יזם מדיניות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יזם מדיניות הוא שחקן שיכול להיות בתוך הממשלה, מחוצה לה כחלק מקבוצת אינטרס או ארגון מחקרי. חלק ממאפיינו דומה ליזם עסקי אך ההבדל נובע בנכונות יזם המדיניות להשקיע זמן, אנרגיה, מוניטין וכסף בקידום ומימוש מדיניות שאינה מקדמת אינטרסים עצמיים בלבד[1][2][3][4][5][6][7]. נכונות זו לקידום מדיניות נובעת כי יזמי מדיניות מונעים על ידי יתרונות פוטנציאליים של הסברה מוחשית ולא מוחשית תוך ציפייה שהתועלת שיקבלו היא גבוהה מהעלות[2].

מושג זה נוסח לראשונה בשנת 1984 על ידי ג'ון קינגדון[8]. חקר יזמי המדיניות נועד להבנת היבטים בעיצוב מדיניות, מאמצים לרפורמה והבדלים בין תפיסות מדיניות מקומיות, לאומיות ועל לאומיות.

התמקדות ביזמי מדיניות נעשית על פי 3 תפיסות: תפיסה המתמקדת באנשים בודדים כגון מומחים ואליטות, מיקוד באנשים אלו כבעלי פתרונות לבעיה והתמקדות בהם כבעלי העדפה ברורה למדיניות מסוימת. התפיסות יוצרות ההנחה שיזמי מדיניות יחפשו מקומות והזדמנויות שיאפשרו להם לקדם מדיניותם[9]. ומאמציהם להנעת חדשנות מדינית עלולה לכלול הצגת מדיניות חדשה לחלוטין בתוך תחומי שיפוט ומכאן גם לשבש הסדרי מדיניות וסטטוס קוו קיימים או שיפור מדיניות קיימת[6][7].

מכאן יזמי מדיניות מאופיינים במספר היבטים. בהתמדתם ועקשנותם לפעילות ארוכה, כשחקנים אנרגטיים העובדים עם צוות ואחרים תוך מינוף המשאבים הקיימים וניהול הזדמנויות הנועד להשפיע על מדיניות[1][5]. דרך פעילותם מתמקדת בזיהוי בעיה מדינית והצעת פתרונות תוך יצירת במה לאג'נדה הפוליטית שלהם שמיועדת ליצירת לגיטימציה לקידום ויישום המדיניות[1]. לכן יזמי מדיניות מאופיינים כמתווכי בעיות ופתרונות בשימוש באסטרטגיות, סיפוק ראיות ואיזון השפעה ועמימות[7].

פעולות יזמות מדיניות

יזמי מדיניות עוסקים בפעולות הנקראות "פעולות יזמות מדיניות". פעולות אלו מוגדרות כדפוס פעולות המתמקדות בקידום חדשנות ואינטרס יזמי המדיניות שמטרתם להביא לשינוי מדיניות קיימת[7][9]. פעולות אלו הן סך הכלים והכישורים כגון מסגור בעיה, בניית קואליציה ועוד בהן משתמש יזם המדיניות למען ביסוס וקיבוע סדר יום, גישוש, איזון והפעלת מנגנונים סיבתיים להפצת המדיניות הרצויה[7].

הצלחת יזם מדיניות

יתרון יזם המדיניות התורם להצלחתו הוא שבניגוד לקבוצות גדולות בהם פרטים לרוב לא יפעלו יחד עקב בעיית הטרמפיסט. יזם המדיניות לרוב מוכן לשאת בנטל השגת מטרות המדיניות והיבט זה תורם לקידום המדיניות[10].

למרות זאת הצלחתו אינו תלויה בו בלבד אלא ברמת תלותו במשאבים, רגולציה קיימת ויחסיו עם שותפים נוספים. כאשר תלות היחסים אינה תלויה רק ביחסיו הנוכחיים של יזם המדיניות אלא גם ביחסים העתידיים אשר ירצה ליצור או לשמר[11].

בנוסף ככל שליזם מדיניות יש יותר מאפיינים, תכונות וכישורים המאפיינים אותו כיזם כך גדל סיכוי יזם המדיניות לקדם את המדיניות המועדפת עליו ולממשה[10].

אך בהתייחסות לתהליך המדיניות, הצלחה של יזם המדיניות נחשבת כאשר לאחר תהליך, יזם המדיניות מצליח לשנות את העדפות האחרים לגבי המדיניות וכאשר לבסוף המדיניות נלקחת בחשבון על ידי קובעי המדיניות ומאומצת[11].

