כוונון מכוניות
כוונון מכוניות הוא בעיקר תחביב, אך גם נחשב לעיתים כתחום בפני עצמו בתעשיית הרכב. מטרת הכוונונים היא לשפר את ביצועי הרכב לצרכים שונים, כגון: חיסכון בדלק, הסרת הגבלת המהירות מהמנוע, שיפור השליטה ברכב, הקטנת מרחק הבלימה וכו'.
כוונוני המכוניות נפוצים בעיקר במרוצי המכוניות השונים (ראלי, פורמולה 1,NASCAR), אך ב-20 השנים האחרונות התחום התחיל להתפתח גם בקרב בעלי הרכבים הפרטיים. הכוונונים מתבצעים לא רק לקראת תחרויות ומירוצים אלא לעיתים גם למטרת ההנאה שבנסיעה ברכב משופר (לדוגמה: צליל מנוע רועם יותר, מראה יותר יפה).
תחומי כוונונים
כוונוני מנוע
מטרתם העיקרית של כוונוני מנוע היא שיפור בביצועים של המכונית, כגון תאוצה גבוהה יותר, מהירות סופית גדולה יותר ויצירת מומנט יותר גבוה. כוונוני המנוע העיקריים הם:
- מערכת הטורבו, שמטרתה להזרים אוויר בכמות ובלחץ גבוהים יותר למנוע כדי להגביר את תנועת הבוכנות. בשל ההגברה בכמות ההצתות במנוע ובשל הלחץ הגבוה נהוג להתקין בנוסף אינטרקולר (Intercooler), לקירור המנוע ולמניעת התחממות יתר והתכת חלקים. רכיב נוסף במערכת הטורבו הוא פורק הלחץ. מטרתו היא להוציא אוויר שנשאר בצינורות כאשר הנהג מרפה מדוושת הגז ונשמע רעש של פריקה (החביב על נהגים רבים). הפריקה עוזרת לשמור על אורך חיי מערכת הטורבו ושומרת על הלהבים שלה.
- מערכת בקרה אלקטרונית (באנגלית: Electronic Control Unit, ECU), נקראת גם "צ'יפ". החל משנות ה-80 מותקנת בכל רכב מערכת בקרה השולטת בכמות הדלק והאוויר הזורם לתא הבעירה ובתזמון מערכת הצתה ומבקרת את פליטת הגזים. הצ'יפ הוא רכיב מרכזי בתהליך כוונון המנוע, מכיוון שלאחר התקנת רכיב כלשהו (כגון טורבו, אגזוז לחץ וכו') יש לכוונן את הרכב מחדש לפעולה אופטימלית. כוונון הצ'יפ ברכבים מתחת לשנת 1996 נעשה על ידי הוצאת הצ'יפ הישן והתקנת צ'יפ חדש "צרוב" (פעולה המבטלת את אחריות היצרן). אך בדגמים שיוצרו אחרי 1996 ניתן לעשות זאת על ידי חיבור למחשב ותכנות מחדש ללא צורך בהחלפות. כיום זאת הדרך הנוחה והנפוצה ביותר. החלפה או תכנות של הצ'יפ ללא הוספת רכיבים למנוע אינה מועילה ויכול להוסיף רק עד כ-10 כוח סוס למנוע; ולהפך, התקנת אגזוז זרימה חופשית ופילטר אוויר פתוח לא תועיל ללא תכנות מחדש של הצ'יפ.
- פילטר אוויר פתוח - אף על פי שמכניס אויר במהירות גדולה יותר למנוע, הוא אינו מוסיף הרבה עוצמה לרכב. הפילטר הפתוח מחליף את הפילטר של היצרן (לא חוקי במספר ארצות) ומסנן יותר מהר את האוויר עם זאת רמת הסינון נמוכה יותר ונכנס יותר אבק למנוע, דבר שעלול לפגוע בו בעתיד.
- מערכת הפליטה הישירה (דוד זרימה חופשית) - רכיב חשוב לפעולת הכוונון. הדוד מסנן באופן מופחת את הגזים הרעילים שיוצאים מתא הבעירה ומאפשר להם זרימה חופשית יותר החוצה. כך המנוע עובד באופן יעיל יותר (כיון שהגזים אינם מאטים את פעולת הפליטה), פעולה דומה נעשית גם על ידי הסרת הממיר הקטליטי בדוד המקורי. לאור שינוי התקנות החל משנת 2006 הוחמרו התקנות במבחני הרישוי השנתיים (טסטים) בנוגע לזיהום אויר, תופעת לוואי הנגרמת מפעולתו של דוד הזרימה החופשית. כלי רכב רבים שבהם מותקנת מערכת פליטה זו נכשלים במבחן הרישוי השנתי. רבים מקשרים בין מערכת זו לבין המושג אגזוז לחץ, על אף שהטעות נפוצה אין קשר בין שני המושגים. אגזוז לחץ קיים רק במנועי 2 פעימות (אופנועים, אופנועי ים, מכסחת דשא) ובמכוניות בעלות מנועי 4 פעימות את התפקיד מבצעים השסתומים (יניקה, פליטה).
