יון פלוייראש
 ] | |
| פסל פרוטומה של יון פלוייראש בעיר אלבה יוליה] | |
| לידה | קרלוש, בכפר שיקולה, מחוז אראד, חבל טרנסילבניה או פרטיום, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| פטירה | בית הסוהר גרלה, מחוז קלוז', חבל טרנסילבניה, רומניה (הרפובליקה העממית הרומנית) |
יון פלוּיֶיראש (ברומנית: Ion Flueraş, ידוע גם בכתיב Ion Fluieraş או Ioan Flueraş 2 בנובמבר 1882 - 7 ביוני 1953) היה פוליטיקאי ומנהיג איגודים מקצועיים רומני, ממנהיגי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ברומניה. כיהן כמזכיר כללי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בשנים 1918–1921 וכיושב ראש הקונפדרציה הכללית של העבודה בין השנים 1926–1938. היה חבר בפרלמנט הרומני בשנים 1927 - 1932 וכיהן בסנאט של רומניה בתקופת הדיקטטורה המלכותית של קרול השני. היה פועל מוסמך, מייצר גלגלים בהכשרתו.
רקע משפחתי ושנות ילדותו וצעירותו
יון פלוייראש נולד ביישוב קרלוש (Chereluş), אחד משלשת היישובים המשתייכים לכפר שיקולה (Şicula) במחוז ארד בטרנסילבניה, בזמנו באימפריה האוסטרו-הונגרית. הוריו, האיכרים מויסה ומריה פלוייראש התקיימו מעבודת אדמתם בשטח 20 דונם. למד בבית הספר יסודי של הכנסייה היוונית קתולית ("הכנסייה הרומנית המאוחדת עם רומא") בכפרו אך למרות שאהב ללמוד, להוריו לא היו אמצעים לשולחו להמשך הלימודים. היה שוליה אצל יוצר גלגלים בכפר פנקוטה במחוז הולדתו ובשנת 1901 עבר את המבחנים המקצועיים כבעל מלאכה מוסמך. עבד אחר כך בנגריה בעיר ארד. בין השנים 1903–1918 עבר פלוייראש לגור בבודפשט.
פעילותו הפוליטית תחת השלטון האוסטרו-הונגרי
בשנת 1901 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית בארד והתחיל לכתוב לעיתון "אדוורול" (ברומנית: "האמת"), ביטאון סוציאל-דמוקרטי ברומנית שהופיע בבודפשט. בשנת 1902 התקבל לעבודה באחוזת זולקובסקי בכפר פנקוטה. לנוכח עיכוב מתמשך בתשלום משכורות העובדים, ארגן שביתה ופוטר. בסוף שנת 1902 השתקע בבודפשט ויחד עם יוסיף ז'ומאנקה וטירון אלבני נמנה החל מינואר 1906 עם מנהיגי הסיעה האתנית הרומנית במפלגה הסוציאל-דמוקרטית בהונגריה. לאחר זמן, הסיעה פרשה מהמפלגה והקימה את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של טרנסילבניה ובאנאט. אולם המפלגה החדשה לא זכתה במספיק קולות כדי להכניס נציג לפרלמנט בבודפשט. בין השנים 1906–1914 פלוייראש היה אחראי על מחלקת התעמולה של מפלגתו והעורך הראשי של "אדוורול", עד לסגירת העיתון על ידי השלטונות ההונגריים. בזמן מלחמת העולם הראשונה פלוייראש גויס לצבא האוסטרו-הונגרי ושרת במפעל חיל האוויר ההונגרי באי צ'פל.
