רבי יחיאל מיכל מנמירוב
 | |
| מקום קבורת רבי יחיאל מיכל מנמירוב ושאר הרוגי הפרעות | |
| לידה |
 אוקראינה |
|---|---|
| נרצח |
12 ביוני 1648 כ"ב בסיון ה'ת"ח נמירוב, אוקראינה |
| מקום קבורה | [[קובץ:תבנית:דגל/נמירוב|קישור=נמירוב|גבול|22x16pxpx|נמירוב]] נמירוב |
| מקום מגורים | נמירוב |
| תחומי עיסוק | קבלה |
| תלמידיו | הרב צבי כץ |
| אב | רבי אליעזר מזלאטשוב |
| צאצאים | בנו ר' מנחם מנדל אב"ד פשמישל, בתו שרה. |
| חותן | רבי מרדכי יפה בעל הלבושים |
רבי יחיאל מיכל ב"ר אליעזר מנמירוב (נרצח ב-12 ביוני 1648, כ"ב בסיוון ה'ת"ח) היה רב ומקובל, רבה של הקהילה היהודית וראש ישיבה בעיר נמירוב, מחבר הספר "שברי לוחות".
נולד לרבי אליעזר מזלאטשוב. נישא לבתו של רבי מרדכי יפה בעל הלבושים, כיהן כרבה של הקהילה היהודית בנמירוב ועמד בראשות הישיבה בעיר, עד להירצחו בשנת 1648 בגזרות ת"ח–ת"ט.
רבי שבתי הכהן קונן עליו ב"מגילת עיפה" ואמר שידע כל התורה כולה בעל-פה, והיה בקי בכל החכמות.
הירצחו
כשמוע היהודים על פשיטותיהם של הקוזאקים הסתגרו עם רכושם בתוך מבצר העיר ונעלו את שעריה. ביום כ' בסיוון בשנת ה'ת"ח, 10 ביוני 1648, פשטו חיל קריבונוס הקוזאקים על העיר נמירוב תוך שהתחזו לכח ידידותי והניפו דגלים של צבא הכתר של פולין. בהפצרתם של תושבי העיר הגויים ששיתפו פעולה עם הקוזאקים, שוכנעו היהודים בני העיר שמדובר בסיוע מפני התקפות הקוזאקים על הערים. כאשר פלשו הפורעים לעיר טבחו בה כל מי שלא הסכים להמיר דתו לנצרות אורתודוקסית. בטבח זה נרצחו אלפי יהודים. רבים מן היהודים בנמירוב מסרו נפשם לקדש שם שמים, שלא להמיר את דתם בעידודו של רבם, שגם הוא כמותם קפץ לבריכות המים בסמוך למבצר למסור נפש. רבי יחיאל מיכל נתפס על ידי אחד מן הפורעים הקוזאקים שכפה עליו להמיר דתו, הצליח להשתחרר ולברוח, ומצא מקום מסתור יחד עם אמו בבית אחד משך כל הלילה עד אור הבוקר.
לאחר הטבח החלו תושבי העיר הגויים לחפש בבתים אם יש מי שהצליח לברוח. רבי יחיאל מיכל ברח עם אמו לבית הקברות בכדי שיובא לקבורה באם ימצאוהו. ביום כ"ב בסיון, מצאו אחד הגויים תושבי העיר ורצחו לעיני אמו במכות מקל, ולאחר מכן רצח גם אותה.
רק כעבור שלשה ימים הצליחה אשתו להביאו לקבורה.
תענית כ' בסיוון
עקב פרעות אלו חודשה תענית כ' בסיוון בידי ועד ארבע ארצות, לזכר גזרות ת"ח–ת"ט.
רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא (בעל "יסוד ושורש העבודה") מציין את אופי יום זה: ”עיקר התענית זה של כ' סיון, לתת אל לבו כמעט בכל רגע על הריגת הצדיקים והחסידים, ועל כלל האומה הישראלית הקדושה, שנהרגו במיתות אכזריות משונות ונשפך דמם באותו הזמן. ולקונן ולהצטער בלבו על הריגת בניו של מקום ברוך הוא וברוך שמו. ובודאי היה מזה להבורא יתברך שמו צער גדול כביכול”.[1]
ספריו
- יחיאל מיכל בן אליעזר, שברי לוחות, לובלין – מהדורה שנייה, תרע"ג, באתר היברובוקס
ראו גם
- גזרות ת"ח–ת"ט
- נמירוב, יהודי נמירוב
- תענית כ' בסיוון
- יון מצולה
לקריאה נוספת
- רבי יחיאל מיכל מנמירוב, שברי לוחות, לובלין, ה'ת"מ.
- רבי נתן נטע הנובר, יון מצולה.
קישורים חיצוניים
- יון מצולה, באתר (היברובוקס)
- שברי לוחות, באתר (היברובוקס)
הערות שוליים
- ^ רבי אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא, יסוד ושורש העבודה, שער תשיעי – שער הצאן, פרק י"א, כוונת תענית כ' בסיון.
36840161יחיאל מיכל מנמירוב