אסטרטגיות יזמי המדיניות

  • שימוש בסמלים: סמלים מאפשרים להטות בחירה בגלל השפעתם הקוגניטיבית והרגשית המאפשרת לקשר בין אירועי מאקרו למיקרו ובכך יצירת קישור בין בעיות מסוימות למדיניות מוצעת[7][1].
  • יצירת פתרון לבעיות לפני שהן פורצות: יזמי מדיניות יודעים שתזמון הוא חשוב. כאשר צצה בעיה שתשומת הלב מופנית אליה, אין זמן ליצירת פתרון כי יזם אחר יכול להקדים את יזם המדיניות. לכן יזמי מדיניות דואגים לפיתוח ותכנון פתרון לבעיה ידועה לפני שהיא מתרחשת כאשר היזמים מחכים לרגע הנכון להציגה[4].
  • מסגור בעיה: מסגור הוא תהליך בו משתמשים בכישורי טיעון רעיונות שמטרתם לעצב מחדש את אופן חשיבת אנשים לגבי בעיות מסוימות מתוקף הכוונה להשפיע ולשנות ערכים פוליטיים וסטטוס קוו[6]. במסגור בעיה מדגישים עובדות מסוימות ומשמיטים עובדות אחרות תוך קישור בין בעיות, אמונות וערכים הנועדו להקצות סיבה ואחריות למצב מסוים אשר משרתת חזון ראוי לשינוי[6][7][1][10]. יזמי מדיניות משתמשים באסטרטגיה בעזרת רטוריקה וטיעונים בעלי השפעה קוגניטיבית[4] או ניצול אירועים שמתרחשים באופן חד פעמי תוך קשירתם לסכנות עתידיות[11]. תוך הצגת פתרון בהישג יד וציור תמיכה של שחקנים אחרים[7].
  • הרחבה של רשתות: רשתות אנשים מייצגים מאגר של מיומנות וידע שיזמי מדיניות יכולים להסתמך עליהם כדי לתמוך ביוזמתם[7]. רשתות אלו לרוב מחולקות לליבת הרשת והפריפריה. בליבה קיימים סוכנים מעטים אשר לוקחים חלק ארי בקידום והפקת המדיניות ובפריפריה קיימים סוכנים המתקשרים עם בעלי תפקיד ואף רשתות אחרות והם אחראים על חיזוק הקשר[1]. לכן ישנה חשיבות במעורבות ותחזוקת קשרים חוצי תחומי שיפוט ותפקידים המסייעים ליזמי מדיניות כאשר מטרתם להשיג רשת תימוכין רחבה ומגוונת יותר למדיניותם מכמה זירות[7] כאשר יתרון נוסף הוא שימוש וניצול ידע רלוונטי ממספר זירות שונות[8].
  • בניית קואליציית אינטרס: קואליציה זו היא חלק מכישורי בניית הצוותים והשימוש ברשתות של יזמי מדיניות[7]. היא מסבירה שהליך קביעת מדיניות כולל מספר רב של שחקנים וארגונים כאשר השינוי מתרחש עקב שיחות בין גופים ושחקנים, היוצרים במסגרת הקואליציה משמעות ופרשנות משותפת המאפשרת להם לפעול כמנגנון מאוחד[6]. ובעזרת הקואליציה יזמי מדיניות מתרגמים רצונות לקידום מדיניות לפועל. קואליציה זו היא קואליציה המורכבת ממגוון פרטים ותפקידים (נבחרים, פקידים, בעלי אינטרס) אשר חולקים מערכות אמונות דומות המבוססות על ערכים בסיסיים דומים, הנחות ותפיסות לגבי הבעיה. ערכים משותפים אלו מאפשרים להיות הדבק אשר מחזיק את הקואליציה ומאפשר הובלת פעילות מתואמת. עם זאת קיימת ההנחה שעל דברים קטנים לא תהיה הסכמה אבל על ליבת הנושא כן. לכן זה מוביל להסכמה מוגבלת אבל כזו המאפשרת לפעילות אחידה כי המטרה המשותפת מונעת השפעה רחבה של אינטרסים פרטניים. כך בעזרת הקואליציה יזמי מדיניות מגדירים בעיות באופן משותף ובדרך כזו שמגדילה סבירות שנושאים יקבלו תשומת לב של מקבלי ההחלטות אשר במקביל תורמים לגידול הקואליציה ויצירת קונצנזוס רחב יותר[6][8][7]. כאשר יתרון הקואליציה הוא שילוב מגוון אנשי מפתח מתחומים שונים המאפשרים להשיג לגיטימציה, כסף ומשאבים למדיניות[11].
  • הובלה על ידי דוגמאות: למקבלי ההחלטות ישנה סלידה לסיכון. מתן דוגמאות עוזרת להפוך את השאיפה לשינוי מדיניות לאמינה וישימה וכזו המצמצמת את תפיסת הסיכון של מקבלי ההחלטות[8][7][11]. אסטרטגיה זו היא ניסיון לקחת רעיון ובעזרת דוגמאות, ניסוי, פיילוט או יצירת תוכנית סדורה המאותתת על מחויבות וישימות. כאשר יזמים נוקטים בפעולה זו הם לפעמים יוצרים מצב בו המחוקק נראה מנותק מהמצב, וחישובי הסיכון המחוקק יכולים לעבור מהתמקדות בהשלכות הפעולה להתמקדות בחוסר מעש. תפיסות אלו משפיעות על הליך קבלת ההחלטות של קובע המדיניות[7].
  • הגדלת והרחבת תהליכי שינוי: לפעמים יש צורך בהגדרת מאמצי הסברה על ידי יצירת שינוי בתחום שיפוט אחד ולאחר מכן שימוש בשינוים אלו כראיה התאפשר שינוי בתחומי שיפוט אחרים. אסטרטגיה זו כוללת לדוגמה יצירת קשרים עם ערים או מדינות שקידמו מדיניות רצויה למדינות שלא עשו זאת למען הרחבת היקף ההשפעה והלחץ לביצוע וגם הדגמת אפקטיביות המדיניות המוצעת[7][1].

