אלכסנדר פצ'רסקי
 |
אלכסנדר (סאשה) ארונוביץ' פצ'רסקי (ברוסית: Александр Аронович Печерский; 22 בפברואר 1909 - 19 בינואר 1990) היה קצין יהודי בצבא האדום ומנהיג המרד במחנה ההשמדה הנאצי בסוביבור, בשנת 1943.
ביוגרפיה
אלכסנדר ארונוביץ' פצ'רסקי נולד בעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה למשפחה יהודית מתבוללת. אביו היה עורך דין ואמו עקרת בית. בשנת 1915 עברה המשפחה לעיר רוסטוב שברוסיה. אלכסנדר סיים את לימודיו בבית ספר לאומנויות שבעיר, עבד כמנהל חשבונות של מועדון תרבות, התחתן ונולדה לו בת.
עם פלישת הצבא הנאצי לברית המועצות (מבצע ברברוסה), בשנת 1941, גויס פצ'רסקי לצבא האדום. תחילה שרת כמפקד כיתה (בדרגת סמל), ובספטמבר 1941 קודם לדרגת סגן. באוקטובר 1941, בקרב באזור ויאזמה, נפצע פצ'רסקי ונלקח בשבי. הוא הצליח להסתיר את יהדותו במחנה השבויים, וכך שרד. במאי 1942 ניסה לברוח ממחנה השבויים, אך נתפס יום לאחר הבריחה. בעקבות ניסיון הבריחה נשלח ל"מחנה עונשין" בעיר מינסק. שם, בעת בדיקה רפואית, התגלתה יהדותו. הוא הועבר לחלק היהודי של המחנה, ובספטמבר 1943, יחד עם עוד כ-600 יהודים שהיו כלואים במחנה זה, הועבר למחנה ההשמדה סוביבור. מתוך 600 המועברים הללו, רק כ-80 איש, ופצ'רסקי ביניהם, הושארו לעבוד במחנה, לאחר סלקציה, והשאר נרצחו באותו יום בתאי הגזים.
תוך זמן קצר נוצר קשר בין פצ'רסקי לבין המחתרת שהתגבשה במחנה, בראשותו של ליאון פלדהנדלר. פצ'רסקי, שנודע במחנה בשם סאשה, הפך למנהיג הצבאי של המרד המתוכנן.
הוא חשב על ניסיון בריחה של כלל האסירים. לשם כך תכנן להרוג את אנשי האס אס בחשאי, ולאחר מכן לבצע פריצה המונית של כל האסירים אל מחוץ למחנה. תאריך הבריחה נדחה פעמים אחדות, בשל סיבות שונות. לבסוף, נקבע היום המיועד לניסיון הבריחה, בשל העדרותו של מפקד המחנה.
בשעה 4 אחר הצהריים של יום ה-14 באוקטובר 1943, התמרדו האסירים המועסקים במחנה. לאחר שהצליחו לחסל 11 מאנשי האס אס במקום, פרצו האסירים היהודים בריצה לכיוון גדרות המחנה, ופרצו את השער הראשי ואת הגדרות בניסיון להגיע ליער הסמוך.
לאחר הבריחה מהמחנה, פצ'רסקי ו-9 אסירים נוספים (כולם שבויי מלחמה) הצליחו להגיע לאזור ברסט, ושם הצטרפו ליחידת פרטיזנים סובייטים. במשך כמעט שנה לחם פצ'רסקי בשורות הפרטיזנים. ב-1944, לאחר כיבוש האזור על ידי הצבא האדום, גויס פצ'רסקי שוב לשורות הצבא. בסוף אותה שנה, נפצע קשה בקרב בפולין, ושוחרר מהצבא האדום.
לאחר שחזר לעיר מגוריו, נשא לאשה את האחות שטיפלה בו כאשר שכב פצוע בבית החולים (מאשתו הראשונה התגרש עוד לפני המלחמה). הוא עבד במשך זמן מה כמורה למוזיקה. בשנת 1945 הצליח להוציא לאור ספר זכרונות על המחנה סוביבור ועל המרד. הוא ניהל תכתובת ענפה עם שאר ניצולי המחנה שחיו במדינות המערב. מכתבים אלו גרמו לפיטוריו מעבודתו, בשנת 1948, בשל "קשרים עם מדינות אימפריאליסטיות". הוא לא נאסר, כנראה בגלל החשש לעורר גל מחאה במערב, אך נמנע ממנו לעסוק במקצועו. במשך 5 שנים (עד למות סטלין ב-1953) עבד בעבודות מזדמנות. בשנת 1953 חזר לעבוד במקצועו, כמורה לאומנות.
בשנת 1963 היה פצ'רסקי עד תביעה ראשי במשפטם של 10 שומרים אוקראינים ממחנה סוביבור. 9 מהם נידונו למוות ואחד ל-15 שנות מאסר.
במהלך שנות ה-70 וה-80 הוזמן מספר פעמים על ידי ארגון ניצולי סוביבור לפגישות עם ניצולים אחרים בארצות הברית, אך שלטונות ברית המועצות סירבו לאשר לו לצאת לפגישות אלו. בשנת 1987 הוא קיבל אישור יציאה, אך למרות שהוזמן על ידי תומאס בלאט להקרנת בכורה של הסרט "הבריחה מסוביבור", היה חולה מכדי שיוכל להגיע.
אלכסנדר פצ'רסקי נפטר בשנת 1990 בעיר רוסטוב על הדון.
ב-2018 יצא הסרט סוביבור, בו דמותו של פצ'רסקי מגולמת על ידי קונסטנטין חבנסקי, שהוא גם הבמאי של הסרט. הסרט, שמבוסס באופן חלקי על אירועים היסטוריים, מתאר מספר ימים אחרונים של מחנה ההשמדה המסתיימים במרד ובריחה המונית של אסירים.
הנצחה בישראל
- באוקטובר 2012 הוקם אתר הנצחה לאלכסנדר פצ'רסקי בבית עמיגור בדרך השלום 100 בתל אביב. במקום זה מתגורר סמיון רוזנפלד שהוא השריד האחרון לניצולי המרד בסוביבור[1].
קישורים חיצוניים
- www.sobibor.info/hero.html אתרו של תומאס בלאט, מניצולי המרד בסוביבור.
- אלכסנדר פצ'רסקי באתר יד ושם
- על סוביבור ועל המרד בסוביבור באתר יד ושם
- מידע על המרד בסוביבור ותצלום של ותיקי המרד, באתר יד ושם
- ספרו של אלכסנדר פצ'רסקי "המרד בסוביבור" (ביידיש).
הערות שוליים
