יום השנה לשחרור איטליה

יום השנה לשחרור איטליה (באיטלקית: Anniversario della liberazione d'Italia), המכונה גם חג השחרור (Festa della liberazione), יום השנה להתנגדות (Anniversario della Resistenza) או פשוט 25 באפריל (25 aprile) הוא חג איטלקי לאומי המנציח את סיום הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה וניצחון תנועת ההתנגדות באיטליה.

זהו יום מהותי בתולדות איטליה ויש לו משמעות פוליטית וצבאית מסוימת, כסמל למאבק המנצח של תנועת ההתנגדות הצבאית והפוליטית שבוצעו על ידי הכוחות המזוינים של בעלות הברית, על ידי הצבא הדו-לוחמני האיטלקי וגם על ידי הכוחות הפרטיזניים במלחמת העולם השנייה מאז 8 בספטמבר 1943 נגד הממשלה הפשיסטית של הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית והכיבוש הנאצי.

הוא נבדל מחג הרפובליקה (Festa della Repubblica), שמתקיים ב-2 ביוני.

היסטוריה

התאריך נבחר על ידי האמנה, כפי שהיה זה אותו היום של שנת 1945, כאשר ועדת השחרור הלאומית של איטליה העליונה (CLNAI) הכריזה רשמית על ההתקוממות בהודעת רדיו, והציעה את תפיסת השלטון בידי ה-CLNAI והכריזה על עונש המוות עבור כל המנהיגים הפשיסטיים (כולל בניטו מוסוליני, שנורה שלושה ימים לאחר מכן).

ב-1 במאי שוחררה כבר כל צפון איטליה, כולל בולוניה (21 באפריל), ג'נובה (23 באפריל), מילאנו (25 באפריל), טורינו וונציה (28 באפריל). השחרור שם קץ לעשרים ושלוש שנות דיקטטורה פשיסטית וחמש שנות מלחמה. זה מייצג באופן סמלי את תחילת המסע ההיסטורי שהוביל למשאל העם ב-2 ביוני 1946, כאשר האיטלקים בחרו בסיום המלוכה וביצירתה של הרפובליקה האיטלקית, ולאחר מכן באימוץ החוקה של הרפובליקה האיטלקית בשנת 1948.

מיסוד התאריך

התאריך נבחר בפועל בשנת 1946, וברוב הערים באיטליה נערכים צעדות ומצעדים להנצחת האירוע. ב-22 באפריל 1946, גזירת Disposizioni in materia di ricorrenze ("הוראות על אירועים חגיגיים") יצרה את החג הלאומי. הצעת החוק קובעת כי "חגיגת השחרור המוחלט של השטח האיטלקי, 25 באפריל 1946 הוכרזה כחג לאומי").

ב-27 במאי 1949, "חוק 260" הפך את יום השנה לחג לאומי קבוע ושנתי.

ראו גם

• חג הרפובליקה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יום השנה לשחרור איטליה בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30191893יום השנה לשחרור איטליה