יוסף בן עוליאל
יוסף (חוֹסֶה) בן עוֹליאל (בספרדית: José Benoliel; 1858–1937) היה פרופסור יהודי מרוקאי לשפות רומאניות, שידוע במיוחד עבור עבודת האיסוף והשימור שערך עבור הניב הצפון-אפריקאי של לאדינו הידוע בשם חכיתיה. הוא גם היה סופר, משורר ומתרגם, וכיהן במשך 3 שנים כראש קהילת יהודי טנג'יר.
קורות חייו
יוסף בן עוליאל נולד בשנת 1858 בעיר טנג'יר שבצפון מרוקו. בצעירותו נסע ללמוד בצרפת, ולאחר מכן שהה תקופה מסוימת גם בארץ ישראל, ולימד בבית ספר "מקוה ישראל" ביפו. בהמשך חייו הגיע לפורטוגל, שם המשיך בלימודיו והתמנה לפרופסור לשפות רומאניות באוניברסיטת ליסבון, ובמשרה זאת החזיק עד יום מותו. במקביל הוא גם נשא תפקידים מרכזיים בוועד המנהל ("החונטה") של הקהילה היהודית של טנג'יר, ובמשך 3 שנים כיהן כראש הקהילה.
מפעלו החלוצי והחשוב ביותר היה איסוף, שימור, העלאה על כתב וניתוח בלשני של שפת החכיתיה, ניב של לאדינו שהיה מדובר בעיקר בצפון מרוקו בקרב הצאצאים של מגורשי ספרד. מפעלו היה בעל חשיבות רבה לשימור השפה, שכן החל מתחילת המאה ה-19 היא עברה תהליך שקרוי "רה-היספניזציה". בעקבות כניסתה של צפון מרוקו לשליטה ישירה או עקיפה של ספרד, הקהילות היהודיות באזור החלו לזנוח את החכיתיה לטובת הספרדית המודרנית. כתוצאה מתהליך זה החכיתיה עצמה הושפעה מהספרדית המודרנית ובאופן הדרגתי אבד הרבה מן אוצר המילים והייחוד הלשוני שלה. עבודתו של בן עוליאל הצילה מן השכחה פרטים רבים בתחום הדקדוק (תורת ההגה והצורות), בתחום המורשת התרבותית (טקסטים בעל פה, פתגמים, רומנסות) ובתחום אוצר המילים. על פי פרופ' יעקב בן טולילה, פרסומיו האקדמיים של בן עוליאל מהמחצית הראשונה של המאה ה-20 מהווים את רוב המניין ומסד הבניין לכל מה שידוע היום על החכיתיה.[1] חיבוריו של בן עוליאל על החכיתיה יצאו לאור בהמשכים במשך 26 שנה (1926-1952) מעל הבימה המכובדת Boletín de la Real Academia Española. בשנת 1977 החוקר רפאל בן אזרף אסף את המאמרים והוציא אותם לאור כספר. בשנת 2009 החוקר יעקב גרשון הוציא לאור מילון של החכיתיה בהתבסס על עבודתו של פרופ' בן עוליאל.
פרופ' בן עוליאל היה מחבר פורה גם בתחומים נוספים. הוא תרגם שירה עברית מימי הביניים ומהעת החדשה לספרדית ופורטוגזית (כולל את התרגום הראשון של התקווה לפורטוגזית), חיבר ספרות ושירה, כתב פרשנויות לכתבי הקודש, וכתב חיבורים על נושאים אקטואליים כגון אנטישמיות.[2] את חיבוריו הוא כתב במספר שפות; ספרדית, פורטוגזית, חכיתיה, צרפתית, ועברית, ודבר גם ערבית.
בשלוש שנותיו כראש קהילת יהודי טנג'יר הוא הנהיג רפורמות באוריינטציה ציונית ודמוקרטית. הוא תמך בהבאת מורים לעברית מהיישוב היהודי בארץ ישראל ובתגבור לימודי העברית בקרב בני הקהילה. כמו כן הוא הנהיג רפורמה ארגונית במוסדות הקהילה היהודית והפך אותם לדמוקרטיים וייצוגיים יותר מבעבר.
פרסומיו
- José Benoliel, 'Dialecto judeo-hispano-marroquí o hakitia,' Boletín de la Real Academia Española 13 (1926), 209–233, 342–363, 507–538; 14 (1927), 137–168, 196–234, 357–373, 566–580; 15 (1928), 47–61, 188–223; 32 (1952), 255–289.
- José Benoliel, Dialecto judeo-hispano-marroquí o hakitia, R. Benazeraf (publisher), Madrid: [s.n.], 1977.
- José Benoliel, Diccionario Básico Jaquetía-Español, Jacobo Israel Garzón (ed.), Hebraica Ediciones, 2009.
- José Benoliel, A los antisemitas, Tánger : s.n. typ. F. Erola, 1933.
- José Benoliel, Les surhommes au Carcan, Lisbonne, 1918.
לקריאה נוספת
- יצחק רפאל מולכו, 'על יוסף בן עוליאל ומחקריו', אוצר יהודי ספרד ז (תשכ"ד), 98–99.
- Jacob Israel Garzón, 'José Benoliel, un erudito judio hispano-marroqui,' Raices 18 (Spring 1994), 39-46.
- Jacob Carciente. 'El Porvenir de Israel, Un texto inédito de José Benoliel, 1888–1937,' Escudo 63 (1987), pp. 2–8.
קישורים חיצוניים
- יוסף בן עוליאל באתר WorldCat Identities
- רשימת הפרסומים של יוסף בן עוליאל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- Luis Cortest, "Benoliel, José," Encyclopedia of Jews in the Islamic World; Executive Editor Norman A. Stillman, Brill Online, 2013.
- Gladys Pimienta, Don Jose Benoliel, entre la realidad i la leyenda, Aki Yerushalayim 84 (2008), 47-51
- Mosès J Azancot, Ceux qui s'en vont... | Joseph Benoliel (Tanger), L'Avenir Illustré, 3 mars 1937, p. 7
הערות שוליים
- ^ חקר הספרדית-יהודית של צפון אפריקה (חכיתיה) מאת יעקב בן טולילה
- ^ לרשימת חיבוריו, ראו: Gladys Pimienta, Don Jose Benoliel, entre la realidad i la leyenda, Aki Yerushalayim 84 (2008), pp. 47-51.
יוסף בן עוליאל26777990