פעיל למען הזכויות הלאומיות של הרומנים
בקיץ 1918, לנוכח התפרקות האימפריה האוסטרו-הונגרית, הקים מחדש עם ז'ומאנקה את העיתון "אדוורול" ששרת כשופר של המאבק הלאומי של הפועלים הרומנים. באוקטובר 1918, לאחר השגת הסכמות עם המפלגה הלאומית הרומנית, הצטרפו הסוציאל-דמוקרטים הרומנים ל"מועצה הלאומית המרכזית הרומנית" (CNRC). המועצה התכנסה ב-1 בדצמבר 1918 באלבה יוליה ואישרה את היפרדות טרנסילבניה מהרפובליקה ההונגרית החדשה ואיחודה עם רומניה. פלוייראש כיהן כסגן יושב ראש המועצה. עם הקמת הממשלה הזמנית של טרנסילבניה בראשות יוליו מאניו, השתתף בו פלוייראש, יחד עם חבריו הסוציאל-דמוקרטים הרומנים: ז'ומאנקה, אלבני ואנאה גראפיני. פלוייראש מילא בשנים 1918–1920 את התפקיד של ראש משרד הרווחה והבריאות. באותו יום של האיחוד, ב-1 בדצמבר 1918, נבחר פלוייראש גם למזכיר הכללי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בטרנסילבניה ובאנאט. נוכח שביתת הפועלים ודיכויה עקוב בדם בבוקרשט באותו חודש, לפי בקשתו של המנהיג הסוציאליסטי קונסטנטין טיטל פטרסקו מרומניה-הממלכה, נפגש יון פלוייראש עם המלך פרדיננד הראשון של רומניה המאוחדת, ועם ראש ממשלת רומניה, יון (יונל) ברטיאנו וביקש לקיחת אמצעים לטובת הפועלים המקופחים. בשנת 1919 יון פלוייראש השתתף, במשלחת הרומנית בוועידת השלום בפריז.
פעילותו בין מלחמות העולם
בשלהי שנת 1918 הצטרפו הסוציאל-דמוקרטים הרומנים מטרנסילבניה ובאנאט למפלגה התאומה - המפלגה הסוציאליסטית בממלכת רומניה כסיעה אוטונומית. בשנת 1919 יחד עם גאורגה קריסטסקו, אלכסנדרו דוברוג'אנו-גריה ואחרים, השתתף פלוייראש במשלחת הרומנית בקונגרס השני של האינטרנציונל השלישי (הקומינטרן) במוסקבה. כנציג של הסיעה הטרנסילבנית משך על עצמו פלוייראש בקורת חריפה מצד הנהגת הקומינטרן, ניקולאי בוכארין וד"ר כריסטיאן רקובסקי שהתנגדו בהתאם למדיניות הסובייטית, לאיחוד הרומנים מטרנסילבניה ובאנאט, מבסרביה ובוקובינה עם רומניה. הם טענו נגד פלוייראש ששיתף פעולה עם "אויבי המעמד" ושלחו אותו הביתה. בחזרתם לרומניה, כמתנגדים למדיניות הקומינטרן, גורשו פלוייראש, לאון גלרטר, גאורגה פופוביץ' ואחרים מהמפלגה הסוציאליסטית הרומנית שאימצה בסופו של דבר מצע קומוניסטי. מהלכים אלה הביאו לפיצול התנועה הסוציאליסטית ברומניה ולהקמתה של מפלגה סוציאל-דמוקרטית נפרדת מהמפלגה הקומוניסטית. כמנהיג של מפלגה זו פלוייראש השתקע בשנת 1922 בבוקרשט ועבד במסגרת משרד העבודה. בשנת 1924 יחד עם מוסקוביץ', שרבאן ווֹיניה ויעקוב פיסטינר הוא ייצג את הסוציאל-דמוקרטים הרומנים בקונגרס של האינטרנציונל הסוציאליסטי במרסיי. בקונגרס ב-7 במאי 1927 השתתף בהקמת גרסה מחודשת של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ברומניה. פלויירש היה לזמן מה עורך העיתון "טריבונה סוצ'יאליסטה" (Tribuna Socialistă) (ברומנית "הבמה הסוציאליסטית"). אחרי הקרע בינו ובין הסוציאליסטים מהממלכה הישנה העדיף בשנת 1928 להיות מועמד לפרלמנט בברית עם רשימת מפלגת האיכרים הלאומית PNŢ ונבחר.
