יושב ראש בית הנבחרים הבריטי
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
| |||
 | |||
| איוש נוכחי | סר לינדזי הויל | ||
|---|---|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 4 בנובמבר 2019 | ||
| דרכי מינוי | בחירת בית הנבחרים הבריטי | ||
| תחום שיפוט |
 הממלכה המאוחדת | ||
| מעון | ארמון ווסטמינסטר | ||
| מושב המשרה |
לונדון, הממלכה המאוחדת | ||
| ייסוד המשרה | 1377 | ||
| איוש ראשון | תומאס הנגרפורד | ||
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של הממלכה המאוחדת |
|
הרשות המחוקקת
הרשות המבצעת
הרשות השופטת
אספות אזוריות
בחירות ומשאלי עם
|
יושב ראש של הבית התחתון של פרלמנט הממלכה המאוחדת (באנגלית: Speaker of the House of Commons), יושב ראש נחשב, מבחינה היסטורית, כראשון בחשיבותו מבין "פשוטי העם" של הממלכה (באנגלית: First Commoner of the Land - הראשון מבין תושבי הממלכה שאינם מקרב האצולה). מקורה של משרה זו במאה ה-14, ומאז קובע היושב ראש את סדר הדוברים בפרלמנט, ואחראי על שמירת הסדר בדיונים.
על פי המסורת, היושב ראש אינו שייך לאחת המפלגות, ועם היבחרו, מנתק את קשריו עם המפלגה בה היה חבר. היושב ראש אינו משתתף בוויכוחים הפוליטיים, ואינו מצביע בהצבעות, אלא אם מדובר בהצבעה בה לתומכים ולמתנגדים קולות שקולים - במקרה זה ליושב ראש קול מכריע בהצבעה.
יושב ראש בית הנבחרים מאז 4 בנובמבר 2019 הוא חבר הפרלמנט לינדזי הויל.
היסטוריה
תפקיד יושב ראש הפרלמנט קיים כמעט מאז הקמת הפרלמנט. היושב ראש הראשון המתועד הוא פיטר דה מונפור שכיהן כיושב ראש של הפרלמנט שהתכנס באוקספורד בשנת 1258.
התואר של היושב ראש בשנים הראשונות לקיום הפרלמנט היה parlour או prolocutor. השימוש הראשון בתואר האנגלי "Speaker" היה בעת כהונתו של סר תומאס הנגרפורד בשנת 1376. מונחים אלה נגזרו מהמילה "דובר" שכן היושב ראש היה הדובר מטעם בית הנבחרים בפני המלך.
עד המאה ה-17, נחשב יושב ראש הנבחרים כשלוח של הכתר. עם עלית כוחו של הבית התחתון, הפך היושב ראש לנושא משרה החייב חובות ציות לבית הנבחרים ולא לבית המלוכה. שינוי זה בחובותיו של היושב ראש החל בשנת 1642 עת נכנס המלך צ'ארלס הראשון לבית הנבחרים במטרה לאסור חמישה מחברי הפרלמנט. כאשר המלך שאל את היושב ראש בדבר מקומם של חברי הפרלמנט, השיב היושב ראש ויליאם לנתול:
"ברשותו של הוד מלכותו, אין לי עיניים לראות או לשון לדבר בה במקום זה, אלא באשר ינחה אותי בית זה, אשר משרתו אנוכי."
— [1]
התפתחותו של מוסד הקבינט בתקופת מלכותו של ויליאם השלישי הביאה לשינוי נוסף בתפקיד היושב ראש. בעוד שבעבר היושב ראש כיהן כאחד משרי הממשלה, ואף עמד בראש משרד או משרדים ממשלתיים (לדוגמה, רוברט הארלי כיהן הן כיו"ר בית הנבחרים והן כמזכיר המדינה (Secretary of State - שר הפנים) בין השנים 1704–1705) הופחתו החל מתקופתו של היושב ראש ארתור אונסלו אשר כיהן בשנים 1728–1761 הקשרים בין מוסד היושב ראש לבין הממשלה. עם זאת התפקיד נותר פוליטי, והפך לתפקיד א-פוליטי וא-מפלגתי רק במהלך המאה ה-19.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 כיהנה לראשונה אישה בתפקיד סגנית היושב ראש, ובפניה אליה היא כונתה, בדומה לגברים נושאי תפקיד זה בתואר "Mr Deputy Speaker" ("אדוני סגן היושב ראש"). רק לאחר שנבחרה בטי בות'רוייד בשנת 1992, האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד היושב ראש, פנו אליה כ-"Madam Speaker" ("גבירתי היושב ראש").
