יאנוש ליקאי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יאנוש ליקאי
Lékai János
Lékai János.jpg

יאנוש ליקאי (בהונגרית: Lékai János, בשמו הקודם לייטנר, השתמש גם בשמות ספרותיים: קרש, יאנוש לאסן, ג'והן לאסן, ואראז'דין, 17 ביוני 1895 - ניו יורק, 17 ביולי 1925) היה סופר, עיתונאי, עורך עיתון, פוליטיקאי, פובליציסט, הונגרי-יהודי אשר כחבר בחוג גלילאו ביצע ניסיון התנקשות שלא הצליח בראש ממשלת הונגריה אישטוואן טיסה בתקופת מלחמת העולם הראשונה.[1] [2]

חייו

הוא נולד במשפחה בורגנית יהודית עשירה. אביו, ליפוט לייטנר היה קבלן בניין, עבר מקרואטיה (שהייתה אז בשליטת הונגריה במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית) לבירת הונגריה. הם גרו בבודפשט באותו בנין עם ינה לנדלר. יאנוש כבר בגיל צעיר עסק בסוגיות חברתיות ופרסם מאמרים בעיתונים. גם אחותו עבדה כעיתונאית.[3]

משנת 1917 הוא השתתף בתנועת הפועלים, הפך לחבר של בחוג גלילאו, ועבד כעמית במערכת של העיתון "הפועל הצעיר" והמגזין "מא" (Ma פירושו היום). מתחילת 1918 הוא השתייך לקבוצה האנטימיליטריסטית (מה שנקרא סוציאליסטים מהפכניים) בראשות אוטו קורווין, שתכנן ניסיון התנקשות בראש ממשלת הונגריה לשעבר אישטוואן טיסה.

"התוכנית להתנקשות בטיסה נולדה בדירה ברחוב ורוניקה. יאנוש ליקאי ביקש את זכות הדיבור, הוא חולה ריאות, אמר, בכל מקרה יכול לחיות רק זמן קצר, הוא צריך לבצע את ההתנקשות. האחרים נכנעים לנימוקיו של ליקאי, והפעם שוב אוטו קורווין... אפילו לא חושב שזה לא היה מזיק לו המתנקש היה יודע להשתמש בנשק. ליקאי מעולם לא החזיק אקדח בידו, הוא לא היה מסוגל להשתמש בו כמו שצריך. ב -16 באוקטובר, בחדר האחורי של קפה זִימַן הראה אוטו קורווין לליקאי כיצד להשתמש באקדח. הוא הצביע על זקנה מקומטת: "זו אשתו של טיסה". ליאקי המתין בשער 4 של הפרלמנט. טיסה הופיע. ליקאי פנה לכיוון הלא נכון מכיוון שאוטו בלבל את אשת הרוזן במטרונית מבוגרת בהרבה. בסופו של דבר, ליקאי הצליח לבסוף להגיע לקרבתו של טיסה, אך האקדח לא פעל והנהג של טיסה העיף אותו מידו של המתנקש. אוטו נתן לליקאי אקדח דרוך, אשר ליקאי שלא הבין דבר באקדחים, חשב שאם הוא ישחרר את הדריכה האקדח יפעל, כשבעצם נצר אותו."[4]

הציטוט בצד הם הזיכרונות של פאל דמני (גולדשמידט). את האקדח השיגו הוא אנטל מושויגו מיצרן המעליות, אישטוואן פרידריך (בשנת 1919 הפך לראש ממשלת הונגריה לתקופה קצרה) שידע לדברי דמני את ייעוד הנשק.[5] למחרת (17 באוקטובר) נעצר ליקאי בשעה 16:00, ואחר כך שוחרר במהלך מהפכת החרציות ב־31 באוקטובר שהיה יום ההתנקשות המוצלח באישטוואן טיסה. שחרורו היה בהוראתם בעל פה של צירי המועצה הלאומית ההונגרית. בנובמבר הוא השתתף בהקמת ה-KMP והארגון הלאומי של נוער עובד, והיה גם מזכירו של האחרון. מסוף אותה שנה היה העורך של כתב העת "הפרולטר הצעיר". בפברואר 1919 נעצר יחד עם מנהיגי ה- KMP. בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית עמד בראש מחלקת החניכות של קומיסריאט העם של החינוך הציבורי. בסוף יולי נסע לקונגרס הפתיחה של "האינטרנציאונל הבינלאומי לנוער קומוניסטי", וזו הסיבה שהוא כבר היה בווינה ב-1 באוגוסט, כאשר הרפובליקה נפלה.

בגלות (1925-1919)

ב־20 בנובמבר 1919 השתתף ב"האינטרנציאונל הבינלאומי לנוער קומוניסטי" השני. ונבחר כחבר ממלא מקום בוועדת ההיגוי. בשנת 1920 עבד כראש משרד דרום מזרח אירופה בברלין וכעובד מזכירות המשנה של מערב אירופה. בסוף 1922, בהתבסס על החלטת הקומינטרן, נסע לארצות הברית להנהיג שם את התנועה הקומוניסטית ההונגרית. שם עסק בפעילות ספרותית תחת שם העט ג'והן לאסן. הוא נעצר בסתיו 1924 ושוחרר כנגד ערבות בלבד, בסופו של דבר מת ממחלת הריאות שלו בשנת 1925.

