יעקב ליטמנוביץ

ד"ר יעקב ליטמנוביץ (Yaacov I. Litmanovitch) (כ"ג בשבט ה'תרע"א, 21 בפברואר 1911 - ב' בתשרי ה'תש"ן, 1 באוקטובר 1989) היה רופא ישראלי, מומחה לאנגיולוגיה, מנהל בית החולים הדסה בתל אביב וממייסדי בית חולים איכילוב (לימים חלק מהמרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי).

ביוגרפיה

נולד בלודז' שבפולין למקסימיליאן (משה) ולפאולינה ליטמנוביץ. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה בלודז' התגייס לצבא פולין ועם הכשרתו כקצין ארטילריה שירת בחיל במילואים עד 1937, אז עבר לחיל הרפואה. היה ראש המטה הארצי של "ברית החייל" בפולין. כמו כן היה נציב בית"ר בשווייץ.

למד באוניברסיטאות בפראג, ברטיסלאבה ובזל. בשנת 1940 עלה לארץ ישראל. בשנת 1943 נישא למרתה ורבר. במלחמת העולם השנייה שירת בבריגדה היהודית. היה חבר באצ"ל, ובמהלך שירותו נכלא במחנה המעצר בלטרון. במלחמת השחרור נפצע.

בסוף שנות ה-40 החל לעבוד כרופא בבית החולים הדסה בתל אביב. בשנת 1951 התמנה לסגן מנהל בית החולים. בשנת 1954 עבר לנהל את מינהל ותכנון בתי חולים במשרד הבריאות. כעבור זמן שב לתפקידו כמנהל בית החולים הדסה בתל אביב. היה ממקימי בית החולים איכילוב בתל אביב. במשך תקופה היה מנהל הלשכה לתכנון ופיתוח שירותי האשפוז.

היה ממייסדי לשכת "תיאודור הרצל" של בני ברית בתל אביב ונשיא מועדון ליונס בתל אביב.

משנת 1963 היה חבר המועצה המדעית של הקולג' הבינלאומי לאנגיולוגיה.^[1]