לאורך ההיסטוריה כיהנו כ-150 יושבי ראש לבית הנבחרים. שמותיהם חקוקים על גבי עלי זהב על קירות ספריית בית הנבחרים הבריטי.
יושב ראש בית הנבחרים מייקל מרטין היה הנוצרי הקתולי הראשון הנושא משרה זו מאז הרפורמציה באנגליה והקמת הכנסייה האנגליקנית במאה ה-16 (למעט תקופה קצרה במהלך שלטונה של המלכה מרי הראשונה).
בחירות היושב ראש
חברי הבית התחתון בוחרים את אחד מהחברים בבית לתפקיד היושב ראש. הבחירות נערכות בתחילת המושב הראשון שנערך לאחר בחירות כלליות, או לאחר מותו או נבצרותו של היושב ראש המכהן.
לאחר בחירתו, ממשיך היושב ראש לכהן עד לפיזור בית הנבחרים. על פי הנוהג, יושב ראש מכהן, השואף להמשיך בתפקידו, יכול להיבחר לכהונה נוספת. אמנם יכולים חברי הבית להצביע נגד כהונתו, אולם הצבעה זו אינה נהוגה ונחשבת הפרה של כללי הנימוס הפרלמנטרי.
הליך בחירת היושב ראש השתנה בשנים האחרונות. עד שנת 1971 מזכיר הבית התחתון (the Clerk of the House of Commons), כיהן כיושב ראש הזמני של הבית, ומאחר שהמזכיר אינו חבר הבית ואינו מורשה לדבר בו - הוא קבע את סדר הדוברים על ידי הצבעה בידו על חבר הפרלמנט אשר רצה לדבר.
ועדה שהוקמה לצורך בחינת נוהג זה שינתה אותו וקבעה כי זקן בית הנבחרים (Father of the House) הוא שיכהן לאחר בחירות עד לבחירת יושב ראש קבוע.
עד שנת 2001 הצבעה עבור בחירת יושב ראש נפתחה בהצעת אחד מחברי הבית שחבר מסוים "do take the Chair of this House as Speaker". לרוב, הסכימו המפלגות בינן לבין עצמן על תפקיד היושב ראש, וההצבעה לבחירתו עברה בלי התנגדויות. בשנת 2000, לראשונה, 14 מחברי הבית רצו את תפקיד היושב ראש, והדיון בבחירתם ארך יום דיונים שלם. בעקבות אירוע זה הוחלט לשנות את נוהלי בחירת היושב ראש. ועדת הנהלים של בית הנבחרים הציעה נהלים חדשים, אשר נכנסו לתוקפם ב-2007. על פי ההצעה, מועמדות לתפקיד היושב ראש צריכה להיות מוגשת בחתימת 12 חברים, כאשר שלושה מהם ממפלגה השונה ממפלגתו של המועמד. חברי הבית אינם יכולים לתמוך ביותר ממועמד אחד. ההצבעה תהא חשאית, והזוכה ברוב מוחלט מהקולות יכהן כיושב ראש. במקרה שאף מועמד לא יקבל רוב מוחלט מהקולות, תיערך הצבעה נוספת שבה לא ישתתף המועמד שזכה למספר הקולות הנמוך ביותר. ייערכו הצבעות שוב ושוב תוך הפחתת מספר המועמדים עד שאחד המועמדים יקבל רוב מוחלט מהקולות (נוהל זה זהה לנוהל בחירת נשיא מדינת ישראל). עם תום ההצבעות החשאיות, ייבחר המועמד היחיד שזכה לרוב בהצבעה גלויה (ובמקרה בו מספר הקולות המתנגדים עולה על התומכים בהצבעה הגלויה, יחל סבב הבחירות החשאיות מחדש).
אם רק חבר פרלמנט אחד מציע מועמדותו לתפקיד היושב ראש - לא תיערכנה בחירות חשאיות, ותיערך רק ההצבעה הגלויה (בה מצביעים בתמיכה במועמדות או בהתנגדות לה). במקרה בו יושב ראש מכהן יציע מועמדותו בשנית (לאחר בחירות כלליות), תערכנה בחירות גלויות בלבד. רק אם ייכשל היושב ראש להשיג את תמיכת רוב חברי הבית, יוכלו מועמדים נוספים להציע את עצמם לתפקיד.
