ישראל בנציוני
ישראל בנציוני (1915 – 12 באפריל 1981) היה צייר ואיש חברה ישראלי, שנאשם בשנת 1958 בשורת פריצות לבתים, עמד לדין במשפט מתוקשר וקיבל בעיתונות התקופה את הכינוי "הפורץ הנוצץ".
רקע
בסוף שנות ה-50, כששככו גלי העלייה ההמונית וישראל יצאה לאטה ממשטר הצנע, החלו להתבלט במדינה ובתקשורת אנשי חברה וידוענים שכונו אז בשם "החוג הנוצץ". הלהיט "שיתפוצץ" שהושר באותה תקופה בפי רחל אטאס למלים של דן אלמגור, מתאר את התחרות בהשגת מותרות והנאות החיים שיוחסו לחוג זה, שלדברי השיר נועד לכך שהאחרים והמתחרים יתפוצצו מקנאה. מילות הפזמון החוזר:
- "שיתפוצץ
- שיתפוצץ
- זוהי סיסמאת החוג הנוצץ"
גם בעולם הפשע בישראל חל באותה תקופה שינוי; מפשעים זעירים של גנבה ושל כייסות שבוצעו על ידי אנשים קשי יום למטרות קיום בשל קשיי פרנסה, החל גל של פשעים מתוחכמים יותר שבוצעו על ידי אנשים שלא רק משכבות מצוקה; מקרי שוד, פריצה ועבירות מרמה והונאה.
המעצר ואיסור הפרסום
בשנת 1958 בעיצומן של חגיגות העשור למדינת ישראל, שהיו שורת אירועים וטקסים שנערכו בשנת תשי"ח, שהוכרזה כ"שנת העשור" במלאת עשר שנים להקמת המדינה, פקד את מרכז המדינה גל של פריצות. ישראל בנציוני, צייר יליד לטביה שעלה לארץ ישראל בילדותו והיה אז בן 43, נתפס על ידי המשטרה בלילה שבין ה-9–10 במאי 1958, בעת שביצע פריצה בתל אביב.
בחקירתו, נתברר שפרץ ל-154 דירות וגנב רכוש רב ושנהג לבצע בזו אחר זו מספר פריצות בלילה אחד בהשתמשו במכוניתו הפרטית (הנרי ג'יי בצבע בורדו), דבר שגנב רגיל לא היה יכול להרשות לעצמו באותם ימים. המשטרה בקשה צו איסור פרסום על שם החשוד, ובמשך כשבוע התפרסמו בעיתונות סיפורים ועדכונים יומיים על החשוד והחקירה, תוך שהפורץ מכונה י.ב., איש עסקים, ו"הצייר הפורץ"[1].
לאחר מספר ימים נעצר שכנו של בנציוני בחשד שהוא סחר ברכוש הגנוב[2]. בעת חקירתו קפץ השכן מן הקומה השנייה בבניין המשטרה, בניסיון להתאבד, נפצע באופן קשה[3][4] ולאחר כמה ימים נפטר[5].
ב-18 במאי הותר שמו של בנציוני בפרסום, תוך שהשופט מטיח ביקורת במשטרה על ההדלפות מהחקירה. השופט טען שהוא אסר את הפרסום לבקשת המשטרה כדי להגן על בתו שלמדה בסמינר, אך הופתע לגלות שבעיתונים פורסמו פרטי פרטים על החשוד והמונים באו לבקר בבניין שנבנה על ידי החשוד. השופט המשיך: "נראה לי שהיה זה בזיון בית המשפט על ידי המשטרה לצורכי פרסומת עצמית זולה"[6]. במעריב בקרו את בקשת המשטרה לאיסור פרסום ואת היענות השופט וטענו לקשר בין איסור הפרסום וניסיון ההתאבדות של השכן[7].
העיתונות המשיכה לעסוק בצייר הפורץ גם לאחר פרסום שמו. על כינויו הקודם: "הצייר הפורץ" נוסף הכינוי "הג'נטלמן הפורץ"[8] והכותבים התייחסו בבוז אל הפורץ שביצע את פריצותיו כדי לבנות לעצמו וילה וזכה לתהילה בעקבות זאת[9]. בעיתונות גם הופיעה ביקורת על הפרסום המוגזם שניתן לפרשה[10]. לקראת צאת הסרט הצרפתי על ארסן לופן (אנ'), "הרפתקאותיו של ארסן לופין" [1], שזכה בישראל לשם "הפורץ הנוצץ"[11], נוסף כינוי זה על כינוייו של בנציוני.
המשפט
בתגובתו הראשונה לעיתונות טען בנציוני שהוא קופח ועל כן הקים מחתרת של איש אחד[12]. לאחר מכן העביר לעיתונות אוטוביוגרפיה בו הציג את עצמו כנביא שהלך להתלכלך כדי לשקף לעם את הלכלוך שלהם[13]. על דוכן העדים הציג את כישרונו הגדול בציור מפות וביכה את העובדה שאנשים לא מעריכים את כישרונותיו[14] וחזר על טענתו שהוא שליח האל[15].
בנציוני הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני הרכב של שלושה שופטים. ההגנה טענה לחוסר שפיות, אך פסיכיאטר מטעם התביעה העיד כי הוא כשיר לעמוד לדין.
בית המשפט נתן את פסק דינו ב-14 ביולי 1957.[16] השופטים דחו את טענת חוסר השפיות בקובעם: "הנאשם היה אחראי למעשיו. ברור שאין הוא חולה במחלת נפש". השופטים קבעו כי הוכחו נגדו 150 פרטי אישום בהם הודה, וכן 9 פרטי אישום בהם כפר. ערך הרכוש שנגנב הוערך על ידי בית המשפט בסכום של 108,000 לירות, סכום עתק באותם הימים. בית המשפט חרץ את דינו של בנציוני ל-10 שנות מאסר[17].
