יוסף אופטושו

אופטושו

יוסף אוֹפַטוֹשוּ (ביידיש: אָפאַטאָשו; באנגלית: Joseph Opatoshu) הוא כינויו הספרותי של יוסף מאיר אופטובסקי (ג' חנוכה תרמ"ו, 1 בינואר 1887, מלאווה, פולין הקונגרסאית (האימפריה הרוסית) – יום כיפור תשט"ו, 7 באוקטובר 1954, ניו יורק), סופר ועיתונאי יידיש, מגדולי ספרות היידיש של המחצית הראשונה של המאה העשרים.

ביוגרפיה

אופטושו נולד במלאווה שבפולין הקונגרסאית (בשליטת האימפריה הרוסית) בשנת 1886. משפחתו הייתה משפחה חסידית, אולם אביו, משכיל עברי, שלח את יוסף ללמוד בבתי ספר רוסיים ופולנים, בין היתר בבית הספר למסחר בוורשה. אופטושו גילה נטייה ללימודי הנדסה, ונסע בשנת 1905 לנאנסי שבצרפת, להשלים לימודי הנדסה בפוליטכניון. מחמת מחסור באמצעים הפסיק את לימודיו בצרפת וחזר לפולין. בשנת 1907 היגר לניו יורק בארצות הברית, ושם השלים את לימודי ההנדסה שלו.

בשנת 1910 נדפס סיפורו הראשון בעיתון יידיש בניו יורק, ועם פרסום יצירות נוספות בכתבי עת ובעיתוני היידיש בארצות הברית, התמסר אופטושו לפעילות ספרותית. בסך הכול כתב אופטושו למעלה משבעים כרכים של סיפורים ורומנים ביידיש, ויצירותיו היו מפורסמות וידועות בכל רחבי העולם היהודי דובר היידיש. מקצת מיצירותיו תורגמו לאנגלית ולעברית.

יוסף אופטושו נפטר בניו יורק בשנת 1954, ונטמן בבית הקברות הישן של ה"אַרבעטער-רינג", לצדם של שלום עליכם, יהואש ואחרים.

על שמו של אופטושו נקרא רחוב בקריית שלום בדרום תל אביב.

אוסף של שמו שמור בספרייה הלאומית.

יצירתו

ביצירתו מרד אופטושו בגישה הלא-כוחנית האופיינית לסיפורת היידיש של ימיו. בהשפעת הסופר העברי מיכה יוסף ברדיצ'בסקי חשף ציבורים שלא תוארו עד אז בספרות: אנשי שוליים ואנשי סמטאות, יהודים חזקים שלא חששו להשתמש בכוחם. גישתו זו ניכרת כבר בספרו הראשון, "רומן של גנב סוסים וסיפורים אחרים", שנדפס בשנת 1917. הריאליזם של כתיבתו, בתקופת כתיבתו הראשונה, הושפע מסופרי הריאליזם הגדולים, הרוסים והסקנדינבים.

בשנות העשרים הרבה יוסף אופטושו לכתוב רומנים וסיפורים היסטוריים, מחיי יהדות פולין. הידוע בהם הוא הטרילוגיה "ביערות פולין" (1921), שהוא רומן רחב יריעה המתאר את חסידות מזרח אירופה בשקיעתה. הטרילוגיה הופיעה בעברית באותה שנה בתרגומו של מרדכי ליפסון, ובאנגלית בתרגומו של יצחק גולדברג בשנת 1938.

מאמצע שנות העשרים ואילך נתן אופטושו מכוחו גם לתיאור חברת המהגרים היהודית באמריקה. ובהם הרומן "המרקדת". כמו כן כתב על קהילות יהודיות בהן ביקר ברחבי העולם. בין היתר נסע וכתב על קהילות ארץ ישראל, ברית המועצות, דרום אמריקה ופולין ארץ הולדתו.

בתקופת חייו האחרונה חזר אופטושו לכתיבת רומנים היסטוריים מההיסטוריה של עם ישראל, בהם "המרד האחרון" (1948), על ימי מרד בר כוכבא ורבי עקיבא.

בשנת 1971 יצא לאור סרט המבוסס על סיפורו "רומן של גנב סוסים" (ראמאן פון א פערד גנב). את התסריט כתב בנוֹ, השחקן דוד אופטושו וביים אברהם פולונסקי. בין כוכבי הסרט יול ברינר בתפקיד קפטן סטולוף, אלי וולך בתפקיד קיפקה, ג'יין בירקין בתפקיד נעמי, ודוד אופטושו בתפקיד שלוימה קרדניק.

ספריו בתרגום עברי

• מורים, תרגם: מ"ל ליפסון, ניו יורק תרע"ח
• מיתת כושי, תרגם: מ"ל ליפסון, ניו יורק 1920
• ביערות פולין, תרגם: מ"ל ליפסון, 1921
• יום ברגנשפרוק, תרגם: דב סדן, 1943
• בצל הדורות, תרגם: מנשה לוין, 1945
• אנשים וחוצות, תרגם: ד"ב מלכין, 1945
• דרי מטה, תרגם: ד"ב מלכין, 1947
• חורבן פולין, תרגם: מ"ל ליפסון, ניו יורק 1947
• המרד האחרון; ר' עקיבא, תרגם: אשר בן-ישראל, 1948
• בר-כוכבא, תרגם: אשר בן-ישראל, 1953
• מאה סיפור וסיפור, תרגם: דב סדן, 1955, מרחביה, הקיבוץ הארצי, השומר הצעיר (ספרית פועלים לכל).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסף אופטושו בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של יוסף אופטושו, בקטלוג הספרייה הלאומית
• נפטר י.מ. אופטושו, על המשמר, 10 באוקטובר 1954

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29959128יוסף אופטושו