על פי המסורת, לאחר בחירתו לתפקיד, מסרב היושב ראש הנבחר לקבל על עצמו את התפקיד, וחבריו צריכים "לגרור" אותו לכיסא היושב ראש. מקורו של מנהג זה בתקופה בה על היושב ראש היה לבשר למלך או למלכה על החלטות בית הנבחרים, החלטות שכללו לעיתים סירוב של בית הנבחרים לאשר את בקשות המלך למיסים חדשים.
בחירת היושב ראש אינה מקבלת תוקף רשמי ללא אישור בית המלוכה (Sovereign's approval), ורק לאחר קבלת אישור זה יכול היושב ראש הנבחר להיכנס לתפקידו.
ביום בחירת היושב ראש, תפקידו הראשון של היושב ראש הנבחר (עוד בטרם קיבל את אישור בית המלוכה), הוא להוביל את חברי הבית התחתון אל בית הלורדים, שם מאושר תפקידו, ושם מבקש היושב ראש:
"בשמם ובעבורם של פשוטי העם של הממלכה המאוחדת, להניח בפני הוד מלכותה, בקשה צנועה, ולבקש שכל הזכויות הבלתי שנויות במחלוקת מימים ימימה, ובייחוד החופש לשאת דברים ולהתדיין, החופש מפני מאסר, וחופש הפניה אל הוד מלכותה, בעת הצורך".
— [2]
לאחר פניה זו מאשרים הלורדים בשם בית המלוכה את בקשת פשוטי העם לשמור על זכויותיהם, וחברי הבית התחתון שבים לאולם הבית התחתון.
במקרה שיושב ראש נבחר באמצע כהונת הפרלמנט, נדרשת רק הסכמת בית המלוכה לכהונתו, ואין צורך בבקשה נוספת לאשרר את זכויות פשוטי העם.
יושב ראש הוא תפקיד א-מפלגתי וא-פוליטי. משנבחר היושב ראש הוא מנתק את קשריו עם מפלגתו.
על-מפלגתיות
מאחר שיושב ראש מכהן מוותר על קשריו עם מפלגתו, בבחירות הכלליות שלאחר תום כהונתו הראשונה, הוא אינו יכול לרוץ במחוז בחירתו מטעם המפלגה אותה עזב (כל אדם הרוצה להיבחר לפרלמנט מגיש מועמדותו במחוז בחירה מסוים - לרוב המועמדויות מוגשות מטעם המפלגות, שלהן התקציב והמנגנון המאפשר להריץ מועמד).
יושב ראש המבקש להיבחר בשנית לפרלמנט רץ בתור "יושב ראש המבקש להיבחר מחדש" (Speaker seeking re-election). בדרך כלל נהוג שהמפלגות הגדולות לא מריצות מועמד נגדו במקרים אלה.
יושב ראש, בפורשו מבית הנבחרים, נותר א-פוליטי, ומכהן בבית הלורדים (אם קיבל תואר לורד) כקרוס בנצ'ר.
נוהלי עבודה
כאשר יושב ראש בית הנבחרים משמש בתפקידו כיו"ר (בהיותו "על הכס" - "in the Chair"), הוא לובש גלימה שחורה. בטקסים מיוחדים לובש היושב ראש גלימה שחורה עם תחרה ועיטורי זהב. בעבר לבש היושב ראש פאה, אולם בשנת 1992 יושבת הראש הראשונה של בית הנבחרים, בטי בות'רויד ביטלה מנהג זה. יורשה בתפקיד, מייקל מרטין, ביטל את הנוהג של היושבי ראש לנעול נעליים שחורות בעלות אבזם וגרבי משי לבנים.
יושב ראש יושב על כס מיוחד. מימינו יושבים חברי מפלגת הממשלה, ומשמאלו חברי מפלגות האופוזיציה.
יושב ראש קובע את סדר הדוברים בדיוני בית הנבחרים. נאסר על חבר פרלמנט לשאת דברים מבלי שקיבל את רשות הדיבור מיושב ראש. על פי הנוהג, היושב ראש נותן זכות דיבור לסירוגין לחברי מפלגת הממשלה, ולחברי מפלגות האופוזיציה, וחברי הבית אינם פונים בדבריהם אל יתר החברים, אלא מפנים את דבריהם ליושב ראש.