תהליך ביצוע המדיניות

ליזם המדיניות מספר תרומות ותפקידים בשלבי קידום המדיניות שהוא מבצע המוצגים על פי סדרם:

איור מספר 1: תהליך ביצוע המדיניות ופעולות יזם המדיניות בשלביהן
  1. קביעת סדר יום
  2. גיבוש מדיניות
  3. אימוץ מדיניות
  4. יישום מדיניות
  5. הערכת מדיניות

קביעת סדר היום הוא שלב בו יזם המדיניות מזהה בעיה מסוימת ולאחר מכן הוא מנסה לקשור אותה לפתרון מדיניות תוך חיפוש בעל עניין שישקול לאמץ פתרון לבעיה זו.

בשלב גיבוש המדיניות יזם המדיניות מנסה ליישם את הפתרונות לבעיות שעל סדר היום ולהביאם בצורה של מסמך מדיניות ופעולות יישומיות. בשלב זה יזמי משתמשים בקבוצות, תכנון אסטרטגי ובניית צוות אשר נועד להפגין מנהיגות ויכולת לעורר מוטבים פוטנציאליים.

בשלב אימוץ המדיניות, תפקיד היזם הוא קטן שכן זהו שלב בו קובעי המדיניות עוסקים. אך יזם המדיניות משתמש באסטרטגיות ריכוך קובעי המדיניות שמאפשרים ליזם המדיניות להמשיך למסגר את סדר היום ולתמרן את תהליך המדיניות למקום אשר הוא חפץ בו.

בשלב יישום המדיניות יזם המדיניות מציג שורה רחבה יותר של שחקנים ומשאבים תוך איסוף עדויות וראיות נוספות המראות שתוכנית המדיניות אכן פועלת היטב. פעולות אלו נועדו לעגן את הליך המדיניות.

בשלב ההערכה היזם נמצא ברקע ביצועה ולוחץ על פעולות הערכה מחדש של המדיניות שמטרתה לעשות שיפורים נוספים במדיניות על מנת שהיא לא תתבטל אלא תשתפר[1]

תיאוריות בהקשר יזמי מדיניות

אינקרמנטליזם

תאוריית האינקרמנטליזם (Incrementalism) פותחה על ידי צ'ארלס לינבדלום ולפיה קובעי מדיניות מושפעים מתגובות שהם מקבלים בתוך הממשלה ומחוצה לה תוך כדי שהם מונעים על ידי אינטרסים אישיים ושנאת סיכונים. תאוריית האינקרמנטליזם לכן בולמת את הטענה שקובעי מדיניות קובעים החלטות מדיניות באופן רציונלי תוך הערכת כלל האפשרויות והשלכות. עקב כך תאוריה זו מדגישה כי רוב השינויים במדיניות מתרחשים בצעדים קטנים הננקטים על ידי קובעי המדיניות, כתוצאה מכך הליך גיבוש מדיניות נעשה באופן תגובתי והדרגתי כאשר במקביל קיים הקושי בהשגת אחדות בין הדעות השונות.

