פסחא
| שמות נוספים | איסטר, פוסק, פסח, המיסה הגדולה, חג התחייה (עיד אל תקימה), יום ראשון הגדול |
|---|---|
| סוג | חג נוצרי דתי |
| חוגגים | נוצרים |
| חגיגות | ביצי פסחא, תהלוכות, ארוחות משפחתיות, ארנב הפסחא, מכשפת הפסחא |
| מתקשר עם | קרנבל, מרדי גרא, יום שני הנקי, יום רביעי של האפר, התענית, השבוע הקדוש, יום ראשון של הדקלים, יום שישי הטוב, השבוע המבורך, חג העלייה, פנטקוסט |
| מועד | |
| תאריך התחלה | יום ראשון של ירח מלא שאחרי יום השוויון האביבי |
| תאריך סיום | עונת הפסחא |
חג הפסחא הוא חג נוצרי המציין את "תחייתו" כביכול של אותו האיש, על-פי האמונה הנוצרית. חג הפסחא נחוג בכל הכנסיות הנוצריות, אולם בתאריכים שונים. הוא נחגג תמיד ביום ראשון בשבוע, ותמיד סמוך לתחילת האביב.
השבוע ה’קדוש’, הוא השבוע האחרון של 40 ימי הצום, מתחיל ביום ראשון של הדקלים ומסתיים ביום ראשון לאחר מכן, שהוא יום חג הפסחא והמוכר כיום בו ישו "קם לתחייה". ברוב מדינות אירופה, בניגוד לארצות הברית, מקובל להאריך את חג הפסחא ולחגוג במשך יומיים - יום ראשון ושני בשבוע.
פסחא הוא החג החשוב ביותר בלוח השנה הנוצרי (אם כי מעט זרמי שוליים זעירים, כמו הקווייקרים, לא מציינים אותו). החג מוכר כחג רשמי ברוב המדינות בעלות מסורת נוצרית, ומלבד טקסים דתיים, נהוגים בו טקסים ומשחקים לכבוד תחילת האביב.
שם החג
פסחא הוא שמו של חג הפסח בשפה הארמית, שהייתה שפה נפוצה בקרב הנוצרים הראשונים. ממנה הועתק שמו ליוונית (Πάσχα) וללטינית (Pascha) וכך שמו גם כיום בשפות רומאניות - בצרפתית: Les Pâques, בספרדית: Pascua, באיטלקית: Pasqua.
מקור שמו האנגלי של החג, Easter, הוא בשם הגרמני לחג, Ostern. ייתכן שמקורו של שם החג בחלק מהשפות הגרמאניות (והאנגלית בתוכן), הוא בשמה של האלה "אוסטרה" (Eostre), וייתכן כי שם החג הוא על שם חודש האביב הראשון שהיה קרוי "אוסטרמונאט" (Eostremonat).
מועד החג
לחג הפסחא ולמועדים הסמוכים לו אין תאריך קבוע בלוח הגרגוריאני. הנוצרים הראשונים ראו חשיבות בשמירת מועד החג ביום הראשון בשבוע שחל במהלך חג הפסח היהודי,[1] ועל כן, קבעו את מועד החג על-פי הלוח העברי.
בשנים מוקדמות תאריכי חג הפסחא התבססו על תצפיות אסטרונומיות. כדי שיתאפשר לדעת מראש את מועד החג, עברו להיעזר בטבלאות או נוסחאות המוכרות גם מן הלוח העברי: חיזוי מועד מילואו של הירח לפי מחזור של 19 שנה. העדות הראשונה לטבלה שכזו היא זו שיצר היפוליטוס מרומא (אנ') בשנת 222 לספירה, טבלה בעלת מחזור של 8 שנים. ההתבססות על מחזור הירח באה בניגוד לשאיפה להתבסס על יום השוויון שבאה מאוחר יותר. לקראת אמצע האלף הראשון נוצרו במקביל באזורים שונים מספר טבלאות ולוחות שנה והפערים בתאריכי החג בין כנסיות שונות היו נפוצים ובכל פעם שהתגלה פער כזה הוא נדון בוועידה במטרה לפותרו. הפער הפך לעניין שבשגרה גם לאחר יצירת הלוח הגרגוריאני המקובל בימינו.
בוועידת ניקיאה בשנת 325 לספירה הופסקה ההסתמכות על לוח השנה העברי. הסיבה לכך היא שבהסתמכות על הלוח העברי, מועד חג הפסחא לעיתים היה נקבע לפני יום השוויון ולעיתים אחריו. בהמשך נקבעה נוסחה מסודרת (מעין אלגוריתם) לחישוב מועד חג הפסחא על-פי הלוח הרומי, המוכר כיום בשם הלוח היוליאני: חג הפסחא נחגג ביום ראשון בשבוע, החל אחרי מילואו של הירח שחל אחרי 21 במרץ. 21 במרץ נחשב כיום השוויון בין אורך היום לאורך הלילה. חישוב מועד זה של האביב נעשה בשנת 325 לספירה (ראו גם סינוד ויטבי).
בסוף המאה ה-16 האפיפיור גרגוריוס ה-13 תיקן את לוח השנה הרומי, ויצר את הלוח הנקרא על-שמו - הלוח הגרגוריאני. בנוסף הוא תיקן את הנוסחה לחישוב חג הפסחא. התיקונים התקבלו תחילה רק בכנסייה הקתולית, אולם בהדרגה אומצו על ידי המדינות הפרוטסטנטיות. יוון אמצה לוח שנה משלה הזהה כמעט ללוח הגרגוריאני, אולם היא דבקה בנוסחאות הישנות לחישוב חג הפסחא, כך שביוון נחוג חג המולד יחד עם הכנסיות המערביות, אבל חג הפסחא נחגג יחד עם הכנסיות המזרחיות.
בהשוואה ללוח העברי, נחוג חג הפסחא של הכנסיות המערביות כמעט תמיד במהלך חול המועד פסח או מיד לאחריו. מלבד בשנים ה-8, ה-19 וה-11 במחזור העיבור של הלוח העברי, שאז הוא נחגג סמוך לחג הפורים. חג הפסחא של הכנסיות המזרחיות נחוג לרוב בשבוע שלאחר פסח, אולם לפעמים הוא חל במהלך חול המועד פסח ולפעמים כחודש אחרי.
אחת לכמה שנים מתלכדים תאריכי חג הפסחא כך שכל הכנסיות חוגגות אותו יחד, ואז הוא גם חל במהלך חול המועד פסח בלוח העברי. המתמטיקאי קרל פרידריך גאוס פיתח אלגוריתם לחישוב מועד חג הפסחא, ובו משתמשים עד ימינו.
הערות שוליים
- ^ יום הינף העומר לדעת הבייתוסים
34527550פסחא