בנציוני הופיע להקראת פסק הדין במכנסי חאקי ובחולצה לבנה פתוחת צווארון והתנהגותו הייתה עליזה וחופשית. מדי פעם שיסע את דברי השופטים בקריאות ביניים. בנציוני קיבל את גזר הדין בשלוות נפש, כשחיוך רחב על פניו.
בהמשך הועמד בנציוני לדין על עוד פריצות, בהם הורשע והושתו עליו שלוש שנות מאסר בחופף לעונשו הקודם[18]. אחד השופטים אמר שהוא לא מבין לשם מה העמידו אותו לדין בתיקים הנוספים[19].
בנציוני הגיש ערעור על חומרת הדין לבית המשפט העליון אך ב- 26 ביוני 1960 דחה בית המשפט העליון את ערעורו.
רכושו של בנציוני נרשם על שמם של אשתו וילדיו וכך נמנע מקרבנותיו לקבל ממנו פיצוי. בעקבות זאת עלתה בכנסת הצעה לתיקון החוק[20].
בנציוני שוחרר ממאסרו לאחר ניכוי שליש מתקופת המאסר ב-8 בינואר 1965[21]. זמן לא רב לאחר שחרורו הוא חזר לסורו ובאוקטובר 1965 נתפס כשהוא מנסה לפרוץ לדירה בתל אביב[22]. הוא הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב וב- 1 במאי 1966 נדון לשלוש שנות מאסר[23]. לאחר כליאתו זו לא שב יותר שמו של בנציוני לכלי התקשורת והוא הפך לדמות אנונימית. ישראל בנציוני נפטר ב-12 באפריל[24] 1981.
סופר
בעת שבתו בכלא חיבר ישראל בנציוני שני ספרים שיצאו לאור עוד בתקופת מאסרו, האחד "בימי אגריפס מלך ישראל" שפורסם בשנת 1961 והשני "בית שאול :סודו של אחיתופל" שפורסם בשנת 1963. לדבריו חיבר עוד ארבעה ספרים וביניהם ספר בשם "כנופיה בע"מ" על קורותיו, אך אלה לא ראו אור מעולם.
קישורים חיצוניים
- השיר "שיתפוצץ" בביצוע רחל אטאס, באתר יוטיוב
- "הפורץ הנוצץ" יפצה את קורבנו, דבר, 15 בינואר 1960
- "בימי אגריפס מלך ישראל" באתר הגלריה לספרות.
- "בית שאול (סודו של אחיתופל)" באתר הגלריה לספרות.
- תמונת ספרו (אורכב 06.06.2020 בארכיון Wayback Machine) באתר אגורה.
הערות שוליים
- ^ אורי דן, איש עסקים תל אביבי נתפס בפריצה לדירות, מעריב, 13 במאי 1958; המשך
נמשכת חקירת הצייר הפורץ, מעריב, 14 במאי 1958
אורי דן, הצייר החובב הפך לפורץ אמן, מעריב, 14 במאי 1958
מוכן לדבר רק על אמנות, מעריב, 15 במאי 1958 - ^ חשוד בקשר עם הצייר הפורץ, מעריב, 16 במאי 1958
- ^ מצב הצורף שניסה להתאבד בקפיצה מהמשטרה - קשה, מעריב, 18 במאי 1958
- ^ אורי דן, האדם השני - קונה הגניבה - קפץ דרך החלון, מעריב, 18 במאי 1958
- ^ בני הצורף שהתאבד, ניסו לעשות שפטים בגב' בנציוני, מעריב, 29 במאי 1958
- ^ הצייר הפורץ - י. בן ציוני, מעריב, 18 במאי 1958
- ^ תעלומת י.ב., מעריב, 18 במאי 1958
- ^ אורי קיסרי, רמת המקצוע ירדה ..., מעריב, 23 במאי 1958
- ^ דוד לזר, איך הודלק האור - בנוגה, מעריב, 23 במאי 1958
- ^ יהודה גוטהלף, העובדות והחדשות, דבר, 30 במאי 1958
- ^ הפורץ הנוצץ, מעריב, 30 ביולי 1958
- ^ אורי דן, הוארך מעצרו של בנציוני, מעריב, 20 במאי 1958
- ^ כל כתבי הצייר הפורץ, מעריב, 30 במאי 1958
- ^ שאול הון, הוא חולה..., מעריב, 13 ביוני 1958
- ^ שאול הון, בנציוני מגלה לשופטים שליחותו מטעם הבורא, מעריב, 16 ביוני 1958
- ^ ניסים משעל, ישראל 70 – להיות ישראלי, עמוד 67, ידיעות אחרונות
- ^ בנציוני נידון לעשר שנות מאסר, דבר, 15 ביולי 1958
10 שנות מאסר לבנציוני, מעריב, 14 ביולי 1958; המשך - ^ מאסר חופץ לפורץ הנוצץ, דבר, 21 במרץ 1960
- ^ מאיר נחתומי, סימן טוב: תיקים שהיו נגדי הועברו לחשבון בנציוני, מעריב, 17 בפברואר 1960
- ^ שולמית א., על מה יצא הקצף, דבר, 29 ביולי 1960
- ^ הפורץ הנוצץ שוחרר, מעריב, 24 בינואר 1965
- ^ הפורץ הנוצץ חשוד שוב בפריצה, מעריב, 5 באוקטובר 1965
- ^ הפורץ-הנוצץ נדון לשלוש שנות מאסר, דבר, 2 במאי 1966
- ^ אתר "Billiongraves"
30799529ישראל בנציוני