לכן האינרקמנטליזם פועל ככוח נגד כלפי יזמי המדיניות ורצונם לשינוי דרמטי. לפיכך מדיניות על פי תאוריה זו היא פשרה, ויזמי המדיניות פועלים יחד עם קובעי מדיניות על מנת לשכנעם לקידום מדיניות. עקב האינקרמנטליזם נובע הצורך של יזמי מדיניות להציג טיעונים משכנעים יותר. והצורך במספר תכונות וכישורים כגון סבלנות, חזון ברור, יכולת עבודה על פי קידום סדרת שינויים קטנים והדרגתיים לאורך זמן. אשר יהוו מסגרת לשינוי גדול בעתיד כאשר במקביל כוחות הנגד של האינקרמנטליזם פועלים לשימור קואליציית האינטרס והצוות של יזם המדיניות לאורך זמן למען התמדה בתהליך[6][8].

תאוריית זרמי המדיניות

תאוריה זרמי המדיניות (Policy Streams Theory) פותחה על ידי ג'ון קינגדון ועוסקת בשאלה מדוע נושאי מדיניות מקבלים תשומת לב בזמנים שונים ומדוע יש נושאי מדיניות אשר מיושמים ויש כאלה שלא[8].

בתאוריה זו יש שלושה תהליכים בהן סוגיות מדיניות מתהוות. כאשר שלושת תהליכים אלו מתרכזים יחד לחלון הזדמנויות (הנקרא גם חלון מדיניות) אשר יוצר בסיס משותף, ניתן להעלות פתרון מדיניות לדיון ולקדמו ליישום. שלושת תהליכים אלו נקראים: זרם המדיניות, זרם הבעיה והזרם הפוליטי[12][1][11].

זרם הבעיה זהו זרם בו מתרחשים המאמצים למשיכת תשומת הלב לנושאי מדיניות תוך ניסיון להדגיש בעיה בסטטוס קוו בשילוב הצגת פתרון זמין. זרם המדיניות מקושר בקהילות מומחי מדיניות המייצרים ומתווכים רעיונות לפתרון מדיניות. בזרם זה מתרחש הליך יצירת ותכנון המדיניות, העלאת רעיונות חדשים או ניסוח ושדרוג רעיונות קיימים תוך תכנונם לפתרונות יישומיים שבמקביל יכולים לתאום את ערכי רוב המומחים וקובעי המדיניות הרלוונטיים. ולבסוף הזרם פוליטי הוא זרם המשקף את תשומת הלב הפוליטית של קובעי המדיניות וההיבטים המשפיעים עליה אשר יכולים להעלות את עניין הממשלה במדיניות מסוימת או להפחיתה. זרם זה מורכב מהיבטי בחירות, שינויים ממשלתיים, מפלגות, אידאולוגיות ושינויים בהלך הרוח הלאומי של האזרחים. חשיבות הזרם נובעת כי על אף שאנשים רבים יכולים להעלות רעיונות למדיניות, נבחרי הציבורי הם אלו שמחליטים מה יעלה ולסדר היום ומה לא[6]. לכן בתאוריה זו תפקיד יזמי המדיניות הוא חיוני בצימוד תהליכים אלו וזירוזם לקישור תוך ניצול חלון הזדמנויות. יזמי המדיניות ממתינים לבעיות שיצופו עם פתרונות מדיניות שהם יצרו מבעוד מועד, כאשר זה מתרחש נוצרת הזדמנות לשינוי בסדר היום של הממשלה וזה מאפשר להעלות רעיונות אלו לסדר היום. כך יזם המדיניות יכול להצליח בצימוד זרם הבעיה והמדיניות לזרם הפוליטי ולשלבם בתהליך זה[12][1][10][11].

תיאוריות מוסדיות

תאוריה זו מציגה את יחסי הגומלין בין מוסדות ליזמי מדיניות וכיצד תכונות מוסדיות משפיעות על פעולות ותמריצים לפעולת היזמים. היווצרות מוסדות מאפשרות לשמש ככלי משחק, מתן יציבות וודאות לפועלים בה. כתוצאה מכך המוסדיות מדגישה תכונות שחקנים היכולים להשפיע באופן משמעותי על הכללים עקב ידע מעמיק בנושא רלוונטי, מרחב תנועה, הכרת נהלים ונורמות מקומיות או מוסדיות המשמשים להגדרת התנהגות מקובלת והבנת רגישות פנימית. מכאן נובעת חשיבות הידע של יזם מדיניות להכרת המרחב בו הוא פועל על מנת שלא לאבד תמיכה במדיניות אותה הוא מציג. וחשיבות רשת התומכים אותה היזם בונה אשר צריכה להכיל בעלי מומחיות מבחוץ אך גם מתוך המוסד עצמו[6][8].