כוונוני שליטה
כוונוני השליטה מתבצעים לרוב על ידי החלפת בולמי הזעזועים, המתלים, הבלמים וכו'. כוונוני השליטה מועילים בפניות אך באים על חשבון נוחות הנהיגה. התקנת מתלים נמוכים יכולה להעלות את השליטה ברכב, להנמיך את מרכז הכובד ולהוסיף מראה ספורטיבי. התקנת בלמים תעזור לרכב לבלום מהר יותר. בדרך כלל תותקן ערכה מלאה הכוללת קליפרים, רפידות בלימה חזקות יותר ודיסקי בלימה עם חורי אוורור, שמקטינים את התחממות הדיסק בעת עצירה חזקה וממושכת. אמצעי נוסף להגדלת שליטת הרכב הם הצמיגים. במכוניות מרוץ מתקינים צמיגים רחבים כדי להשיג אחיזה גדולה ככל הניתן בכביש, העוזרים גם לתאוצה ובפניות.
כוונוני גוף
כוונוני הגוף נעשים לרוב עבור שיפור המראה (בנסיעה ברחוב) ועבור שיפור האווירודינמיקה (במרוצים).
כוונוני הגוף כוללים:
- טמבון/פגוש קדמי - החלפת הפגוש קדמי יכולה לעזור בהשגת אווירודינמיקה טובה יותר עקב זרימת האוויר מעל, מתחת ומצידי הרכב. עם זאת, רק פגושים בעלי עיצוב מסוים משפרים את האוויורודנמיקה.
- טמבון/פגוש אחורי - משפר את האווירודינמיקה בדומה לפגוש הקדמי, ומוריד את התנגדות הרוח על ידי הזרמת האוויר מתחת לרכב.
- חצאיות צד - לחצאיות צד, ברוב המקרים, אין תרומה מהותית לשיפור האווירודינמיקה, אך ברכבי ספורט בעלי מנועי V8 ומעלה מותקנים שקעים בחצאיות שדרכם עובר אוויר נוסף לקירור המנוע.
- ספוילר/כנף - רכיב חשוב בנסיעות ופניות במהירויות גבוהות. הספוילר דוחף את הרכב כלפי מטה מייצב אותו ומגביר את אחיזתו בכביש. הפעולה מתבצעת על ידי ניצול הרוח הנגדית שנוצרת ודחיפת הרכב כלפי מטה בעזרת "הכנפיים" של הספוילר, דבר שיכול להביא למהירות סופית נמוכה יותר, עד בכ-15 קמ"ש. גם כאן, יש חשיבות לסוג ועיצוב הספוילר.
ההשפעה האווירודינמית של הרכיבים הנ"ל מתחילה במהירות של מעל 100 קמ"ש, כך שלבעלי רכב רגילים אין הצדקה לרכוש חלקי גוף יקרים, המועילים רק במסלול מרוצים. לכן טונרים (אנשים שמשפרים את הרכב שלהם) רבים מתקינים חיקויים של חלקים למטרות אסתטיות.
- מכסה מנוע - מכסה המנוע עשוי להשפיע על האווירודינמיות אך תפקידו העיקרי הוא להזרים אוויר למנוע ולעזור בקירורו. גם כאן, נדרש מכסה מנוע מיוחד בעל פתחי אוויר אמיתיים כדי להשיג את אפקט קירור, בניגוד להברגה של פתחי אוויר על מכסה מנוע רגיל, שאינם מועילים.
- חלקים "קלים" הם חלקי גוף העשויים מסיבי פחם (Carbon Fiber). משקלם קטן וחוזקם כחוזק החלק המקורי ואף יותר. בעזרת הקטנת המשקל ניתן להשיג תאוצות גבוהות יותר ושליטה טובה יותר ברכב.
מכוניות נפוצות לכוונונים
בארץ:
- הונדה סיוויק
- פולקסוואגן גולף GTI
- סיאט לאון קופרה
- סיאט איביזה
- סובארו אימפרזה WRX או גם STi
- אאודי A3,A4
בחו"ל:
- ניסאן סקייליין
- ניסאן 240SX
- ניסאן סילביה S15 ,S14
- ניסאן 350Z
- טויוטה סופרה (Supra)
- מיצובישי אקליפס (Eclipse)
- מיצובישי איבו 9
- מאזדה RX-8
- מאזדה RX-7
עמדת משרד התחבורה
משרד התחבורה בישראל לא מתיר, לרוב, לערוך שינויי ביצועים ברכב בטענה כי אלו יכולים לגרום לביטחון יתר בנהיגה ולהתנהגות לא אחראית בכביש. כמו כן נטען כי כלי הרכב אינם בנויים לשיפורים כאלו שמסכנים את הנהג ואת הסובבים אותו. המשרד אף מתנגד לחלק משיפורי המראה בטענה ששינויים קיצוניים יכולים להביא להסחת דעת ולגרום לתאונות דרכים.
