יהללך זר ולא פיך

"יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ" הוא ביטוי המופיע בספר משלי (כז, ב). לרוב מפרשים אותו כעצה, ויש מפרשים כעובדה או הבטחה.

פרשנות

הפסוק השלם הוא ”יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא-פִיךָ; נָכְרִי, וְאַל-שְׂפָתֶיךָ”. הפסוק ממליץ לאדם לא לפאר את עצמו ולהניח את הדבר לאחרים. האימרה היא מקרה פרטי של האימרה "אין הנחתום מעיד על עיסתו" אם כי בניגוד אליה היא מנוסחת כהמלצה ולא כקביעה.

ירמיהו הנביא מבחין בין הלל עצמי אסור להלל עצמי מותר: ”כּה אָמַר ה': אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתו, וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּור בִּגְבוּרָתו, אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרו. כִּי אִם בְּזאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדעַ אותִי, כִּי אֲנִי ה' עשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ, כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'” (ירמיהו ט כב). את ספרו "מורה נבוכים" סיים הרמב"ם בפסוקים אלה (עד המילים "הַשְׂכֵּל וְיָדעַ אותִי").

כך מובא גם באבות דרבי נתן: "שלא יניח אדם עטרה מעצמו בראשו, אבל אחרים יניחו לו, שנאמר יהללך זר ולא פיך".

בעברית הישראלית יש המצטטים את האמרה כאשר מנסים לרמוז לאדם שהוא מגזים בהתפארותו.

ואם לא פיך

מספר ראשונים פירשו את הפסוק במשמעות הפוכה: "יהללך זר, וָלא - פיך". כלומר, אם אין מי שיספר את תהילתך, עשה זאת בעצמך, פרשנות זו נכתבה לראשונה בה'מ"א, על ידי רבי יצחק אבן סהולה הרשב"א הביא את פירוש זה בשם האמורא רב פפא על אף שלא נמצא כן בתלמוד בבלי.

פירוש זה מובא אף בספר הזוהר, שמגביל אותו וגורס שאף אם אין מי שישבח את האדם לא ישבח את עצמו ישירות, אלא יפתח פיו בדברי חכמה וכך יעמדו על טיבו באופן פאסיבי. אמנם בזוהר חדש פירש כך בפשטות.

לקריאה נוספת

יעקב ישראל סטל (עורך), הרב שמואל אשכנזי (מחבר), אלפא ביתא תניתא דשמואל זעירא, ירושלים תשע"א, כרך א, עמ' 370 - 376.

ראו גם

• אין הנחתום מעיד על עיסתו

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34923625יהללך זר ולא פיך