כניעת ברדה

כניעתה של ברדה (בספרדית: La Rendición de Breda) היא תמונה של הצייר הספרדי דייגו ולסקס שצייר אותה בין השנים 1634-1635 והושפעה מסיור שערך הצייר באיטליה בלווית המרקיז אמבריו ספינולה, גנרל מג'נובה שכבש את העיר ברדה בארצות השפלה (כיום בהולנד) ב-5 ביוני 1625 במסגרת מערכה שקיימו הפלנדרים (הנאמנים למלך ספרד) כנגד ההולנדים שמרדו בבית הבסבורג. התמונה מוצגת כיום במוזיאון הפראדו במדריד.

רקע היסטורי

תפיסתה של ברדה ב-1625 הייתה אחת ההצלחות הצבאיות הבודדות של הספרדים בשלבים המאוחרים של מלחמת שמונים השנים. גנרל בצבא ספרד, הגנואי אמבריו ספינולה, כבש את ברדה כנגד הוראות מפקדיו. קודם לכיבוש הממשלה הספרדית החליטה שמצור כנגד הערים המבוצרות בארצות השפלה יהיה מהלך שגוי ובזבזני, ולכן ביקשה להסתפק בהטלת מצור כלכלי על הולנד, במקום הפעלת כוחות צבאיים. עם זאת ספינולה נטל את חייליו ותקף את העיר. מעבר ללחימה עצמה, היה מדובר גם במאבק אישי או תחרות אישית בין ספינולה מטעם הספרדים מול הגנרל נסאו ההולנדי. נסאו נפטר במהלך הלחימה, ויורשו לא הצליח לעמוד במצור שהטיל ספינולה ונכנע במאי 1625. ארבע שנים לאחר מכן (1629) התלווה ולסקז לספינולה לטיול באיטליה. ספינולה נפטר ב-1630, וברדה נכבשה מחדש על ידי ההולנדים ב-1637. ולסקז צייר את כניעתה של ברדה הן כאקט לאומי, אך בעיקר כהומאז' לספינולה, שבעת שהכיר אותו במסגרת אותו טיול לאיטליה, תהילתו הייתה מאחוריו כתוצאה מכישלון של המצור על קזאלה מונפראטו במסגרת מלחמה בין ספרד לצרפת בצפון איטליה.

הציור

"כניעתה של ברדה" הוא ציור אחד מבין סדרה בת 12 ציורי ניצחונות של המלך הספרדי פליפה הרביעי, התלויים ב"סלון הממלכות" בפלסיו דה בן רטירו במדריד. הציור מתאר את הטקס הפורמלי של מסירת מפתח העיר ב-8 ביוני 1625, כשלושה ימים לאחר הכניעה. מעבר לתהילה הספרדית הכללית והאישית של ספינולה, הכניעה מאופיינת על ידי הציור כאקט תרבותי שבו הכובש הספרדי מקבל את כניעת ההולנדים תוך שמירה על כבודם והימנעות מנקמה. לפי דיווחים שאינם באים לידי ביטוי בתמונה, ספינולה הצדיע לנכנעים ושיבח אותם על עמידתם האיתנה. העובדה שוולסקז נועץ עם ספינולה קודם הציור, הופך את התמונה למדויקת יותר היסטורית ביחס לתמונות דומות באותה תקופה. מאידך יש מטילים ספק בהתרחשות כולה, דהיינו כי אין מדובר בכניעה אלא בהסכם מדיני בה הועברה ברדה ונערך לא אחרי לחימה, ועל כן הצגת האבירות הספרדית אינה במקומה. חוסר הדיוק מתבטא בציור למשל בכך שבאותה תקופה השתמשו כבר ברובים, ולכן לא נעשה שימוש בחניתות המצוירות וכן באיורם של נציגי הבסבורג (הכתר הספרדי) כספרדים, בעוד שהם (לרבות ספינולה) היו זרים.

רבים מקשרים בין כניעתה של ברדה עם פסיפס אלכסנדר מפומפיי, ורואים בכניעתה של ברדה מעין פרפרזה על הפסיפס המתאר את הקרב באיסוס בין אלכסנדר מוקדון לדריווש השלישי. כך למשל, אלמנטים דוגמת רקע החניתות והיד המושטת מופיעים בשני הציורים. הביוגרף של ולסקס, היסטוריון האומנות הגרמני, קארל יוסטי, ציין כי שתי יצירות האומנות מאנישות אירוע היסטורי באמצעות התמקדות ברגש הנסוך על פניהן של הדמויות המרכזיות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כניעת ברדה בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32630730כניעת ברדה