יושב ראש עצמו אינו נואם בבית הנבחרים, על מנת לשמור על הא-מפלגתיות והא-פוליטיות שלו.
יושב ראש אחראי על שמירת הסדר בבית הנבחרים. לא ניתן לערער על החלטותיו בענייני נוהל וסדר. היושב ראש יכול לקרוא חברי בית נבחרים לסדר (calls members to order) בקוראו "סדר! סדר!" ("Order! Order!"). חבר פרלמנט שאינו מציית לקריאה זו יוצא בהוראת היושב ראש מאולם בית הנבחרים. במקרה של הפרת סדר חמורה, בסמכות היושב ראש להפסיק את הדיון של בית הנבחרים.
תפקיד היושב ראש לדאוג לקיום דיון יעיל וענייני. היושב ראש רשאי להפסיק חבר פרלמנט הנואם שלא לעניין, חוזר על עצמו שלא לצורך, או מנסה להשהות את הדיון על מנת לעכב הצבעה. מייקל מרטין ניצל סמכות זו פעמים רבות ובמאי 2004 גער בראש ממשלת בריטניה טוני בלייר על דבריו (שתקפו באופן אישי חברי אופוזיציה) - אירוע שלא היה כדוגמתו קודם לכן.
בסמכות היושב ראש לקבוע בתחילת הדיון משך זמן (שלא יפחת מ-8 דקות) לכל אחד מהדוברים לשאת את דבריו. כמו כן בסמכות היושב ראש למנוע הצבעה על סיום הישיבה, במקרה שהוא סבור שהצבעה זו נועדה למנוע ממפלגת מיעוט להשמיע את דבריה.
יושב ראש מכריז על תחילת הצבעה, ומכריז על תוצאותיה של כל הצבעה קולית (חברי הבית צועקים את עמדתם - בעד או נגד, ויושב ראש מחליט אם ההצבעה עברה או לא), אולם חברי הבית יכולים לבקש הצבעה באמצעות חלוקה אם הם סבורים שיושב ראש שגה בשמיעת הקולות. היושב ראש יכול לסרב להצבעה על חלוקה אם הוא סבור שהבקשה נועדה אך לעכב את הדיון ואין בה ממש - אולם סירוב מסוג זה הוא נדיר ביותר.
יושב ראש אינו מצביע, אולם במקרה של שוויון בין הקולות ליושב ראש קול מכריע בהצבעה. אף שלכאורה הוא יכול להצביע כרצונו, על פי מוסכמה חוקתית, נהוג שיושב ראש מרשה, במקרה של שוויון, לקיים דיון נוסף בנושא. על פי מוסכמות חוקתיות, היושב ראש אינו מצביע בעד שינוי חוק קיים, ובמקרה של שוויון, יצביע תמיד נגד השינוי.
מאחר שבבית הנבחרים מספר רב של חברים, אירועים של שוויון הם נדירים. מאז 1801 אירעו רק 49 מקרים של שוויון (האחרון שבהם היה בשנת 1980 - בהצבעה בעניין צילום דיוני בית הנבחרים. 201 חברי פרלמנט תמכו בהצעה ו-201 התנגדו. קולו של היושב ראש אשר תמך בהצעה הכריע את הכף).
סמכויות אחרות ותפקידים אחרים
התפקיד המסורתי של יושב ראש בית הנבחרים היה לייצג את בית הנבחרים בפנותו לבית המלוכה ולבית הלורדים (ומכאן המילה Speaker המשמשת באנגלית גם כ"דובר מטעם"). גם כיום, באירועים רשמיים, משמש היושב ראש כנציגו של בית הנבחרים. כך היה בעת יובל הזהב של המלכה אליזבת השנייה בשנת 2002 ובעת יובל היהלום שלה (בשנת 2012), עת ברך היושב ראש את המלכה בשם בית הנבחרים.
בין סמכויות היושב ראש ניתן למנות את סמכותו לכנס את בית הנבחרים לישיבה שלא מן המניין בשעת חירום או לבקשת הממשלה. כמו כן, בסמכות היושב ראש לקבוע אם חוק מסוים הוא חוק הנוגע למיסוי או לתקציב המדינה (במקרה זה בית הלורדים אינו יכול לבטל או לשנות חוק זה, או לעכבו ליותר מחודש ימים). החלטת מסוג זה של היושב ראש אינה ניתנת לערעור.
