ישראל פנקס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל פנקס
ישראל פנקס
ישראל פנקס
שפות היצירה עברית
סוגה שירה, תרגום
פרסים והוקרה

ישראל פנקס (נולד ב-28 בינואר 1935) הוא משורר עברי, חתן פרס ישראל לשירה תשס"ה (2005).

ביוגרפיה

ישראל פנקס

ישראל (אנטון) פנקס נולד בסופיה, בולגריה, בשנת 1935, לדורה ולד"ר דניאל פנקס. אביו שהיה בן למשפחת מוזיקאים, נפטר כשפנקס היה בן 6. ב-1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עלה לארץ ישראל עם אמו, ואת שלוש שנותיו הראשונות עשה בכפר הנוער בן שמן, שבו שהה גם אחיו. מ-1947 מתגורר בתל אביב. בשנת 1948 נהרג אחיו במלחמת העצמאות.

בין השנים 1954–1956 שירת בצה"ל, בין היתר ככתב צבאי. אחרי שחרורו עבד בתרגום ובעריכה בהוצאות הספרים "ספריית פועלים" ו"עם עובד". בנוסף תרגם מחזות לתיאטרון "האהל", ושימש כעורך לילה בסוכנות הידיעות "יונייטד פרס".

במקביל לעבודתו הספרותית היה פנקס מנהלן של שתי גלריות אמנות בתל אביב, השתלם בלונדון ובפריז ושימש כיועץ מומחה לאמנות המאה ה-20 באירופה ובארצות-הברית. מ-1985 התגורר לצורך זה, לסירוגין, בפריז, בניו יורק ובתל אביב.

פנקס נשוי ואב לשתי בנות.

יצירתו

שיריו הראשונים החלו להתפרסם בעיתונות הספרותית החל משנת 1951. ב-1961 הופיע ספר שיריו הראשון, "ארבעה עשר שירים" (הוצאת עכשיו) ולאחריו פורסמו הספרים: "ארוחת ערב בפרארה ושירים אחרים" (ידיד למחבר, 1965); "אל קו המשוה" (הקיבוץ המאוחד, 1975); "בתוך הבית" (הקיבוץ המאוחד, 1978); "הרצאה על הזמן" (הקיבוץ המאוחד, 1991); "גנאלוגיה" (אבן חושן, 1997); "בים העתיק שלנו" (אבן חושן, 1999); "אנטנות וחיישנים, 99 פרגמנטים" (אבן חושן, 2008); ו"היסח הדעת הכרחי לשיווי המשקל בעולם: שני שירים", (אבן חושן, 2010; קובץ מיוחד לציון יום הולדתו ה-75 של פנקס). כן פורסם מבחר משיריו בצרפתית, בספרו Discours sur le temps: choix de poémes ‏(l'Escampette, 1997). שיריו תורגמו לשפות רבות וזכו לעיבודים מוזיקליים של מלחינים ישראלים.

בדברי השופטים שהעניקו לו את פרס ישראל בשנת 2005 נכתב, בין היתר:

"במפת השירה הנכתבת כיום נראית שירתו של ישראל פנקס כמובלעת נדירה. מראשיתה, בשנות החמישים, הכניסה שירתו טון שלא היה דומה לו בעברית: מצד אחד דיאלוג עשיר ומורכב שקיימה עם תרבות אגן הים התיכון, ומצד אחר – לשון מהגרים טעונת זכרי משפחה. זו שירה הרוחשת תנועה מתמדת של פרספקטיבות, גיאוגרפיות ותרבותיות, שתכליתה לבחון מנין יהיה המבט חד יותר והמבקשת כל הזמן לאמת את הפרספקטיבה האחרונה..."

דברי השופטים לרגל הענקת פרס ישראל לישראל פנקס[1]

לשונה של שירה זו זהירה ומאופקת. לעיתים קרובות נוקט המשורר בגוף ראשון רבים ("אנחנו") ונמנע מן השימוש ב"אני", שיכול להישמע כתובענות או כבקשה לתשומת לב. זהו "אנחנו" שקט, מתבונן, לא קולקטיבי, המאפשר ריבוי קולות ונקודות ראות. לאורך כל שירתו נע פנקס בין מגוון הקולות, מתקרב ומתרחק מהכללי לפרטי ובוחן בכל פעם פרספקטיבות חדשות.[2]

ממאמריו בעיתונות, ספרים וקטלוגי תערוכות

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ממאמריו

מאמרים על יצירתו

הערות שוליים

  1. ^ ישראל פנקס, באתר פרס ישראל
  2. ^ ישראל פנקס, באתר פרס ישראל
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0