פלוייראש כיהן כיושב ראש של התאחדות (קונפדרציה) האיגודים המקצועיים ברומניה החל משנת 1926 ועד 1938 כשהארגון הוצא מחוץ לחוק על ידי משטר הדיקטטורה המלכותית של קרול השני. יון פלוייראש נרתם להקמת ארגון איגודים מקצועיים חדש בחסות "החזית לתחייה לאומית" שבהנהגת המלך קרול השני. בזמן הדיקטטורה המלכותית הסכים להשתתף כחבר במועצה הכלכלית העליונה והתמנה לחבר בסנאט. כמשתף פעולה עם המלך קרול השני נחשב כאויב על ידי התנועה הלגיונרית הפרו-נאצי. שמח כשהמרשל יון אנטונסקו דיכא את מרד הלגיונרים בינואר 1941 ושלח למנהיג מברק ברכה. נחשב למשתף פעולה עם המשטר וגורש מהמפלגה שפעלה במחתרת. בעת הדיקטטורה הצבאית-פאשיסטית הפסיק כל פעילות פוליטית עד להחזרת החוקה הדמוקרטית בקיץ 1944.
אחרי 1944
בינואר 1945, יחד עם ג'ורג'ה גריגורוביץ' ויואן מירסקו הקים פלוייראש את "המפלגה סוציאליסטית-דמוקרטית הרומנית" שהתנגדה לשיתוף הפעולה של "המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרומנית" עם הקומוניסטים. סירב להצעתו של דר פטרו גרוזה לכהן כשר העבודה בממשלה בחסות קומוניסטית שהוקמה ב-6 במרץ 1945 .בעקבות עמדתו מפלגתו פוזרה והוא נעצר למשך שלושה חדשים בטענה ש"הפיץ מניפסטים אסורים". בספטמבר 1945 הוא הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית בראשותו של טיטל פטרסקו. במסגרת מפלגה זו התנגד החל משנת 1946 לקו הפרו קומוניסטי של הפלג של לותאר רדצ'אנו ושטפאן ווייטק וסירב לשבת בממשלה הנשלטת על ידי הקומוניסטים שבראשות ד"ר פטרו גרוזה. הפלג היריב המוזכר דחף לאיחוד המפלגה עם המפלגה הקומוניסטית ולהקמת ה"מפלגת הפועלים הרומנית". פלויראש מצא מקלט אחרון במפלגה הסוציאל-דמוקרטית העצמאית של טיטל פטרסקו, אשר במהרה הוצאה אל מחוץ לחוק על ידי הקומוניסטים יחד עם שאר המפלגות הדמוקרטיות.
בסוף שנת 1948 נעצר על ידי הבולשת והואשם בשיתוף פעולה עם המשטר הפאשיסטי ובבגידה. אחרי שנידון ל-15 שנות "מאסר בתנאים מוחמרים". נשלח לבתי כלא שונים ברחבי רומניה. הוחזק בתנאים קשים והוכה פעמים חוזרות על ידי הסוהרים ואסירים אחרים. נפטר בגיל 71 בבית הסוהר גרלה, במחוז קלוז' בשנת 1953, לפי עדויות אחדות, אחרי שהוכה ועונה על ידי שלושה אסירים. [1]
קישורים חיצוניים ומקורות
- 110 ani de social-democraţie în România ("110 Years of Social Democracy n Romania"), Social Democratic Party, Ovidiu Șincai Social Democratic Institute, Bucharest, July 9, 2003
- 110 שנות סוציאל-דמוקרטיה ברומניה - מסמך של המועצה הלאומית של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ברומניה, 9 ביולי 2003
- אואג'ן דניזה - הקומוניזם הרומני מהתחלתו ועד מותו של גאורגה גאורגיו-דז' Eugen Denize Comunismul românesc de la începuturi şi până la moartea lui Gh.Gheorghiu-Dej, Memoria - Revista gândirii arestate, sub egida Uniunii Scriitorilor din România, nr.30. 2000.
- יואן פלוייראש, מנהיג סוציאל-דמוקרטי מת בבית כלא קומוניסטי
Alexandru Roz, Universitatea Vasile Goldiş, Arad Ioan Flueraş, un lider social-democrat mort în închisorile comuniste on line ,, Anuarul Institutului de Istorie "Gh. Bariţ", Cluj-Napoca, 2003.
לקריאה נוספת
- Radu, Sorin - Ion Flueraş : (1882–1953) : social-democraţie şi sindicalism, Editura Nemira, Bucureşti 2007, מסת"ב 978-973-569-948-2
הערות שוליים
- ^ Mihai Rădulescu, , Traiul și sfârșitul lui Ion Flueraș la Gherla, în: "Memoria" , nr. 39 (2/2002), București, Editura Fundația Culturală Memoria, 2002, p. 72.
29593717יון פלוייראש