יוסטינוס קרנר
 | |
| יוסטינוס קרנר ב-1852, אוחז בנבל פה. ציור מאת אוטביו ד'אלבוצי, מטופל לשעבר של קרנר. | |
| סוגה | שירה |
|---|---|
יוּסְטִינוּס קֶרְנֶר (בגרמנית: Justinus Andreas Christian Kerner; 18 בספטמבר 1786, לודוויגסבורג, באדן-וירטמברג, גרמניה – 21 בפברואר 1862, ויינסברג (אנ'), באדן-וירטמברג) היה סופר, משורר, רופא ומחבר ספרי רפואה גרמני. הוא תיאר לראשונה בפרוטרוט את הרעלת הבוטוליזם.
קורות חייו
הוא נולד בלודוויגסבורג בדוכסות וירטמברג. לאחר שלמד בבתי הספר הקלאסיים של לודוויגסבורג ומאולברון (אנ'), הוא התחנך כשולייה בבית חרושת לבדים, אך בשנת 1804, הודות לשירותיו הטובים של פרופסור קארל פיליפ קונץ (אנ'), הצליח להיכנס לאוניברסיטת טיבינגן. הוא למד רפואה אך הספיק גם לעיסוקים ספרותיים בחברת לודוויג אוהלנד (אנ'), גוסטב שוואב (אנ') ואחרים המכונים "משוררי האסכולה השוואבית הרומנטית" המאוחרת.[1] הוא קיבל את תואר הדוקטור שלו ב-1808, שהה זמן מה בנסיעות, ולאחר מכן התיישב כרופא משפחה בבאד וילדבאד (אנ').
כאן הוא השלים את "Reiseschatten von dem Schattenspieler Luchs" (צלליות־מסע משחקן־הצלליות לוּכּס; 1811), הכתוב בפרוזה פיוטית, שבו מתוארות חוויותיו שלו בהומור צורב, והוא סוג של מנשר לאסכולה השוואבית הרומנטית. לאחר מכן שיתף פעולה עם אוהלנד ושוואב ב"Poetischer Almanach" (אלמנך פואטי) לשנת 1812, ואחריו יצא "Deutscher Dichterwald" (יער המשוררים הגרמני; 1813), ובאלו התפרסמו כמה משיריו הטובים ביותר של קרנר. בשנת 1815 הוא השיג את המינוי הרשמי של קצין רפואה מחוזי (Oberamtsarzt) בגיילדורף (אנ'), ובשנת 1818 הועבר לוויינסברג (אנ'), שם שהה בשארית חייו.
ביתו, שהאתר שלו למרגלות טירת ויברטרו (Schloss Weibertreu) ההיסטורית ניתן על ידי תושבי העיר, הפך למכה של עולי רגל ספרותיים, שכולם התקבלו בברכה. גוסטב הרביעי אדולף, מלך שוודיה הגיע עם תרמיל על הגב. המשוררים, כריסטיאן פרידריך אלכסנדר פון וירטמברג (Christian Friedrich Alexander von Württemberg) וניקולאוס לנאו היו אורחים קבועים, ובשנת 1826 הגיעה פרידריקה האופה (אנ') (1801–1829), בתו של יערן בפרבורסט (Prevorst), סהרורית וטוענת לתפיסה על-חושית; היא מהווה את הנושא של יצירתו המפורסמת של קרנר "Die Seherin von Prevorst, Eröffnungen über das innere Leben des Menschen und über das Hineinragen einer Geisterwelt in die unsere" (החוזָה מפּרֶבורסט, גילויים של החיים הפנימיים האנושיים ועל חדירות עולם הרוח אל תוך שלנו, 1829; מהדורה 6, 1892). בשנת 1826 הוא פרסם אוסף שירה בשם "Gedichte" (שירים) אשר לאחר מכן נוספו לו "Der letzte Blütenstrauß" (זר הפרחים האחרון; 1852) ו-"Winterblüten" (פריחת חורף, 1859). בין השאר משיריו הידועים נמנים הבלדה המקסימה "Der reichste Fürst" (הנסיך העשיר ביותר); שיר שתייה, "Wohlauf, noch getrunken" (בסדר, עדיין שיכור), ו-"Der Wanderer in der Sägemühle" (הנודד במנסרה) המהורהר.
