יגאל מאיר
 | |
| יגאל מאיר בפורטוגל 2004 | |
| לידה | 1957 (גיל: 67 בערך) |
|---|---|
| ענף מדעי | חומר מעובה, ביופיזיקה |
| מקום מגורים | עומר, ישראל |
| מנחה לדוקטורט | אמנון אהרוני ויוסף אמרי |
| תלמידי דוקטורט | אלעד שופן, יוני דובי, אמיר ארז, רועי לוי, יעקב כליאורין |
| פרסים והוקרה |
פרס נשיא האוניברסיטה מטעם נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בשנת 2008 עמית האגודה האמריקאית לפיזיקה |
| תרומות עיקריות | |
| נוסחת מאיר ווינגרין, מתן הסבר תאורטי לאנומלית ה-0.7 במכניקת הקוונטים | |
יגאל מאיר (נולד ב-1957), פיזיקאי ישראלי המכהן כפרופסור במחלקה לפיזיקה ומופקד על הקתדרה למדע וטכנולוגיה קוונטית ע"ש גרהאם בק באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. חוקר בתחום המצב המוצק. מחקריו עוסקים מערכות אלקטרונים בקשר קורלציה חזק, פיזיקה מזוסקופית, ננואלקטרוניקה, מערכות לא מסודרות, אפקט הול הקוונטי ומערכות ביולוגיות.[1]
קורות חיים
יגאל מאיר נולד בחיפה ולמד בבית הספר הריאלי. אחרי לימודי תואר ראשון שני ושלישי באוניברסיטת תל אביב יצא מאיר לפוסט-דוקטורט ב-MIT בין השנים 1989 עד 1991 ובאוניברסיטת סנטה ברברה בארצות הברית בין השנים 1991 עד 1994. בנוסף, הוא עבר השתלמויות מקצועיות שונות במכון ויצמן בשנים הללו.
בשנת 1994 מאיר חזר לישראל והחל לעבוד בתור חבר סגל באוניברסיטת בן-גוריון. עמד בראש מרכז המצוינות של הקרן הלאומית למדע הראשון באוניברסיטה, ומרכז ה-DIP הראשון בארץ. הוא היה ממקימי מרכז אילזה כץ לננו טכנולוגיה ועמד בראשו בשנים 2003-2005. בשנים 2011-2014 שירת כנשיא האגודה הישראלית לפיזיקה.
מחקר
בתחילת קריירתו המדעית, מאיר התרכז בתחום הולכת נקודות קוונטיות, והסביר את תנודות קולון על זרם חשמלי נמדד בעזרת נוסחה. ביחד עם שותפו נד ווינגרין הוא פיתח את נוסחת מאיר-ווינגרין, עבור זרם חשמלי במערכות ממוזערות. כיום, נוסחה זו מופיעה בספרי יסוד בנושא ומשמשת לבסיס לחישוב זרמים במערכות ננוסקופיות. מאמר מדעי זה זכה לאלפי ציטוטים[דרוש מקור].
מאיר תרם למחקר בתחום הולכה במערכות לא מסודרות, במיוחד למעברי פזה. אחת מתרומותיו החשובות היותר לתחום הייתה הצעת פתרון לבעיית "אנומלית ה-0.7". אנומליה זו התגלתה במדידות של הזרם החשמלי ב"צווארי בקבוק קוונטים" כבר בשנות השמונים, אך נשארה חידה בלתי פתורה במשך כ-20 שנה. מאיר הסביר את התופעה בסדרת מאמרים, בהם ייחס את התופעה לדחייה בין האלקטרונים הנעים לאלקטרון שנלכד ב"צוואר הבקבוק"."צוואר בקבוק קוואנטי" הוא היחידה הבסיסית ביותר של התקנים מיניאטוריים בהם עוברים אלקטרונים. זהו מעבר צר בין שני מאגרים של אלקטרונים. ככל שהמעבר רחב יותר גדלה גם תנועת האלקטרונים דרכו, ולפיכך גם מוליכותו. הניסויים אשר נערכו בנושא, אימתו את ההשערה כי השינוי במוליכות החשמלית, עם הרחבת "צוואר הבקבוק", לא יהיה אחיד אלא יתאפיין במדרגות, כאשר המוליכות נשארת זהה ובתנועת אלקטרונים מסוימת המוליכות גדלה. גודל כל מדרגה כזו אחיד וידוע מראש. ההשערה מתבססת על תורת הקוואנטים שלפיה זרם האלקטרונים בעל תכונות הדומות לגל. למרות זאת, הניסויים הראו חריגה אחת מההשערות. בנוסף למדרגות המצופות נצפתה בניסויים מדרגה נוספת, בלתי מוסברת, שנקראה על שם גודלה "אנומלית ה-0.7". פרופ' מאיר ונד ווינגרין הציעו פתרון המסביר את התופעה. אלקטרון נלכד בצוואר הבקבוק ויוצר את ההפרעה. במחקרם, הם חישבו איך תנועת החלקיקים והכוחות החשמלים ביניהם גורמים לאלקטרון להילכד בצוואר הבקבוק.
בשנים האחרונות, פרופ' מאיר הרחיב את תחום עבודתו גם לביופיזיקה.[2]
מאיר פרסם יותר מ-120 מאמרים, ורבים מהם מצוטטים[3] באופן תדיר במחקרים ברחבי העולם.
זכה בפרס נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון למחקר מצטיין לרגל 60 שנים למדינת ישראל בשנת 2008. עמית האגודה האמריקאית לפיזיקה. בשנת 2011 מאיר נכנס לרשימת מדעני הפיזיקה המשפיעים בעולם, רשימה אותה פרסם מגזין Physical Review של האגודה האמריקאית לפיזיקה[דרוש מקור]. מאיר מונה כמדען אורח באוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית, הוא עמית האגודה האמריקאית לפיזיקה.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של יגאל מאיר- דף הבית באתר הפקולטה לפיזיקה
- הודעה לעיתונות(הקישור אינו פעיל) על פתרון בעיית "אנומלית ה-0.7"
- פרס נשיאת האוניברסיטה, 2008.
- כתבה מאתר הידען על אנומלית ה-0.7
- עורבי הנגב
- הרצאות של יגאל מאיר באתר 'אוניברסיטה מצולמת'(הקישור אינו פעיל)
- יגאל מאיר, על תאוריות מדעיות. פרויקט ההרצאות של 12 דקות
- כתבה מאתר news1 על תחילת הכהונה בתור נשיא האגודה לפיזיקה
הערות שוליים
31409610יגאל מאיר