תאוריית שיווי המשקל המקוטע

לפי תאוריה שיויו המשקל המקוטע (Punctuated Equilibrium Theory), מדיניות מאופיינת בתקופה ארוכה של יציבות שיכולה להתערער עקב שינוי פתאומי ומשמעותי המתרחש[6][8]. כך התאוריה מנסה להסביר תקופות ארוכות של יציבות במדיניות אל מול תקופות קצרות אך אינטנסיביות של שינוי. יציבות היא תוצאת יכולתם המוגבלת של מחוקקים לעסוק בכמה נושאים בו זמנית תוך כדי שסטטוס הקוו נתמך על ידי מונופולי מדיניות העושים מאמצים לשימור סטטוס הקוו המטיב איתם תוך מניעה לקריאה לשינוי.

שינוי מדיניות המתרחש על פי התאוריה מציג את תפקיד יזמי המדיניות כפרטים בעלי השפעה. בתאוריה זו יזמי מדיניות פועלים לדימוי חיובי של מדיניותם וערעור היציבות הקיימת אשר יכול להסביר מדוע יציבות במדיניות מסוימת מתערערת. ישנו אילוץ לשינוי מדיניות ויצירת מדיניות חדשה המדגישה בעיות במציאות הקיימת ואת הצורך לשינוי תוך ניסיון להבין מדוע שינוי טרם התרחש. לכן בנוסף לכך בתאוריה זו על מנת לעורר חשיבות לשינוי מדיניות, יזמי מדיניות פועלים בכמה רמות שיפוט על מנת לעורר שינוי ברמת ממשל אחת ודרכה להשפיע על רמות ממשל אחרות. כך יזם המדיניות יכול להתחיל בשינוי מדיניות מקומי לדוגמה ולאחריו להמשיך לשלטון המרכזי. כאשר המטרה היא לבסס את המדיניות ולהגדיל את היקף השפעת וקהל התומכים בה[6][8].

אזרחים כיזמי מדיניות

אזרחים יכולים להיות יזמי מדיניות מכיוון שלאזרחים השפעה היכולה להיות מבוססת על רצונם לאקטיביזם לשינוי מדיניות. יתרונם נובע מיכולתם להפגין גודל ומגוון לתמיכה במדיניות תוך יכולת תיעול ביטוי רגשות ציבורי לפעולות השפעה על מדיניות. ותוך שימוש בכלים כגון מסגור בעיות באופן אפקטיבי בעיקר בעזרת מחאה מתאימה לעיתוי ולתפיסות קובעי המדיניות. כך אזרחים מצליחים לפתח רגישות אצל קובעי המדיניות לרעיונות חדשים[9].

מדוע אזרחים הופכים ליזמי מדיניות

  • השכלה: יש צורך לפחות בתואר ראשון כדי להיות אזרח יזם מדיניות. תואר נותן לאזרחים ביטחון להבין חוקים וכיצד המערכת הפוליטית עובדת.
  • הכנסה: יש חשיבות למשאב כספי. אנשים שמצבם הכלכלי לא טוב לא מתאפשרת להם היכולת להגמיש את זמנם ולצאת להפגין במקום לעבוד. לכן עושר מקנה זמן להפגין ולהיפגש עם אנשי מפתח, ליצור קשרים ובנוסף מאפשר זמן ומשאבים לעריכת מחקר המאפשר לאזרחים להיות מוכנים מול פוליטיקאים למען הבעת עמדה מנומקת.
  • תחושת מחויבות או צורך אישי בשינוי: מניע פנימי לתהליך מדיניות או תחושה הנובעת מהרעת סטטוס קוו תוך זיהוי עוול הנגרם לאזרחים הגורם להם להרגיש חובה משותפת ותחושת כעס המהווה גורם הנעה לצאת ולהשפיע. כמו כן אזרחים נרתמים לפעולה כי הם יכולים להרוויח באופן אישי מתוצאות מדיניות כגון השפעה על יוקר מחיה[5].

