יערה בר-און
יערה בר-און (נולדה ב-1963) היא היסטוריונית וחוקרת תרבות, לשעבר רקטור האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל ונשיאת מכללת אורנים.
ביוגרפיה
יערה בר-און נולדה בקיבוץ רביבים, אביה היה הפסיכולוג והפרופסור דן בר-און. את לימודי התיכון השלימה במגמת מחול בבית הספר התיכון של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים.
שירתה כמש"קית חינוך וכמורה לאוכלוסיות מיוחדות וחיילי מקא"ם בצה"ל.
לאחר שחרורה משירות סדיר עברה לתל אביב ולמדה אמנות וריקוד בבית הספר מימד.
למדה באוניברסיטת תל אביב פילוסופיה והיסטוריה כללית. בתואר השני התמחתה בהיסטוריה חברתית ולימודי נשים ובדוקטורט התמקדה בהיסטוריה של לידה, יילוד ואמהות בעת החדשה באירופה. לאחר הדוקטורט פרסמה את ספרה הראשון, "רואות את הנולד", בהוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה-ביתן.[1] יצרה את סדרת השידורים "היסטוריה של נשים ולידה" במסגרת "אקדמיה באלף" ברשת א'. בין השאר עסקה בכתיבת ביקורות ספרים בעיתון הארץ.[2]
בין שנת 1997 לשנת 1999 למדה כעמיתה בבית הספר למנהיגות חינוכית של מכון מנדל. את פרויקט הגמר כתבה על "אופקים חדשים: חינוך לתרבות הומניסטית".
בשנת 1999 מינה שר החינוך דאז יוסי שריד את בר-און לעמוד בראש המטה לתרבות יהודית ולחינוך אזרחי במשרד החינוך. על המטה הוטל ליישם את דו"ח ועדת קרמניצר העוסק בלימודי האזרחות בישראל, ולשלבו עם יישום המלצות דו"ח ועדת שנהר ליהדות כתרבות.
בשנת 2004 מונתה כמשנה לנשיא (רקטור) לעניינים אקדמיים בבצלאל, שם שימשה גם כמרצה בכירה ללימודי תרבות. במקביל ערכה יחד עם פרופסור עזרי טרזי את הספר "חצרות אחוריות".
בשנת 2005 פרסמה את ספרה השני, "זריחה בים התיכון: אמריקאית בגדוד העבודה" העוסק בחיי אישה באמצעות ביוגרפיה של חלוצה בתקופת היישוב בארץ-ישראל.[3]
ספרה השלישי "מכשפה יהודייה בחצר מלך צרפת" עסק בחיי נשים ובתקשורת המונים בתקופת הנאורות.[4] בעקבות מחקר זה מונתה לפרופסור חבר בבצלאל.
במקביל למחקריה האקדמיים פרסמה בר און סדרת מאמרים העוסקים בחברה הקיבוצית, ומושפעים מילדותה בקיבוץ רביבים. מאמריה משלבים מחקר אנתרופולוגי והיסטורי יחד עם כתיבת מסות בסגנון הממואר האירופי. בר און מתארת במאמריה את הלינה המשותפת בבית הילדים,[5] את אחוות האחים בגיל הנעורים,[6] חשיבותו של חדר האוכל כמקדש קיבוצי,[7] ועזיבתה את הקיבוץ לעיר.[8]
מעיסוק בחקר החברה הקיבוצית המשיכה בר און לחקר של תפקיד הקיבוץ בתולדות החברה הישראלית בכללותה. הדבר התבטא בכתיבת מסות נוספות העוסקות בספרות ובפזמונאות הישראליות, כגון "'במשעול בלב שדות: קווים לדמותו של הישראלי".[9] השתתפה בסדרה התיעודית "הקיבוץ" בבימויה של ענת זלצר. הסדרה תיעדה את ההשפעה שהייתה לניסוי הקיבוצי על כלל החברה הישראלית, וזכתה בפרס האקדמיה לטלוויזיה לשנת 2012.[10] כתבה מאמר ביקורת על הסרט חלוצות בכתב עת לקולנוע דוקומנטרי "תקריב".[11]
לצד עיסוקה האקדמאיים עוסקת בר און בפעילות ציבורית, בין השאר בוועד המנהל של עמותת "פנים" להתחדשות יהודית פלורליסטית; בוועדת המומחים של היוזמה למחקר יישומי של האקדמיה הלאומית למדעים בנושא "ארגון לימודים מחודש במערכת החינוך"; כנציגת מדינת ישראל בוועדה האקדמית של ANNA LINDH FOUNDATION באיחוד האירופי; כיהנה כחברת דירקטוריון הספרייה הלאומית בירושלים.
