יחיאל לנגר

יחיאל לנגר או בכינויו הקצין לנגר (24 בנובמבר 1897 - 2 בדצמבר 1977) היה אחד משלושת הקצינים היהודים במשטרה הבריטית בירושלים בתקופת המנדט. בכל מהלך תפקידו פעל למען תושבי היישוב היהודי בארץ ישראל.

ביוגרפיה

יחיאל לנגר נולד בעיירה שצ'וצ'ין שליד קרקוב שבגליציה, אוסטריה (כיום בפולין). בילדותו למד במוסדות דתיים תוך כדי שילוב לימודים מקצועים, שתרמו לפתיחות מחשבתו בנוגע לתנועה הציונית. בשנת 1914 בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, היגר עם משפחתו לפראג. בשנת 1916 כאזרח הקייסרות האוסטרו-הונגרית התגייס לנגר לצבא האוסטרי, שם שירת בגדוד הפרשים מספר שתיים. בשנת 1918 בסיום המלחמה שוחרר בכבוד. כשנה לאחר מכן היגר לגרמניה ובעיירה פוסן עבר הכשרת פעילים ציוניים בפועלי ציון.

בשנת 1921 עלה לארץ ישראל שהייתה בשלטון המנדט הבריטי. מספר חודשים לאחר עלייתו לארץ החלו גיוסים של יהודים וערבים למשטרה הבריטית לתפקידי שיטור זוטרים במשטרה המעולה. לנגר גויס למשטרה, עבר הכשרה במשטרת צמח והתגייס לפלוגת הרוכבים. בשנת 1922 שירת כקצין המשטרה המעולה בבאר שבע שם שירתו 75 שוטרים, כשלנגר הבכיר בהם. שם היה קשור להגנה ולשירות המודיעין ( הש"י).

בשנת 1926 עזב לנגר את פלוגת הרוכבים והצטרף למשטרת מאה שערים שבירושלים, בדרגת קצין. בשנת 1927 עבר לשרת במשטרת עפולה. בשנת 1928 שב לשרת במשטרה בירושלים. בשנת 1933 פיקד על משטרת מנשיה - יפו.

לאחר מספר שנים חזר לנגר למשטרת ירושלים. במהלך שירותו צבר לו שם ומעמד בין השוטרים הבריטים, הערבים והיהודים. בשנת 1947 ב-2 בדצמבר, התקהלו מפגינים ערבים בסמוך לשער יפו, והחלו לצעוד לעבר ה"מרכז המסחרי" ברחוב הנסיכה מרי (כיום רחוב שלומציון המלכה) כשהם מצוידים במקלות וסכינים. חנויות היהודים נפרצו, נבזזו והועלו באש. בעלי החנויות שהיו במקום הותקפו במוטות ברזל ובגרזנים. עשרים יהודים נפצעו, חלקם באופן קשה. בניגוד למשטרה הבריטית שלא הניפה יד לעבר ההמון החמוש בנשק קר,ואף החלה לדלוק אחרי מספר אנשי הגנה שהוזעקו למקום, לחם הקצין לנגר למען יהודי ירושלים בגלוי. בעקבות מעשה זה הועבר לנגר ממשטרת ירושלים למשטרת תל אביב.

גם ממשטרת תל אביב הועבר למשטרת פתח-תקווה לאחר שחזר ועזר ליהודים בניגוד לפקודה שניתנה לו. לאחר מכן שירת ברחובות וכאשר הבריטים עזבו את הארץ השתלט על התחנה כדי שתעבור לידיים יהודיות. ב-1949 כאשר כבר הוקמה משטרת ישראל, עבר לנגר לגליל שם בנה את משטרות נצרת, טבריה וצפת. בשנת 1951 שב לירושלים.

משפחתו

נולד בשנת 1897 לאלתר לנגר ולרוזה. אחיו מנדל שנודע בשם מרסל לנגר היה לוחם ומפקד תנועת ההתנגדות לגרמנים בטולוז שבצרפת. מרסל הוצא להורג על ידי הנאצים בגיליוטינה. לנגר התחתן בשנת 1924 עם לאה שושנה בת למשה ביקר. לזוג נולדו 4 בנים:

יוסף אריה - בנו הבכור נולד בשנת 1926. יוסף התגייס לשורות האצ"ל בהיותו נער, מה שנראה כניגוד לשייכותו כביכול של אביו למשטר הבריטי. באחד המקרים יוסף נעצר בעת ביצוע שוד בנק לטובת קניית נשק לאצ"ל. לחדר החקירות הגיע אביו הקצין הבכיר וצעק באנגלית שישתף פעולה ולאחר מכן באידייש ש"חסר לו" שבאמת ייתן שמות. יוסף ישב בכלא לאחר השוד ולאחר הקמת המדינה שירת כלוחם בכל מלחמות ישראל.
נחום- שירת בבריגדה היהודית באיטליה והשתתף במלחמת העצמאות.
ראובן- התגייס לשורות הפלמ"ח והתפרסם מאד בקרבות על פתיחת הציר לירושלים. שירת כלוחם במלחמות ישראל.
משה- התגייס לשורות ההגנה ולאחר הקמת המדינה ביצע מספר תפקידי פיקוד בשירות צה"ל, אחד מתפקידיו היה נספח צבאי ביפן בדרגת תת-אלוף. השתתף בכל מלחמות ישראל.

בשנת 1944 נפטרה אשתו לאה שושנה ולאחר מספר שנים נישא בשנית לרות נויימן בת שמואל גלובסקי.

פעולות מפורסמות שלו לעזרת היישוב

תפיסת משטרת קטרה ברחובות בתאריך 17 באפריל 1948
עצירת הפוגרום הערבי ב"מרכז המסחרי" היהודי בירושלים בתאריך 2 בדצמבר 1947
תפיסת מטיל הפצצה בשכונת מונטיפיורי.
תפיסת רוצח החלבן.
מלחמת חורמה נגד הכנופיות הערביות בכל הארץ, תוך התמקדות בכנופיית שייח אבו ג'איק בעת שרותו בנגב.
בתקופת "הספר הלבן" שחרר על דעת עצמו עצירים, ואף הורד בדרגה כשנתפס.
במהלך שירותו במנשייה סילק את הכנופיות והפושעים הערבים מהסביבה ושיכן במקומם עולים חדשים.

אישיותו

היה אדם מסור, אמיץ ובעל קור רוח. מסופר עליו שבשעה שקיבל פקודות לחיפוש נשק בבתי יהודים, היה שואל ביידיש את בעל הבית על מיקום הסליק ודואג שהחיפוש לא יגיע לשם. אחד המקרים התרחש בבית החולים שערי צדק הישן בתקופת ניהולו של דוקטור משה וולך. לנגר קיבל מספר מדליות בניהן: שתי מדליות על שירות משטרתי ושתי מדליות הצטיינות. כמו כן קיבל אות סיני של מדינת ישראל. השתייך להגנה, מספר תעודה 172. שימש כנשיא לשכת הבונים החופשים בירושלים.

בשכונת הר חומה שבירושלים נקרא הרחוב "הקצין לנגר" על שמו.