אסטרטגיות

אזרחים כמו יזמי מדיניות עוסקים במסגור בעיות, בניית קואליציה ואסטרטגיות פעולה אך באופן שונה מיזמי מדיניות קלאסיים:

  • מסגור בעיות: אזרחים משתמשים במחאות במונחי חירום באמצעות יצירת נרטיב אסון המיושר עם דמיון אפוקליפטי. שימוש במונחי אסון עם תחושת מרד אזרחי תורמת לפופולריות המחאה וליצירת מסגרת חירום המדגישה צורך בפעולה מידית בכל רמות החברה. כמו כן המסגרת במקביל יוצרת מידע חדש אצל קובעי מדיניות על דעת הקהל שלא היה זמין אצלם עד להופעת המחאה.
  • בניית קואליציה: אזרחים בונים קואליציות לשיתוף פעולה בינם לבין עמותות ופוליטיקאים. הם מצליחים למשוך גורמים אלו עקב יכולת האזרחים לתרום בהפצת המחאה על פי כישוריהם לדוגמה במדיה, על ידי אומנות, פוליטיקה ורשתות חברתיות מבית. כאשר נוצר שיתוף פעולה בין אזרחים לפוליטיקאים. שיתוף זה מאפשר מצד אחד מתן תמיכה רחבה לפוליטיקאי שתומך במחאה תוך יכולתו להציג עדות ישירה למצב. ומצד שני זה יוצר קואליציה שיתופית המזינה את האזרחים בידע פוליטי, קשרים וגישה לגורמי מדיניות אשר ללא השחקן הפוליטי לא היו יכולים להשיג זאת. כך הכוח האזרחי והפוליטי תוך שילוב עם תנועות מצליח לחזק את המרד על ידי יצירת שביתות וסיקור תקשורתי רחב עקב שיבוש סדר היום.
  • אסטרטגיות פעולה שונות: אזרחים יכולים להשפיע על מדיניות על ידי השתתפות בישיבות מועצות מקומיות, שאילתות, תמיכה בעמותות, ארגון עצרת או מחאה ושימוש בילדים ונערים להפגנה. כך האזרחים יכולים להשפיע על נרטיב החירום ודחיפות המדיניות שהם רוצים לקדם. ומתבצעת השפעה על נרטיב העתיד המשקף את דאגת האזרח מעתיד המדינה ובנוסף המאפשר שיקוף תודעה על גיוון האזרחים המציג מחאה שאינה חלק מצד פוליטי אחד אלא מחאה המבטאת את הלך הרוח הציבורי הכללי[9][5].

בירוקרטים ברמת הרחוב כיזמי מדיניות

בירוקרטים ברמת הרחוב הם הפנים של הממשלה ומעשיהם מעצבים את המציאות היום-יומית שאזרחי המדינה חווים[3]. כאשר בירוקרטים אלו הם עובדי השירות המתקשרים ישירות עם אזרחים במהלך עבודתם[13].

בירוקרטים ברמת הרחוב שמזוהים כממלאי תפקיד יזמי מדיניות, מוגדרים כאנשי מקצוע שאפתניים המועסקים במדינה וככאלה המסוגלים להשקיע זמן, אנרגיה ומוניטין כדי להביא לשינוי במדיניות. בירוקרטים אלו הם בעלי אידאולוגיה חברתית חזקה, הכשרה מקצועית והם כפקידים מבקשים לפתח או לאמץ חידושי מדיניות שנועדו לשפר תהליכי יישום שהם מבצעים תוך הפיכתם לפרקטיקות יום-יומיות אצל שאר העובדים.

יתרונם נובע מהבנתם את כללי הבירוקרטיה והמדיניות תוך יכולת ניצול חוסר ידע א- סימטרי בין השטח לבין הממונים עליהם[14][3]. כך יכולים הבירוקרטים להבין את ההקשר הבירוקרטי ואת צורכי השחקנים במערכת תוך יכולתם לעבוד עם שחקנים פורמליים ובלתי פורמליים למרות היעדר כוחם הפוליטי[13].

לכן בירוקרטים יזמי מדיניות מזהים בעיה חברתית הדורשת פתרון מקומי לאחר שהם צפו בהשפעת הבעיה החברתית על קבוצות מוחלשות איתן הם עובדים. ולכן בירוקרטים אלו פועלים לשינוי מדיניות מקומית בשילוב שיקולים חברתיים בתכנון עירוני[14].

