יהודה אראל
| לידה | 1925 |
|---|---|
| פטירה | 2008 (בגיל 83 בערך) |
יהודה אראל (פוגץ') (1925 – 2008) היה חבר בפלוגה המיוחדת של הגנה באזור תל אביב. אראל בעל אותות כבוד מאנגליה, צרפת, גרמניה, אוסטריה ואיטליה. יקיר משרד החינוך והספורט.[1][2]
ביוגרפיה
נולד בשם יהודה פוגץ' נולד בארץ ישראל תחת המנדט הבריטי ב־1925. בשנת 1938 התגייס להגנה. בשנת 1941 התגייס לפלמ"ח עד שנת 1947. השתתף במספר פעולות במסגרת הפלמ"ח, ביניהן: ליל הרכבות, ההתקפה על שרונה, ליל וינגייט, החרמת דינמיט וקנייתו ממחצבות ערביות, חיסול רשת מכירת נשים יהודיות, בהגנה על תחנת השידור החשאית "תלם-שמיר-בועז", חיסול חנווני ערבי במנשיה. היה סגן מפקד הכוחות הצרים על יפו. התנקש ב-22 במרץ 1946 בגוטהילף וגנר, נציג המפלגה הנאצית בארץ ישראל, שהתנכל ליישוב היהודי. מפעל המתכת של וגנר ייצר נשק לכנופיות הערביות ועל קיר ביתו התנוסס מכתב ברכה אישי מאדולף היטלר[3] במלחמת העצמאות נפצע קשה ואיבד את מאור עיניו. לאחר זמן שב לראות, אך נשאר כבד-ראייה.
מדריך נוער שוליים
אראל היה למדריך נוער, שפעל בקרב ילדים ובני-נוער עזובים באזור שנקרא אז השטח הגדול והיה מאוכלס במשפחות עולים מארצות האסלאם, בעיקר טריפולי ותימן ואחרות. התסכול בקרב הצעירים גרם לתסיסה והחשש מהתפרעויות בנוסח ואדי סאליב בחיפה היה רב.
אראל פילס לו דרך אל לבות הנערים באמצעות אבותיהם, שמרותם כראשי המשפחה לא נשחקה. הוא גייס את בני הנוער לפינוי וניקוי אולם בבית מוזנח, ישן-נושן, והכשיר אותו בעזרתם למועדון, שבפתחו תלה שלט "בית תרבות". אל מועדון זה הביא רדיו ישן ועיתונים מצוירים והסביר לתושבי המקום, בערבית, שמקום זה הוא ביתם. התושבים, שהבינו כי אינם נדרשים לשלם תמורת השהות במועדון, החלו לפקוד אותו, עם קומקומי קפה ובקבוקי עראק.[4]
אראל נהג להתלבש כבן המקום, ואף משח את שערו בברליאנטין, כתב מכתבים לטריפולי למען המקומיים וקרא לפניהם את המכתבים שקיבלו. המשטרה, שהתקבלה תחילה בעוינות ובחשש, הבינה את ערך המועדון והסתפקה בסיורים לשמירה בלי להפריע לבאי המקום. בני הנוער, שבאו תחילה מתוך סקרנות בעקבות הוריהם, התרגלו להכין את שיעוריהם במועדון השקט והמסודר. אראל הביא בני נוער מתל אביב לעזור למתקשים בלימודים, וכשנתקל בקבוצת נערים קשים במיוחד, פתר את בעייות ההסתגלות שלהם, שבאו לביטוי בגרימת נזקים ואף ניסיונות הצתה, בהקמת קבוצת כדורגל. הניסיון עלה יפה, ולאחר חששות רבים, יצאה הקבוצה להתחרות בקבוצות אחרות. נערים אלה, שלא נמצא להם מקום במועדון הקיים, התגייסו מטעם עצמם לנקות חורבה ולהכשיר אותה למעדון משלהם. כאשר נודע למשטרה, ששלושה עבריינים מסתתרים בשטח הגדול, שיכנע אראל את שחקני הכדורגל לחפש ולמצוא אותם, כדי שלא יצביעו עליהם בקבוצות האחרות כמי שמסייעים לעברינים. הנערים איתרו את העבריינים, שיכנעו אותם להסגיר את עצמם למשטרה, וזו עמדה בדיבורה והתייחסה אליהם בסלחנות. בהמשך נקרא אראל לעבוד עם נוער בכפר שלם.[4]
יהודה אראל כתב סדרת ספרים לילדים, והצייר מנשה קדישמן אייר אותם.[5]
אות כבוד
באוקטובר 1984 קיבל יהודה אראל אות כבוד גרמני על עשרים וחמש שנים של קשרי תרבות בין ישראל לגרמניה והבאת קבוצות של בני נוער ממדינה זו לזו. טקס הענקת האות נערך בחצר הסטודיו של קדישמן ברחוב ארלוזורוב בתל אביב.[6]
ספריו
- יהודה אראל, דורון בא תשמע סיפור, מו"ל: י. אראל, תשמ"?, איור מנשה קדישמן
- יהודה אראל, רוני בואי תשמעי סיפור, מו"ל: י. אראל, תשמ"?, איור מנשה קדישמן
- יהודה אראל, תומר בא תשמע סיפור, מו"ל: י. אראל, תשמ"?, איור דני קרוון
- יהודה אראל, אלון בא תשמע סיפור, מו"ל: י. אראל, תשמ"ד, איור מנשה קדישמן
- יהודה אראל, מיכל בואי תשמעי סיפור, מו"ל: י. אראל 1989, איור מנשה קדישמן
- יהודה אראל וברוך תירוש, תל אביב - קריית ההגנה, מו"ל: י. אראל, 1998, עריכה: נחמיה ברוש, יועצים להיסטוריה: אלחנן אורן, מאיר פעיל
קישורים חיצוניים
- יהודה אראל, באתר הפלמ"ח
- יובל אזולאי, מת איש הפלמ"ח לשעבר יהודה אראל, באתר הארץ, 12 ביוני 2008
- יהודה אראל, באתר עיתונות יהודית היסטורית
- קברם של בני הזוג אראל
- הספריה הלאומית, רשימת ספריו של יהודה אראל
- [נתן דונביץ', "אריות ברחוב הירקון" עמ' 146-145]
הערות שוליים
- ^ יהודה אראל, באתר הפלמ"ח
- ^ נתן דונביץ', "אריות ברחוב הירקון" עמ' 146-145
- ^ דונביץ', עמ' 146-145
- ^ 4.0 4.1 דונביץ', עמ' 145
- ^ הספריה הלאומית, ספרי יהודה אראל
- ^ [1=דונביץ',עמ' 142
יהודה אראל40266052Q131625429