יהושע סירקין
 | |
| יהושע סירקין |
יהושע סירקין (1838 – 1922) היה סופר עברי ופעיל ציוני, מראשוני חובבי ציון, יו"ר אגודת "דורשי ציון" במינסק, יוזם הספרייה הלאומית בירושלים, ממקימי ההתיישבות עין זיתים בארץ ישראל.
ביוגרפיה
נולד ברוסיה הלבנה, בנו של יעקב סירקין. בשנת 1869 הוציא את ספרו "מערכת הדומם" על מינרלוגיה - "לתועלת סוחרים באבנים יקרות ומחצבים אחרים, צורפים, חרשי אבן ומתכות, ומבקשי בינה להשכיל". היה מראשי הקהילה היהודית של מינסק, בעל עמדה בכירה בהנהלת מסילת הברזל ליבוי-רומני.
עם התעוררות התנועה הלאומית היהודית נרתם סירקין לפעילות ציונית אינטנסיבית. הוא עמד בראש אגודת "דורשי ציון" ("אגודת האלף") במינסק, כמו כן היה ממייסדי ומראשי האגודה "קיבוץ נדחי ישראל" במינסק.
במאי 1890 השתתף באספה הראשונה של הוועד האודסאי בווילנה, שבחר מחליף ליהודה לייב פינסקר שהתפטר מראשות תנועת חיבת ציון.
בקונגרס הציוני השני, שהתקיים בבזל, בשנת 1898, נבחר סירקין כחבר הוועד הפועל של ההסתדרות הציונית, לצד מנהיגים ציוניים בולטים ובהם מנחם אוסישקין, יחיאל צ'לנוב ויעקב ברנשטיין-כהן.
סירקין היה ממקימי ההתיישבות עין זיתים בארץ ישראל. בראשית 1891 הגיע לארץ ישראל יחד עם שני חבריו מראשי אגודת "דורשי ציון" (המכונה גם "אגודת האלף") ממינסק לצורך הקמת התיישבות חקלאית בארץ ישראל. הם פנו לפקידי הברון רוטשילד ובהם אל יהושע אוסוביצקי. אוסוביצקי הציע את אדמות ביריה ועין זיתים. אנשי אגודת "דורשי ציון" רכשו מידיו של אוסוביצקי 5,600 דונם קרקע בעין זיתון ובביריה. האוכלוסייה הערבית השכנה החלה מעלה תביעות על פיהן אוסוביצקי לא רכש את כל האדמות שהוא מכר לאגודה אלא רק מקצתן והגישו תביעה לבית הדין העות'מאני שאף הוציא צו האוסר על המשך העבודות במקום. אוסוביצקי פעל בביירות לביטול הגזירה וסירקין יצא בטענות קשות מאוד כנגדו. סירקין נסע לפריז וקיבל את תמיכת הברון באגודה.
הריחוק של אנשי "אגודת האלף" שנשארו במינסק לא אִפשר ניהול של המקום. סירקין, יושב ראש האגודה, היה עסוק בפעילות ציבורית מקיפה ובעסקיו הפרטיים ולא היווה מנהיגות מקומית ראויה בפיתוח המושבה. באוגוסט 1894 פוטרו כל הפועלים השכירים וחמישה עשר הפקידים שניהלו את המקום חזרו לרוסיה.
בשנת 1894 יזם את הקמת הספרייה הלאומית בירושלים, על בסיס מדרש אברבנאל שהייתה רק ספרייה ירושלמית. הוא ביקר בירושלים וכינס את חברי "ועד בית הספרים" וכן את בן יהודה ומשכילים אחדים מתושבי העיר. הוא ישב בראש הישיבה, שהתקיימה בח' בסיוון תרנ"ד. סירקין רכש ספריות שלמות בחו"ל כדי להעבירן לארץ ישראל.
במחצית השנייה של המאה ה–19 נעשו ניסיונות לחדש מילה עברית ל-Kultur. תחילה השתמשו בתעתיק המילה לעברית — "קולטור". בשנת 1894 הציע סירקין את המונח ״פקח־קח״, אולם ההצעה לא נקלטה, ובתחילת המאה ה-20 התקבעה המילה "תרבות"[1].
ספריו
- מערכת הדומם על מינרלוגיה, 1869
- שארית יעקב: דבר בעתו, 1891
- חזיונות לילה :משעפים בדברי ימי ישראל, 1903
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^
אילון גלעד, בין הקולטור לקולטורא: כך נבחרה המלה העברית לתַּרְבּוּת, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2015
27541536יהושע סירקין