יעקב אגרנוב

יעקב שאולוביץ' אגרנוב (ברוסית: Я́ков Сау́лович Агра́нов; בשמו היהודי המקורי: יענקל סמוילוביץ' סורנסון; 12 באוקטובר 1893 (יוליאני) – 1 באוגוסט 1938) היה המפקד הראשון של הדירקטוריון הראשי לביטחון המדינה (אנ') של ברית המועצות וסגנו של ראש הנ.ק.ו.ד גנריך יגודה. נודע כאחד המארגנים העיקריים של הדיכוי הפוליטי הסובייטי (אנ') ומשפטי הראווה הסטליניסטים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. הוא בדה את "קונספירציית טגנצב" (אנ') ואת משפטי מוסקבה, כולל את ה-"משפט העשרים ואחת" (אנ') (האחרון במשפטי הראווה, שבו הואשמו 21 בכירים כחברים בגוש הימין הטרוצקיסטי) ומשפט מפלגת התעשייה. וכן מעצרים המוניים והוצאות להורג בסנט פטרבורג במהלך הטיהורים הגדולים של סטלין.

לאחר ההתנקשות בסרגיי קירוב בלנינגרד ב-1 בדצמבר 1934 הופקד על פעולות תגמול המוניות בעיר, אך זמן מה לאחר שקיבל הוראה מסטלין (ואפשר שהתנגד לה) לבדות האשמה כלפי לב קמינייב, גרגורי זינובייב ומנהיגי אופוזיציה נוספים, ולהאשימם באחריות לרצח קירוב, קיבל ניקולאי יז'וב את התפקיד במקומו.

הוא נשאר סגנו הראשון של ראש הנ.ק.ו.ד גם כאשר נכנס יז'וב לתפקיד ואף קיבל בהמשך קידום בתפקידו.

באפריל 1937 הורד בדרגה לתפקיד ראש הנ.ק.ו.ד האזורי בסראטוב. וב-20 ביולי 1937 נעצר. הוא הוצא להורג בידי כיתת יורים בגיא ההריגה בקומונרקה עקב היותו "אויב העם" ב-1 באוגוסט 1938.