כתביו

  • A dollár országa (Moszkva, 1926)
  • Múlt és Jövő (Bp., 1919)
  • A rab; Forradalom; Megváltás (drámák, Lunacsarszkij előszavával, Moszkva, Goszizdat, 1921)
  • Vörös és fehér (r., Új Előre, 1922 februárjától folytatásokban)
  • Der Mensch (dráma három felvonásban, Konstanz, Wöhrle Verlag, 1923 )
  • Das andere Amerika (Lipcse, 1924)
  • Lékai János válogatott írásai (Budapest, Magvető kiadó, 1963)
  • W. Pawlow und B. Köres : Die Aufgaben der kommunistischen Jugendorganisationen nach der Übernahme der Macht durch deas Proletariat. Aus der Praxis der kommunistischen Jugendinternationale (Berlin, Verlag Junge Garde, 1919)

בתרגום לעברית:

  • ארץ הדולר (מוסקבה, 1926)
  • עבר ועתיד (Bp., 1919)
  • האסיר; מהפכה; גאולה (דרמות, עם הקדמה מאת לונאצ'רסקי, מוסקבה, גוסיזדאט, 1921)
  • אדום ולבן (ר ', ניו פורוורד, סרטי המשך מפברואר 1922)
  • דר מנש (דרמה בשלושה מעשים, קונסטנץ, וולה ורלאג, 1923)
  • אמריקה האחרת (לייפציג, 1924)
  • כתבים נבחרים של יאנוש ליקאי (בודפשט, הוצאת מגבטה, 1963)
  • וו. פאבלוב: הארגון הקומוניסטי של הכוחות המזוינים של משרד הפרולטריון הקומוניסטי (ברלין, Verlag Junge Garde, 1919)


מקורות

  • לקסיקון ביוגרפי הונגרי. יאנוש ליקאי. Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967.
  • יאנוש ליקאי. מוזיאון ספרותי פטפי. Lékai János. Petőfi Irodalmi Múzeum.
  • סרטון אילם קצר על שחרור ליקאי מהכלא. Lékait kiszabadítják a forradalmárok a börtönből 1918. novemberben: Korabeli filmfelvétel (Internet Explorerben nézhető)
  • Munkásmozgalom-történeti lexikon. Szerkesztette Vass Henrik – Bassa Endre – Kabos Ernő. Budapest: Kossuth Könyvkiadó. 1976. 338. o. מסת"ב 963 09 0412 8

מידע נוסף

  • ספר האסירים Fogolytörzskönyv. Arcanum
  • Bölöny József: Magyarország kormányai. Az 1987-1992 közötti időszakot feldolg. és sajtó alá rend. Hubai László. 4. bőv., jav. kiad. Bp., Akadémiai Kiadó, 1992
  • R. Gilicz Márta: Ifjúságunk példaképei. Válogatott bibliográfia a magyar munkásmozgalom nagy harcosairól. Bp., Fővárosi Szabó Ervin Könyvtár, 1965.
  • Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái I–XIX. Budapest: Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete. 1939–2002.
  • Nagy Csaba: A magyar emigráns irodalom lexikona. Bp., Argumentum Kiadó-Petőfi Irodalmi Múzeum és Kortárs Irodalmi Központ
  • Révai Új Lexikona. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd, Babits, 1996.
  • Új magyar életrajzi lexikon. Főszerk. Markó László. Bp., Magyar Könyvklub
  • Új magyar irodalmi lexikon. Főszerk. Péter László. Bp., Akadémiai Kiadó, 1994
  • Kovács József: A szocialista magyar irodalom dokumentumai az amerikai magyar sajtóban 1920-1945 (Bp., 1977)
  • New Yorki Magyar Hírlap ; 1925/30
  • Lékai János politikai pályája: egy jelentékeny ember az írások tükrében (Budapest, vál., szerk., bev. Svéd László, közread. MSZMP Központi Bizottságának Párttörténeti Intézete, Ifjúsági Lapkiadó, 1976)
  • Lányi Márton: Lékai János (Új Hang, 1955. 9. sz.)
  • Illés Béla: Lékai János (Kortárs, 1963)

הערות שוליים

  1. ^ "Merénylet Tisza István ellen" (בהונגרית). Népszava. 1918-10-17.
  2. ^ Tisza merénylője, huszadikszazad.hu
  3. ^ קורות חיים של יאנוש ליקאי
  4. ^ Simor András: Így élt Korvin Ottó. Budapest, 1977, Móra Könyvkiadó, 82-83. o.
  5. ^ Demény Pál: Rabságaim I. Budapest, 1989, Magvető Könyvkiadó, Budapest, 16. o.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0