בעיית הטרמפיסט
בכלכלה ובמדע המדינה, בעיית הטרמפיסט היא כינוי למצב שבו קבוצה מסוימת נהנית משירות או ממוצר מסוים מבלי שהיא נושאת בעלויות שלו, או שהיא נושאת בהן באופי חלקי בלבד. מקור השם הוא בדוגמה נפוצה לבעיה: אדם המשתמש בתחבורה ציבורית בלי לשלם. אם אנשים רבים ינהגו כך, למערכת לא יהיה מספיק כסף כדי לפעול. בדוגמה בדיונית נוספת מתוארת עיר ובה מערכת תחבורה ציבורית, הפועלת באופן בו רק האדם הראשון בכל יום שנכנס לאוטובוס משלם 10,000 ש"ח עבור הנסיעה, ואילו שאר האנשים נוסעים בחינם[1]. במצב זה, יש תמריץ לאנשים להימנע מלהיות ראשונים, ובכך להתחמק מתשלום עבור השירות.
בעיית הטרמפיסט מאפיינת מוצרים ציבוריים, ובדרך כלל הציפייה היא שהממשלה היא שתפתור אותה, באמצעות מיסוי או רגולציה. דוגמה אופיינית לכך היא הצבא. לו היה הצבא גובה תשלום מהאזרחים עבור שירותיו, גם מי שלא היה משלם היה נהנה מהגנתו. מאחר שניתן לקבל את המוצר גם מבלי לשלם עליו, איש לא היה מוכן לשלם עבור קבלת השירות, והשירות לא היה מסופק כלל. מסיבה זו ממשלות מתערבות ומממנות את פעילות הצבא באמצעות המסים שהן גובות מהאזרחים. גם במקרה זה הבעיה עשויה להתעורר, שכן גם אזרחים המתחמקים מתשלום מסים נהנים מהגנת הצבא. המדינה לא תקרוס אם מעטים יתחמקו מתשלום מסים, אך אם התופעה תהפוך לנפוצה, המדינה לא תוכל להתקיים.
בעיית הטרמפיסט יכולה להיווצר גם במקרים בהם אין הממשלה מתערבת. לדוגמה, אם מפעיל זיקוקי די-נור יגבה תשלום עבור הפעלתם, הוא לא יוכל למנוע גם ממי שלא שילם לצפות בהם. דוגמה נוספת היא תוכנות לשיתוף קבצים, שמשתמשים רבים בהן מורידים קבצים, אך לא מעלים קבצים משלהם. רוב אתרי שיתוף הקבצים פותרים בעיה זו באמצעות מתן שירותים טובים יותר למעלי הקבצים (מהירות הורדה גבוהה יותר, גישה לקבצים מוגבלים וכו') או הגבלה של המשתמשים שאינם מעלים קבצים.
מס ארגון מהווה דוגמה להתמודדות עם בעיה זו ביחסי העבודה.
בחקר תנועות חברתיות, מהווה בעיית הטרמפיסט דילמה עימה מתמודדים מארגנים, פעילים ופעילות ותיקים בתנועות חברתיות: כיצד לשכנע פעילים ופעילות חדשים להגיע להפגנות ופעילויות הכרוכות בזמן, מאמץ וסיכון, כאשר אם ההפגנה או השביתה תצלח ויעשה שינוי לטובת כלל התושבים, גם אלו שלא הסתכנו במעצר, אלימות וטירחה יהנו מפירות המאבק? אחד הפתרונות שניתנו לבעיה זו היא הפיכת המחאה לאירוע מהנה חברתית או המאפשר רישות וקישוריות חברתית, וכך הפעילים יוכלו להרוויח גם אם המחאה בסופו של דבר תכשל. דוגמה לכך ניתן למצוא באירועי מחאת "יוקר המחיה" שנערכו בשנת 2011 בתל אביב, בהם נעשה שימוש רב בפתרון זה.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ GoogleBooks Intellectual property and open source By Van Lindberg