מ-2013 ועד 2019 שימשה בר-און כנשיאת מכללת אורנים שליד קריית טבעון.
מתגוררת בתל אביב. אם לבת ובן. הייתה נשואה פעמיים - לאמן פיליפ רנצר ולהיסטוריון אביעד קליינברג.
מספריה
- "רואות את הנולד", הוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה-ביתן; עסק בתולדות הלידה והיילוד
- "זריחה בים התיכון: אמריקאית בגדוד העבודה", הוצאת הקיבוץ המאוחד ויד טבנקין; עוסק בסיפורה של חלוצה אמריקאית בגדוד העבודה
- "מכשפה יהודיה" בחצר מלך צרפת: משפטה של לאונורה גליגאי, 1617", הוצאת כרמל, תשע"א 2010
קישורים חיצוניים
- פרופ' בר-און יערה - Prof. Bar-on Yaarah, קורות חיים ורשימת פרסומים, באתר אורנים - המכללה האקדמית לחינוך
- ד"ר יערה בר און, באתר מכון מנדל למנהיגות
- יעקב לזר, ההיסטוריונית יערה בר-און פיצחה את סוד קריסתו של הקיבוץ, הדף הירוק, 11 במאי 2006
- רות אלמוג, גורלה הנורא של ליאונורה גליגאי, באתר הארץ, 20 במאי 2011
- צפי סער, החיילת האלמונית של מלחמת המינים, באתר הארץ, 24 מרץ 2011 - ריאיון לרגל יציאת הספר "מכשפה יהודיה בחצר מלך צרפת"
- יערה בר-און, אחוות אחים: חיי יומיום וטקסי חניכה בקיבוץ, אתר הפתיליה
יערה בר-און, על פמיניזם, באתר "12 דקות", מאי 2013
הערות שוליים
- ^ יערה בר-און, רואות את הנולד, אוניברסיטת חיפה/זמורה ביתן, 2000
- ^ כך לדוגמה, הארץ ספרים, 21.10.1998- "ביקורת התנועה הטהורה", על ספרה של נעמי וולף, אש באש; הארץ ספרים, 14.11.2001 – "בן לו היה לי", על ספרה של מישל קליין, עת ללדת; הארץ ספרים, 27.9.2006 – "נשים לא חשובות", על ספרה של בת-שבע מרגלית שטרן, גאולה בכבלים.
- ^ "סיפורה של החלוצה חנה הופמן, שעלתה לארץ ישראל פעמיים". הארץ. 2005-10-02. נבדק ב-2018-10-16.
- ^ 2004 - "The Role of Gossip in Early Modern Culture", מאמר בקובץ Cultural Approaches to the History of Medicine, בהוצאתPalgrave-Macmillen, עורכים Cornelie Usborne and Willem De Blecourt, עמודים 53-36.
- ^ oranimcollege (2015-09-02), פרופ' יערה בר-און בראיון בתכנית "משפחה גרעינית" על הלינה המשותפת בקיבוצים, גלי צה"ל, 19.8, נבדק ב-2018-10-16
- ^ RAMBI - תצוגת רשומה מלאה, באתר aleph.nli.org.il
- ^ 2009 - "חדר האוכל שלנו, חדר האוכל שלי", מאמר בקובץ: חדר האוכל כמשל, בעריכת עידית רן שכנאי ומעיין נטעלי סמולר, קובץ נלווה לקטלוג תערוכה בחדר האוכל בקיבוץ יפעת.
- ^ 2011 – "המתיישבים החדשים: אחד העם פינת שינקין", מאמר בקובץ אחד העם 90, שנות ה-80, בעריכת רז סמירה, הוצאת חלפי, תל אביב, עמודים 97 -106.
- ^ 2005 - "'במשעול בלב שדות: קווים לדמותו של הישראלי", מאמר בקובץ: שורש הדברים- עיון מחודש בשאלות עם וחברה, בעריכת רוביק רוזנטל, הוצאת כתר, תל אביב, עמודים 309-297.
- ^ מודי בר און ענת זלצר | הקיבוץ, באתר מודי בר און ענת זלצר (באנגלית)
- ^ "החלוצות | תקריב כתב עת לקולנוע דוקומנטרי". תקריב כתב עת לקולנוע דוקומנטרי. נבדק ב-2018-10-16.
29023640יערה בר-און