יאניס בלודיס

יאניס בלודיס
Jānis Balodis

יאניס בלודיס, 1938
יאניס בלודיס, 1938
לידה	20 בפברואר 1881
פטירה	8 באוגוסט 1965 (בגיל 84)
מדינה
מפלגה	מפלגת האיכרים הלטבית
שר ההגנה 7 בדצמבר 1931 – 5 באפריל 1940 (8 שנים ו־17 שבועות) → אדווארדס לאימיניס קרישיאניס ברקיס ←
סגן נשיא לטביה 12 במרץ 1936 – 4 באפריל 1940 (4 שנים)
סגן ראש ממשלת לטביה 11 בפברואר 1938 – 4 באפריל 1940 (שנתיים ו־7 שבועות)

יאניס בלודיס (בלטבית: Jānis Balodis;‏ 20 בפברואר 1881 – 8 באוגוסט 1965) היה גנרל ופוליטיקאי לטבי. בלודיס שימש כמפקד השני של צבא לטביה, וב-1925 נבחר לסאימה - הפרלמנט הלטבי. ב-1931 הוא מונה לשר ההגנה של לטביה, ויחד עם קרליס אולמניס הוביל הפיכה שהפכה את לטביה לדיקטטורה. הוא המשיך להוות איש מפתח בדיקטטורה של אולמניס עד כיבוש לטביה בידי ברית המועצות ב-1940.

ביוגרפיה

בלודיס נולד ב-20 בפברואר 1881 באזור טריקטה בפלך ליבוניה שבאימפריה הרוסית. ב-1898 הוא התגייס לצבא האימפריה הרוסית והוצב בקובנה. בין 1900–1902 הוא למד בבית הספר למלחמה בווילנה. הוא השתתף במלחמת רוסיה-יפן ונפצע קשה בזרועו. בתחילת מלחמת העולם הראשונה הוא השתתף בפלישה לפרוסיה המזרחית ונפצע קל. ב-20 בפברואר 1915, בזמן שהתאושש בבית חולים צבאי, הוא נפל בשבי הצבא הגרמני, ונותר בשבי עד סוף המלחמה.

עם סיום המלחמה, שוחרר בלודיס מהשבי וחזר ללטביה, שהכריזה בינתיים על עצמאותה. המדינה הצעירה הותקפה בידי הצבא האדום, ובלודיס התגייס לצבא הלטבי הצעיר. הוא התקדם בהדרגה בסולם הדרגות ובמהלך המלחמה הממושכת לעצמאות לטביה, קיבל פיקוד על יחידות יותר ויותר גדולות.

הלטבים הצליחו להדוף את המתקפה הסובייטית, אולם נסיגתם של הגרמנים מהאזור הבלטי (בעקבות הסכם ורסאי), הותירה ואקום שעד מהרה הפך למלחמת הכל בכל. גנרל רוסי בשם פאבל ברמונט-אבלוב הקים את צבא המתנדבים של מערב רוסיה - גוף שהורכב בעיקר מחיילים רוסים ששוחררו מהשבי הגרמני, וכונו "ברמונטיאנים" על שמו של ברמונט. בתמיכת גדודי פרייקור של גרמנים-בלטים, ברמונט יצא למסע לכיבוש ליטא ולטביה. הברמונטיאנים התקדמו במהירות והגיעו עד שערי עיר הבירה ריגה. ממשלת לטביה הדיחה את מפקד צבא לטביה דווידס סימנסונס מתפקידו, ומינתה את בלודיס לתפקיד במקומו. הוא הצליח להוביל התנגדות יעילה נגד הברמונטיאנים ולהסיר את האיום הממשי על לטביה. עם סיום המלחמה, פרש בלודיס מהצבא. הסאימה - הפרלמנט הלטבי, העביר חוק מיוחד שהעניק לו אדמה ובית אחוזה.

בלודיס הצטרף למפלגת האיכרים הלטבית שהונהגה בידי ידידו קרליס אולמניס. ב-1925 הוא נבחר לסאימה, אולם לא מילא תפקיד חשוב בפוליטיקה עד 7 בדצמבר 1931 אז מונה לשר ההגנה. ב-15 במאי 1934, אולמניס ובלודיס הובילו הפיכה בתמיכת חלקים גדולים מהצבא. הם הכריזו על מצב מלחמה, פיזרו את הסאימה, ואסרו על קיומן של כל המפלגות פרט למפלגת האיכרים. במשך שש השנים הבאות, אולמניס שלט כדיקטטור לכל דבר ועניין. הוא החזיק הן בתפקיד הנשיא והן בתפקיד ראש הממשלה, ושלט באמצעות צווים מיוחדים. בלודיס היה יד ימינו והאדם הקרוב אליו ביותר, אולם סמכויותיו הוגבלו לעניינים צבאיים בלבד.

ב-12 במרץ 1936 הוא מונה לסגן הנשיא. ב-11 בפברואר 1938 הוא מונה בנוסף גם לסגן ראש הממשלה. ב-5 באוקטובר 1939 אולצה לטביה לחתום על הסכם עם ברית המועצות - הסכם שהפך את לטביה בפועל למדינת חסות סובייטית. ב-5 באפריל 1940 סולק בלודיס מכל תפקידיו מסיבה לא ברורה. ביוני של אותה שנה, נכבשה הארץ בידי הסובייטים ללא ירייה אחת. ב-31 ביולי, גורשו בלודיס ואשתו למחוז סמרה שם הוחזקו במעצר בית. רק 1952 נערך לו משפט רשמי, והוא נידון ל-25 שנות מאסר. הוא נכלא בוולדימיר, וב-1956, בעקבות מאמצי הדה-סטליניזציה של ניקיטה חרושצ'וב, הוא שוחרר מהכלא והורשה לחזור ללטביה. הוא נפטר בסאולקרסטי ב-8 באוגוסט 1965.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יאניס בלודיס בוויקישיתוף

• יאניס בלודיס באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה
• יאניס בלודיס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37452794יאניס בלודיס