אסטרטגיות

  • לגיטימציה: בעקבות המבנה ההיררכי של השלטון, עובדים מהשורה הם בעלי חוסר סמכות ומשאבים לעיסוק בתהליכי מדיניות ללא תמיכת ממונים. לכן בירוקרטים אלו עוסקים ביצירה, תיעוד והפצה של ידע אסטרטגי הנובע מהידע המצטבר אצלם אודות מצב השטח. ידע זה עוזר ראשית לשכנע את הבירוקרטים עצמם שאכן קיימת בעיה המצדיקה התחלת תהליך ההשפעה על יישום המדיניות. לאחר מכן הבירוקרטים משתמשים בידע זה כדי לשכנע מקבלי החלטות שישנה בעיה בישום המדיניות ושיש להשאיר נושא זה על סדר היום ולטפלו. יצירת הקישור בין המתרחש בשטח לבין מחסור הידע הנוגע למצב אצל הממונים, מייצרת כמה פעולות. למען יצירת לגיטימציה הבירוקרטים יוצרים סיורים הנועדו לקשר בין קהילות למנהלים למען שיקוף הבעיה. בנוסף נעשה מיפוי צרכים המסכם את כלל הבעיות בשטח הנובעות מיישום לקוי של המדיניות שמטרתו להפוך טענות אזרחיות למוחשיות. ולבסוף יזמי מדיניות בירוקרטיים לוקחים יוזמה ומעבירים סמינרים לעובדים אשר מטרתם לגייס תמיכה במאמצי קידום המדיניות[14].
  • השתתפות בגיבוש מדיניות מקומית: יזמי מדיניות בירוקרטיים משתתפים בדיונים בעיריות או יוצרים פורומים מקומיים שמטרתם לקשר וליצור יחסי עבודה עם קבוצות מקצועיות ואזרחים למען קידום מדיניות. שיתוף פעולה זה מאפשר הבנה טובה יותר של המתרחש התורם לתכנון קידום מדיניות[14].
  • הימנעות מטקטיקה חתרנית: בירוקרטים יזמי מדיניות נמנעים מלעודד תושבים או נבחרי ציבורי להפעלת לחץ על מקבלי ההחלטות כי הם חלק מהמערכת עצמה והם עובדים בה. ולכן קיים קושי להיות עובד עירייה ולעודד להתנגד לה במקביל מכיוון שזה פוגע בתעסוקתם ובלגיטימציה עתידית שלהם[14].

שוני בין יזמי מדיינות בירוקרטיים ברמת הרחוב ליזמי מדיניות קלאסיים

ראשית קיים הבדל בין יזם מדיניות קלאסי ליזם מדיניות ברמת הרחוב הנובע מרמת הממשל בה הם פועלים. יזם מדיניות קלאסי פועל בחוגי העילית לרוב ובממשל המרכזי לעומת יזם מדיניות ברמת הרחוב הפועל לרוב בממשל המקומי.

ישנו שוני בהתמקדות בשלבי תהליכי המדיניות. יזם מדיניות קלאסי מתמקד לרוב בשלבי קביעת סדר היום ואימוץ המדיניות כאשר בירוקרט מתמקד בישום המדיניות, השפעתה על אזרחים ושיפורה.

שלישית יש שונות במוטיבציית הצדדים. יזם מדיניות קלאסי לרוב תופס את הרווחים המוחשיים והבלתי מוחשיים של מדיניות שהוא מקדם כגדולים מעלויות הסיכון תוך רצון לשינוי סטטוס הקוו הקיים. לעומת זאת בירוקרטים ברמת הרחוב הם בעלי מוטיבציה הגנתית. בירוקרט אינו פועל על מנת להרוויח אלא על מנת לא להפסיד תוך התעניינות בשמירת סטטוס הקוו.

רביעית יזמי מדיניות ברמת הרחוב הם בעלי רשתות קשרים דלות וקטנות לעומת יזם מדיניות קלאסי הנובעות מכמה היבטים. לבירוקרטים ברמת הרחוב יש עוצמה פוליטית נמוכה ומעמדם המקצועי לא גבוה, מחסור במשאבים כלכלים וזמן ולבסוף קיימת סוגיית חוסר העניין המספיק בבירוקרטים. לדוגמה כאשר אוניברסיטאיות אינן מתעניינות בשיתוף פעולה או חקר בירוקרטים ברמת הרחוב עקב חוסר מרכזיות הנושא. אבל במקביל יזמי מדיניות שהם בירוקרטים ברמת הרחוב לא תמיד מתעניינים בתמיכת השחקנים פוליטיים. הבירוקרטים פועלים בזירה המקומית ומתמקדים ביישום המדיניות, פעילותם היא טכנית ובעלת בולטות נמוכה. לכן יעדיפו לפתח קשרים עם עמיתיהם תוך יצירת רשת קשרים רוחבית המכילה בירוקרטים נוספים למען השפעה על הטמעת השיני באופן עצמוני[3].