בנוסף ליצירות הספרותיות שלו, קרנר כתב כמה ספרי רפואה פופולריים, העוסקים במגנטיזם חייתי (אנ'), את החיבור הראשון על חומצה סבצית (אנ') ובוטוליזם, "Das Fettgift oder die Fettsäure und ihre Wirkung auf den tierischen Organismus" (רעלן השומן או חומצת השומן והשפעתו על האורגניזם החי; 1822), ותיאור של העיירה וילדבאד ומימיה המרפאים, "Das Wildbad im Königreich Württemberg" (הווילדבאד בממלכת וירטמברג; 1813).[2] הוא גם כתב על שנות נעוריו ב-"Bilderbuch aus meiner Knabenzeit" (ספר תמונות מהילדות שלי; 1859), וב-"Die Bestürmung der württembergischen Stadt Weinsberg im Jahre 1525" (ההסתערות על העיר ויינסברג בווירטמברג ב-1525; 1820), הפגין מיומנות רבה בנרטיב היסטורי.
בשנת 1851 הוא נאלץ, עקב העיוורון ההולך וגובר, לפרוש מעיסוקו הרפואי, אך הוא חי, כשהוא מטופל במסירות על ידי בנותיו, בוויינסברג עד מותו. הוא נקבר לצד אשתו, שנפטרה בשנת 1854, בבית הקברות של ויינסברג, והקבר מסומן בלוח אבן עם כתובת שהוא עצמו בחר: Friederike Kerner und ihr Justinus (פרידריקה קרנר והיוסטינוס שלה).
הקשר עם גאורג ראפ וחברת הרמוניה
ב-"Bilderbuch aus meiner Knabenzeit" (ספר תמונות מהילדות שלי), קרנר נזכר בביקוריו של גאורג ראפ (אנ') אצל אביו, ה-Oberamtmann (שופט ראשי) ב-מאולברון (אנ'). אביו של קרנר עזר להגן על ראפ מפני תביעה דתית על ידי השלטונות בגרמניה, וקרנר זכר היטב את ראפ ואת זקנו השחור והארוך.[3] גאורג ראפ וחסידיו עזבו בסופו של דבר את גרמניה ב-1803, התיישבו בארצות הברית והקימו את חברת הרמוניה (אנ'). "החוזה מפרבורסט" וסיפורו על מערכת היחסים של קרנר עם פרידריקה האופה - זו האחרונה נחשבה כבעלת כוחות חזון ומרפא, ומי שיצרה שפה 'פנימית' מוזרה המכילה אלמנטים דמויי עברית - עשו רושם רב בקרב חברים מחברת ההרמוניה ב-1829, שראו בכך אישור לאלף המתקרב ולהשקפותיהם הדתיות.[3]
הערכות
- "קרנר היה אחד המשוררים בעלי ההשראה הרבה ביותר של האסכולה השוואבית. שיריו, העוסקים במידה רבה בתופעות טבע, מאופיינים במלנכוליה עמוקה ובנטייה לעל-טבעי, שעם זאת מאוזן בהומור מוזר, המזכיר את הפולקסליד (אנ')[א]". – המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה
- "השירים והסצנות הדרמטיות של ה-Reiseschatten (צלליות־מסע) שלו מאופיינים בפנטזיה חלומית והומור פנטסטי מיוחד". – אנציקלופדיה בינלאומית חדשה (אנ')
- "הוא היה לפעמים חולני, פנטסטי, חולמני, רגיש ופיוטי וניחן בהומור מוזר ופנטסטי. . ." ". – אנציקלופדיה אמריקנה
התייחסויות תרבותיות
- רוברט שומאן השתמש בשיריו של קרנר באופוס 35 שלו, 12 Gedichte von Justinus Kerner, שהולחן ב-1840 והוקדש ל"ד"ר פרידריך ובר בלונדון". שומאן כינה את הקובץ בשם Liederreihe, או "שורת שירים".
- המשורר תומאס מדווין (אנ') שהה איתו בין השנים 1848 עד 1849 ומאוחר יותר כתב לכבודו שיר, "To Justinus Kerner: With a Painted Wreath of Bay-Leaves" (ליוסטינוס קרנר: עם זר צבוע של עלי דפנה), שפורסם בלונדון ב-1854.