יושב ראש בית הנבחרים אחראי על ניהול בית הנבחרים ועל חלקי ארמון וסטמינסטר בהם ממוקם בית הנבחרים. היושב ראש יושב בראש ועדת בית הנבחרים (House of Commons Commission) האחראית על מינוי עובדי הבית ועל משכורותיהם.
יושב ראש בית הנבחרים הוא יושב ראש ועדת הגבולות (Boundary Commission) הקובעת את גבולות אזורי הבחירה השונים, אולם על פי הנוהג, יושב ראש בית הנבחרים אינו נוכח בדיוני הוועדה, וסגנו (שהוא לרוב שופט בדימוס) מכהן בפועל כיושב ראש הוועדה.
יושב ראש, מאחר שנבחר על ידי אזור בחירה מסוים, ועל אף היותו א-מפלגתי וא-פוליטי, ממשיך לדאוג לענייני תושבי מחוז הבחירה בו נבחר.
סגנים
ליושב ראש בית הנבחרים שלושה סגנים המסיעים לו בעבודתו. סגנים אלה נבחרים על ידי בית הנבחרים לתפקידם. הבכיר מבין הסגנים נקרא בשם יושב ראש הנהלים והפרוצדורה (Chairman of Ways and Means) על שם ועדת הנהלים והפרוצדורה אשר אינה קיימת בימינו. ועדה זו דנה בעבר בחקיקה בנושאי מיסוי. הסגנים האחרים נקראים "סגן היושב ראש הראשון של הנהלים והפרוצדורה" (First Deputy Chairmen of Ways and Means), ו"סגן היושב ראש השני של הנהלים והפרוצדורה" (Second Deputy Chairmen of Ways and Means).
לרוב יושב ראש בית הנבחרים אינו משמש בתפקידו לכל אורך ימי הדיונים, אלא כשלוש שעות בלבד בכל יום דיונים, כאשר סגניו ממלאים את מקומו ביתר הזמן.
בעת שהם משמשים כממלאי מקום יושב ראש בית הנבחרים, נתונים לסגני היושב ראש כל סמכויותיו של היושב ראש.
מעמד ושכר
יושב ראש נחשב לאחד מבעלי התפקידים הבכירים ביותר בממלכה המאוחדת, ומעליו מצויים רק בני בית המלוכה, שני הארכיבישופים של כנסיית אנגליה, ראש הממשלה, הלורד צ'נסלור והלורד נשיא המועצה.
משכורתו של היושב ראש עומדת על 75,766 ליש"ט (נכון לשנת 2015[3]), וזה בנוסף למשכורת שמקבל היושב ראש בהיותו חבר פרלמנט. כמו כן מקבל היושב ראש דירה בארמון וסטמינסטר, ובכל יום, בטרם מתחילים דיוני בית הנבחרים, צועדים היושבי ראש ונושאי תפקידים נוספים (ובהם הדורקיפר, הסרג'נט אט ארמס, כהן הדת של בית הנבחרים (the Chaplain) ועוד) בצעדה מסורתית מהדירה אל אולם הדיונים.
ראו גם
לקריאה נוספת
- בות'רויד, דייוויד, "הצבעות שקולות בבית הנבחרים" (אורכב 05.01.2008 בארכיון Wayback Machine)
- סמכויות בית הנבחרים להעניש את חבריו
- "יושב ראש בית הנבחרים", באתר הפרלמנט הבריטי
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של יושב ראש בית הנבחרים הבריטי
הערות שוליים
- ^ "May it please your Majesty, I have neither eyes to see nor tongue to speak in this place but as the House is pleased to direct me, whose servant I am here."
- ^ "In the name and on behalf of the Commons of the United Kingdom, to lay claim, by humble petition to Her Majesty, to all their ancient and undoubted rights and privileges, especially to freedom of speech in debate, to freedom from arrest, and to free access to Her Majesty whenever occasion shall require."
- ^ The UK's highest paid politicians: Who gets what?, BBC Newsbeat, 2015-03-19 (באנגלית)
38131252יושב ראש בית הנבחרים הבריטי