יחיאל גרינפלד
יחיאל גרינפלד (א' בטבת תר"ך, דצמבר 1859, טלנשטי, פלך בסראביה, האימפריה הרוסית – כ"ז באייר תרצ"ז, 8 במאי 1937, תל אביב) היה מתמטיקאי יהודי, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת אודסה ומורה בבית הספר הטכני הגבוה "מונטיפיורי" בתל אביב. מהראשונים שהתקינו מונחים עבריים במתמטיקה ופיזיקה. חבר ועד הלשון העברית וחבר הוועדות למונחי מתמטיקה, צילום, חשמל, טלפון וטלגרף.
ביוגרפיה
יחיאל גרינפלד נולד בחורף תר"ך (סוף שנת 1859) בעיירה טלנשטי שבפלך בסראביה, האימפריה הרוסית, בן להורים חרדים. אביו ירחמיאל בן ניסן מאיר, מצאצאי רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב), היה למדן, מלמד בגפ"ת ובפוסקים, וכן עסק בסחר בעצים לבניין ובמוצרי יער. נפטר בצעירותו. גרינפלד התחנך בבחדרים ובבית מדרש. מילדותו נמשך למתמטיקה, ולאחר שעבר את בחינות הבגרות בגימנסיה, למד מתמטיקה באוניברסיטת אודסה. עם תום לימודיו נותר בעיר אודסה, והתפרנס כמורה פרטי למתמטיקה ומעבודת פנקסנות. נמנה עם חובבי ציון הראשונים בעיר, היה בקיא בתורה, בספרות ובלשון העברית, והיה מקורב לחוג הסופרים היהודים בעיר, בהם ח"נ ביאליק. החל בשנת תרס"ו (1906) כיהן כמרצה (דוֹצֶנְט) למתמטיקה באוניברסיטת אודסה. בהיותו יהודי נמנע ממנו קידום לדרגת פרופסור, ורק ב-1918, לאחר בעקבות המהפכה ברוסיה, התמנה כפרופסור באוניברסיטה. לאחר שקצה נפשו בחיים תחת המשטר הסובייטי, עבר לברלין בירת גרמניה. שם עבד במשך תקופה מסוימת במחיצתו של אלברט איינשטיין. כעבור שנים ספורות פרסם את המחקר הראשון בעברית על תורת היחסות של איינשטיין, בכתב העת "התקופה" (גיליונות יח–כא, תרפ"ג–תרפ"ד). החל בחיבור זה עסק רבות בהתקנת מונחים וניסוחים עבריים במתמטיקה.
בשנת 1925 עלה לארץ ישראל, ועבד כמורה למתמטיקה ופיזיקה בבית הספר הטכני הגבוה "מונטיפיורי" בתל אביב. להצעת ביאליק התמנה כחבר ועד הלשון העברית. בשנת תרפ"ט (1929) התפרסם בהוצאת ועד הלשון ה"מילון למונחי הטכניקה", שחיבר גרינפלד עם נתן שיפריס בהשתתפות ביאליק ויוסף טישלר[1]. עוד פרסם מאמרים במדעים מדויקים בעיתונות המקצועית. בעקבות הצעת ביאליק תרגם מצרפתית את ספרו של אנרי פּוּאַנְקָרֶה "המדע וההיפותזה". התרגום ראה אור בשנת תרצ"א, בצירוף רשימת מונחים.[2]
הספר ראה אור ככרך א של "כתבי יחיאל גרינפלד", אולם יתר חיבוריו – "תולדות אבות המדעים המדויקים: מתאלס עד ארכימדס", "האסטרונומיה הכדורית", "תורת היחסות ותולדות איינשטיין" ו"האסטרונומיה" – נותרו בכתב יד ולא ראו אור.
היה נשוי לאיטה, עד פטירתה בתל אביב בח' באייר תרפ"ט.[3] בשנותיו האחרונות היה תשוש וחולני מזקנה, לא עבד, וסבל מעוני. חרף זאת, המשיך לתרום לחידוש המונחים הטכניים בעברית כמעט עד יום מותו.
גרינפלד נפטר בתל אביב באביב תרצ"ז (1937), בן 77 במותו. נקבר בבית הקברות טרומפלדור.[4]
רשימות אוטוביוגרפיות
- יחיאל גרינפלד, 'פרק אוטוביוגרפי', בתוך: מ. דודזון[5] (עורך), קובץ בסרביה ארץ ישראל: מוקדש ליחסי היהדות הבסרבית לארץ ישראל, תל אביב: עין הקורא, תרצ"ח 1938.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "פרופ' יחיאל גרינפלד", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ו (1955), עמ' 2669
- יחיאל גרינפלד, באתר האקדמיה ללשון העברית
הערות שוליים
- ^ מלון למונחי התכניקה : סודר על פי "מלוני התכניקה המצוירים", הוצאת שלומן-אולדנבורג, חבר בידי נתן שיפריס, ויחיאל גרינפד, בהשתתפות ח.נ. ביאליק ויוסף טישלר, ונערך בידי "הועדה למונחי התכניקה" בתל אביב על ידי ועד הלשון העברית בירושלים, תרפט, 1929.
- ^ וראו: יהודה אבן-שמואל, המדע וההיפותיזה, דבר, 13 בנובמבר 1931 (עם צאת התרגום העברי).
- ^ כנראה היה אב לילדים; ביאליק מציין באיגרותיו כי "שלֹש נפשות תלויות בו" (אגרות חיים נחמן ביאליק מכונסות ומסודרות, בצרוף הערות על ידי פ. לחובר, כרך ד: תרפ"ח–תרפ"ט, תל אביב: דביר, תרצ"ח–תרצ"ט).
- ^ וראו דף הנפטר באתר חברה קדישא ת"א–יפו והמחוז (ככל הנראה נפלה טעות בשנה העברית: צ"ל תרצ"ז ולא תרצ"ו).
- ^ דוד תדהר (עורך), "מנחם מנדל בית-דוד (דוידזון)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1663.