- המלחינה פאולינה וולקשטיין (אנ') (1849-1925) השתמשה בטקסט של קרנר לפחות באחד מהשירים המולחנים שלה.[4]
- זן הענבים קרנר (אנ') שטופח ב-1929, נקרא לכבודו.
- סרן קירקגור כתב ביומנו על קרנר:
- "אני לא יכול שלא להיות מופתע מכך שיוסטינוס קרנר (ב-Dichtungen שלו) מסוגל לפרש בצורה כה מפייסת את התופעה שתמיד זעזעה אותי מאז ההתנסות הראשונה שלי בה - שמישהו אומר בדיוק את מה שאני אומר. בעיני התופעה נראתה כאי-סדר המבלבל ביותר, כמעט פאנץ' וג'ודי: האחד היה מתחיל משפט שהשני יסיים, ואף אחד לא היה בטוח מי מדבר". 11 ביולי 1837 כתבי עת 2539
- "יוסטינוס קרנר כל כך עניין אותי עכשיו כי אף על פי שהוא הרבה יותר מוכשר, אני רואה בו את אותה עקרות אמנותית שאני רואה בעצמי. אבל אני גם רואה איך אפשר לעשות משהו אף על פי שהמשכיות מהותית חסרה וניתן להגשים אותה רק על ידי המשכיות של מצב הרוח, שכל רעיון קטן שלו הוא פריחה, מעין פתגם מרומן, מחקר פלסטי. בעוד שה-Dichtungen שלו מלאים ברעיונות מעולים דמיון, הדיווחים שלו "aus dem Nachtgebiete der Natur" (מאזורי הלילה של הטבע) הם כל כך יבשים, שכמעט יכולנו לקחת את זה כהוכחה עקיפה לאמיתותם". 13 ביולי 1837 כתבי עת 5240[5]
לקריאה נוספת
- Strauss, “Justinus Kerner,” in Kleine Schriften (Berlin, 1866)
- A. Reinhard, Justinus Kerner und das Kernerhaus zu Weinsberg (Tübingen, 1862; 2nd ed. 1886)
- G. Rümelin, Reden und Aufsätze, vol. iii. (1894)
- M. Niethammer (Kerner's daughter), Justinus Kerners Jugendliebe und mein Vaterhaus (1877; Stuttgart, 1887)
- A. Watts, Life and Work of Kerner (London, 1884)
- T. Kerner, Das Kernerhaus und seine Gäste (1894)
- Mitteilungen des Justinus-Kerner-Vereins und Frauen-Vereins Weinsberg. Weinsberg : Justinus-Kerner-Verein
- Suevica: Beiträge zur schwäbischen Literatur- und Geistesgeschichte / ed. Reinhard Breymayer. Stuttgart: Heinz (Stuttgarter Arbeiten zur Germanistik). – ISSN 0179-2482
- Justinus Kerner, Bilderbuch aus meiner Knabenzeit (Brunswick, 1849; new ed. Frankfort, 1897)
קישורים חיצוניים
- יוסטינוס קרנר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Works by or about Justinus Kerner at Internet Archive
- Works by Justinus Kerner at LibriVox (public domain audiobooks)
- Kleksographien (1890 edition)
- The Seeress of Prevorst, transl. Catherine Crowe (Partridge & Brittan, 1855) – at Internet Archive
- Justinus Andreas Christian Kerner at Library of Congress, with 36 library catalogue records
ביאורים
- ^ מילולית: שיר עם. סוגה של שירים פופולריים בגרמנית המושרים באופן מסורתי
הערות שוליים
- ^ הערך קֶרְנֶר, יוּסְטִינוּס באנציקלופדיה העברית, כרך ל', עמוד 284
- ^ Geschichte der Medizin: Justinus Kerner – Medizin und Magie im Geiste der Romantik, Deutsches Ärzteblatt 2003
- ^ 3.0 3.1 Arthur Versluis, Western Esotericism and The Harmony Society
- ^ "Pauline Volkstein und ihre Volkslieder. Von Dr. Armin Knab. - Deutsche Digitale Bibliothek". www.deutsche-digitale-bibliothek.de (בגרמנית).
- ^ Søren Kierkegaard's Journals and Papers 1829-1848 Hong translation 1978 p.102
ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהערך Kerner, Justinus Andreas Christian מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל
36806202יוסטינוס קרנר