יפים ליטבינובסקי
| לידה |
25 במאי 1921 סמילה, |
|---|---|
| פטירה | 29 בינואר 1993 (בגיל 71) |
| מקום קבורה | סמרה, רוסיה |
| ידוע בשל | השתתפותו במרד בסוביבור |
יפים ולדימירוביץ' ליטבינובסקי (ברוסית: Ефим Владимирович Литвиновский; (25 במאי 1921 – 29 בינואר 1993) היה ממשתתפי המרד בסוביבור.
קורות חיים
ערך מורחב – המרד במחנה סוביבור
נולד בעיירה סמילה במרכז אוקראינה (כיום נמצאת המושבה בתחומי מחוז צ'רקאסי של אוקראינה) במשפחה יהודית. כשהיה בן שנה, עברה המשפחה לעיר סמרה שבמרכז רוסיה. הוריו נפטרו כשהיה בן 14. עבד כשוליית ספר. בשנת 1939 גויס לשירות חובה בצבא האדום.
מהיום הראשון של הפלישה הנאצית לברית המועצות לחם בחזית. במהלך הקרבות נפל בשבי הגרמני. בהתחלה הצליח להסתיר את יהדותו. נאסר במחנות שבויים תחת שם בדוי. לבסוף "התגלתה" יהדותו. הוא הופרד מהחיילים שאינם יהודים, ונשלח למחנה עבודה בגטו מינסק, שם שהה כשנה. בספטמבר 1942 נשלח עם עוד יהודים ממינסק למחנה הריכוז וההשמדה סוביבור שבפולין. במחנה הוא התקשר עם אלכסנדר פצ'רסקי, ולקח חלק פעיל התקוממות האסירים שהתרחשה במחנה ב-14 באוקטובר אותה שנה. בתחילת המרד הוא ביחד עם עוד אסירים חתך את גדר המחנה. ליטבינובסקי הצליח להימלט מהמחנה אל היערות שבסביבה. הוא, ביחד עם אסיר נוסף בשם צדוק לוין, נע דרך היערות מזרחה, עד שפגש יחידת הפרטיזנים סובייטים. הוא הצטרף אליהם ולחם בשורות הפרטיזנים עד לשחרור האזור על ידי הצבא האדום.
עם הגעת הצבא האדום, התגייס ליטבינובסקי מחדש לצבא. לחם בפולין, על גבורתו באחד הקרבות עוטר בעיטור התהילה. בסוף 1944 נפצע קשה, אושפז לתקופה ארוכה בבית חולים. לאחר שהחלים, שוחרר מן השירות הצבאי. לאחר המלחמה שב לסמרה. עבד לפרנסתו כספר. התחתן ונולדה לו בת.
בשנת 1963 ביחד עם אלכסיי וייצן וניצולים נוספים השתתף בפגישה הראשונה של תשתתפי המרד, אשר נערכה בדירתו של אלכסנדר פצ'רסקי בעיר רוסטוב על הדון. מאז נערך המפגש של הניצולים כל 5 שנים, עד למותו של פצ'רסקי ב-1990.
ב-29 בינואר 1993 נפטר בביתו בעיר סמרה. בשנת 2019 הותקן לוח הנצחה לזכרו על בניין, בו הייתה המספרה, בה עבד בעיר סמרה.
קישורים חיצוניים
- ביוגרפיה של יפים ליטבינובסקי (רוסית)
- - סיפורו של יפים ליטבינובסקי (עברית)