ביקורת על חקר יזמי מדיניות

שאלת החקר לגבי מי הם יזמי המדיניות אינה מפותחת ומדויקת מספיק בתיאורית חקר תהליכי מדיניות המנהל הציבורי.

בתאוריה זו יש כמה סוגי יזמי מדיניות ומספר תפקידים שונים שיכולים להצביע על הנעה לשינוי מדיניות. היבט זה נובע כי רוב המחקר על יזמי מדיניות לטענת המבקרים מבלבל פונקציות אחרות של ניהול ומנהיגות באופן כללי. הבלבול נעשה עקב הכללת תכונות רבות מידי, תפקידים וכישורים שהופכים את דמות היזם לרחבה כל כך עד שקשה להתייחס אליה מבחינה רעיונית ולהבדילה בין יזמי מדיניות לסוגים אחרים של שחקנים בזירת המדיניות. סיבה זו נובעת כי יש פעולות המגדירות יזמי מדיניות שגם מנהלים בארגונים ופוליטיקאים עושים כגון מסגור, מניפולציה של כללי מוסדות, ניהול רשתות ותחזוקת קואליציות וצוותים. לכן התמקדות ביזמים כפרטים מובילה לשקול יותר מידי פעולות ניהוליות ופוליטיות כפעולות יזמיות מה שגורם למתיחת יתר של המושג.

לכן יש המחמירים הטוענים כי עקב כך אין להחשיב יזם מדיניות כשחקן בפני עצמו, אלא שיש להחשיבם על ידי הפעולות שהם עושים. הפעולות הללו ודה-פרסונליזציה של יזמי המדיניות מסבירים באופן טוב יותר לטענתם מדוע שיתוף פעולה בין גורמים מתרחש בהקשר של מדיניות ומדוע מדיניות מקודמת או לא[10].

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 Frisch Aviram, N., Cohen, N., & Beeri, I. (2020). Wind (ow) of change: A systematic review of policy entrepreneurship characteristics and strategies. Policy Studies Journal, 48(3), 612-644.
  2. ^ 2.0 2.1 Arnold, G. (2021). Does entrepreneurship work? Understanding what policy entrepreneurs do and whether it matters. Policy Studies Journal, 49(4), 968-991
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Arnold, G. (2021). Distinguishing the street‐level policy entrepreneur. Public administration, 99(3), 439-453.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Cairney, P. (2018). Three habits of successful policy entrepreneurs. Policy & Politics, 46(2), 199-215.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Callaghan, T., & Sylvester, S. (2021). Private citizens as policy entrepreneurs: Evidence from autism mandates and parental political mobilization. Policy Studies Journal, 49(1), 123-145.
  6. ^ 6.00 6.01 6.02 6.03 6.04 6.05 6.06 6.07 6.08 6.09 6.10 Petridou, E., & Mintrom, M. (2021). A research agenda for the study of policy entrepreneurs. Policy Studies Journal, 49(4), 943-967.
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 7.11 7.12 7.13 7.14 Mintrom, M. (2019). So you want to be a policy entrepreneur?. Policy design and practice, 2(4), 307-323
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 8.7 8.8 Mintrom, M., & Norman, P. (2009). Policy entrepreneurship and policy change. Policy studies journal, 37(4), 649-667.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Harvey‐Scholes, C., Mitchell, C., Britton, J., & Lowes, R. (2022). Citizen policy entrepreneurship in UK local government climate emergency declarations. Review of Policy Research.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 Capano, G., & Galanti, M. T. (2021). From policy entrepreneurs to policy entrepreneurship: Actors and actions in public policy innovation. Policy & Politics, 49(3), 321-342.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 Brouwer, S., & Huitema, D. (2018). Policy entrepreneurs and strategies for change. Regional Environmental Change, 18, 1259-1272.
  12. ^ 12.0 12.1 Sætren, H. (2016). From controversial policy idea to successful program implementation: the role of the policy entrepreneur, manipulation strategy, program design, institutions and open policy windows in relocating Norwegian central agencies. Policy sciences, 49, 71-88.
  13. ^ 13.0 13.1 Arnold, G. (2015). Street-level policy entrepreneurship. Public Management Review, 17(3), 307-327.
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 Aviv, I., Gal, J., & Weiss‐Gal, I. (2021). Social workers as street‐level policy entrepreneurs. Public Administration, 99(3), 454-468.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יזם מדיניות39052287Q25052768

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יזם_מדיניות&oldid=2638898"