יצחק אלדן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק אלדן.jpg

יצחק אלדן (נולד ב-30 באוקטובר 1943) הוא דיפלומט ושגריר ישראל לשעבר. כיהן בין היתר כשגריר ישראל בדנמרק, במועצת אירופה ובאונסק"ו. בעשור השני של המאה ה-21, משמש כנשיא מועדון השגרירים בישראל וראש בית הספר הישראלי לשגרירים צעירים.

ביוגרפיה

יצחק (דנינו) אלדן נולד בקזבלנקה, מרוקו. עם סיום בית הספר היסודי אליאנס, בהיותו בן 12, הצטרף לגרעין בני עקיבא "חובבי השפה". בסוף 1955 עזב את משפחתו ועלה לישראל בפברואר 1956 במסגרת עליית הנוער. עד 1961 התחנך בבית הספר האזורי שדה אליהו שבעמק בית שאן והתגורר בקיבוץ טירת צבי. ב-1961 הצטרף למשפחתו שעלתה בינתיים ארצה והתיישבה במושב ברק שבחבל תענך. את לימודיו התיכוניים השלים ב-1963 בבית הספר התיכוני המחוזי בעפולה. בין 1963 ל-1965 שירת בצה"ל ולאחר מכן פנה ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1968 סיים לימודי תואר ראשון במדעי המדינה, יחסים בינלאומיים והיסטוריה של ארצות האסלאם. ב-1972 סיים לימודי אפריקה ל-MA תוך שהוא משמש כעוזר מחקר. ב-2002 הוא סיים לימודי תואר שני ביחסים בינלאומיים בבית הספר הגבוה למדעי החברה בפריז.

יצחק אלדן הצטרף לשירות החוץ ב-1970. הוא שירת בשורה של תפקידים בצפון אמריקה ובאירופה, בשגרירויות ובקונסוליות, ובתפקידים בילטראליים ומולטילטראליים כאחת. ב-1974, השליחות הראשונה, הייתה ליוסטון שבטקסס בתפקיד סגן קונסול למדינות דרום-מערב ארצות הברית. ב-1975 עבר לפריז ושימש קצין העיתונות ודובר השגרירות[1]. ב-1983 יצא לשליחות במונטריאול כקונסול לקוויבק ולפרובינציות הימיות של קנדה[2]. ב-1985, בתום שלוש שנים ב"רצועת הקרח", מונה לתפקיד סגן קונסול כללי בלוס אנג'לס. ב-1990, יצא לשליחות שנייה בפריז, שנמשכה כחמש שנים, והפעם כסגן שגריר לצרפת בדרג ציר מדיני. במהלך תקופה זו הוא כיהן כחצי שנה בתפקיד ממלא מקום השגריר לצרפת (ממונה על היחסים). כמו כן שירת בתפקיד נציג ישראל לאונסק"ו, במקביל לתפקידו כציר המדיני של השגרירות. במהלך תקופת השירות הזו התרחשו אירועים בעלי השלכה ישירה לעבודת השגרירות בצרפת וביניהם מלחמת המפרץ, פרשת המחבל אבו דאוד, והסכמי אוסלו.

ב-1999, מונה לראשונה אלדן לתפקיד שגריר. היה זה כשגריר לדנמרק, כולל טיפול בטריטוריות של גרינלנד ואיי פארו. התפקיד המרכזי במהלך שירותו שם היה בבלימת הביקורת הדנית על ישראל לנוכח האינתיפאדה השנייה. ב-2001, עבר לזירה המולטילאטרלית כשגריר באונסק"ו בפריז ובמועצת אירופה בשטרסבורג. באונסק"ו המאבק התמקד בבלימת ההחלטות השנתיות האוטומטיות נגד ישראל וקידום אג'נדה חיובית בארגון האו"ם העוסק בחינוך תרבות ומדע. במועצת אירופה שבה חברים הפרלמנטים של כל מדינות אירופה המשימה הייתה לסייע לכנסת ישראל, בעלת מעמד המשקיף באספה הפרלמנטרית, הן בקידום היחסים בנושאים אזרחיים שונים והן בדיונים על הסכסוך (שבהן השתתף גם המשקיף הפלסטיני).

בין שליחות אחת לשנייה אלדן שירת במטה משרד החוץ בירושלים במגוון תפקידים ובראשם שניים. ב-1994 התמנה לראש חטיבת ההדרכה ותכנון כוח האדם (בית הספר לצוערים ולדיפלומטים) במטרה להכשיר את הדיפלומטים הישראלים ובעיקר הצעירים שביניהם למשימות החדשות הקשורות לקידום תהליך השלום למחרת הסכמי אוסלו ואיוש כוח האדם הדיפלומטי בנציגויות החדשות שנפתחו בארצות ערב ובמדינות ברית המועצות לשעבר. ב-2003 התמנה לתפקידו האחרון במשרד החוץ: ראש הטקס של המדינה. התפקיד כלל את האחריות לטקסים הבינלאומיים, הטיפול בסגל הדיפלומטי הזר בישראל, הטיפול במינוי קונסולים ישראליים בחול ומינוי קונסולים של מדינות זרות בישראל והאחריות על ניסוח ההתכתבות הטקסית הרשמית בין ישראל למדינות העולם. בתפקידו זה שימש תקופת שיא של שבע שנים. ב-30 באוקטובר 2010, אחרי 40 שנות שירות דיפלומטי פרש ממשרד החוץ בדרג שגריר בכיר.

במהלך הקריירה הדיפלומטית שלו, יצחק אלדן היה גם מעורב בשליחויות דיפלומטיות מיוחדות וביניהן ההשתתפות במשא ומתן לנורמליזציה של היחסים בין ישראל למצרים והחברות בוועדת המעקב שהוקמה אחרי מבצע "ענבי זעם" בלבנון.

אלדן משמש כנשיא "מועדון השגרירים בישראל" (The Ambassadors' Club of Israel), אותו ייסד ב-2011[3]. אלדן גם מנהל את בית הספר הישראלי לשגרירים צעירים ב"מרכז הישראלי למנהיגות צעירה".

שימש כיועץ דיפלומטי בכיר לקונגרס היהודי הישראלי (The Israeli Jewish Congress).

אותות שקיבל

  • עובד מצטיין של משרד החוץ לשנת 1994.
  • עובד מצטיין של נציבות שירות המדינה לשנת 1994.
  • אות ממשלת צרפת במסדר Palmes Academiques בדרג "אביר", בשנת 1989.
  • אות המופת "האריה השואג" לשנת 2009 מטעם האיגוד הישראלי ליחסי ציבור ודוברות על יוזמת "דרך עץ הזית של ישראל".
  • העלאה לדרג "קצין" במסדר Palmes Academiques לשנת 2007
  • אות נשיא הרפובליקה האיטלקית, חבר במסדר "כוכב הסולידריות האיטלקי"(Ordine Della Stella Della Solidarieta Italiana ),2009.

פרסומים פרי עטו

  • "הקוד האתי של משרד החוץ: ערכי יסוד ונורמות התנהגות", 1998
  • "להיות דיפלומט בישראל", 2008

הערות שוליים

  1. ^ הרגע הקשה היה כשהתקרבו הפנטומים הישראליים למטוס, דבר, 7 בספטמבר 1976
  2. ^ אשת הקונסול, מעריב, 9 בפברואר 1984
  3. ^ הילה ציאון, הסיטי - קירוב לבבות, באתר nrg‏, 18 בינואר 2011
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0