טרור קומוניסטי
טרור קומוניסטי מתאר טרור המתבצע על ידי קבוצות הדבקות בקומוניזם או באידאולוגיות קשורות כמו טרוצקיזם, לניניזם, מאואיזם או מרקסיזם – לניניזם. בהיסטוריה הטרור הקומוניסטי קיבל לפעמים צורה של טרור בחסות המדינה, הנתמך על ידי מדינות קומוניסטיות כמו ברית המועצות[1][2], סין, צפון קוריאה וקמבודיה[3]. בנוסף, ארגונים עצמאיים כמו הבריגדות האדומות, הקו הקדמי וסיעת הצבא האדום עסקו גם בטרור קומוניסטי.[4][5] קבוצות אלו מקוות לעודד את ההמונים לקום ולהתחיל במהפכה עולמית להפלת המערכות הפוליטיות והכלכליות קיימות[6]. לפעמים ניתן לקרוא לצורה זו של טרור טרור אדום או טרור שמאלי[7].
סיום המלחמה הקרה והתפרקות ברית המועצות הובילו לירידה ניכרת בצורת טרור זו[8]. בריאן קרוזייר, מייסד ומנהל המכון לחקר סכסוכים[9], אמר כי הקומוניזם היה המקור העיקרי לטרור בחסות המדינה[10].
דוגמאות לטרור קומוניסטי ברחבי העולם
בולגריה
הפיגוע בכנסיית סווטה נדליה ב-16 באפריל 1925 בוצעה על ידי קבוצה מהמפלגה הקומוניסטית של בולגריה (BCP). הם פוצצו את גג כנסיית סנט נדליה בסופיה, בולגריה. 150 בני אדם נהרגו וכ-500 נפצעו.
קמבודיה
רצח העם בקמבודיה שבוצע על ידי קמר רוז', שהוביל למותם של כ־1.7 מיליון עד 2.5 מיליון בני אדם, הוגדר כמעשה טרור על ידי ג'וזף ס. טומן.[11]
הרפובליקה העממית של סין
בנימין א. ולנטינו העריך כי האלימות שביצעו הקוומינטנג והקומוניסטים במהלך מלחמת האזרחים בסין הביאו למותם של בין 1.8 מיליון ל-3.5 מיליון בני אדם בשנים 1927–1949.[12] בסוף שנות הארבעים דיווח מחלקת המדינה של ארצות הברית כי לאחר מלחמת העולם השנייה, הטרור הקומוניסטי שכלל ביזה, מעשי טבח וגיוס כפוי למיליציות – עלה על פעולותיה של יפן הקיסרית.[13]
ברית המועצות
לאחר המהפכה הרוסית בשנת 1917, השימוש בטרור להכנעת אנשים אפיין את המשטר הקומוניסטי החדש[14]. ההיסטוריונית אנה גייפמן הצהירה כי הדבר "ניכר במקורותיו של המשטר". על פי ההערכות 17,000 בני אדם מתו כתוצאה ממסע האלימות הראשוני המכונה הטרור האדום.[15] פליקס דז'רז'ינסקי, מייסד צ'קה (המשטרה החשאית הסובייטית), הפעיל באופן נרחב טקטיקות טרור, במיוחד כנגד איכרים שסירבו למסור את תבואתם לממשלה.[16] עם פתיחת המדיניות הכלכלית החדשה (NEP), קבע לנין, "זו טעות לחשוב שה-NEP שם קץ לטרור. נחזור לטרור וזה יהיה טרור כלכלי".[17]
דרום אפריקה
בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה, הממשלה תחת המפלגה הלאומית האפריקאנית ראתה את ה-ANC ואת הזרוע הצבאית שלה, Umhonto we Sizwe, כטרוריסטים קומוניסטים. כתוצאה מכך הונהגה על ידי הממשלה שורה של חוקים, כגון "חוק דיכוי הקומוניזם", שהוציא לחוק ארגונים שנתפשו כקומוניסטיים. בשנת 1967 הממשלה פרסמה את "חוק הטרור", שהפך את פעולות הטרור לפשע סטטוטורי והוביל למעצר בלתי מוגבל.[18]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ Chaliand page 197/202
- ^ Fleming pp110
- ^ Clymer page 107
- ^ C. J. M. Drake page 19
- ^ Sloan pp61
- ^ Yonah ppIX
- ^ Grzymala-Busse, Anna M. (2002), "CONVINCING THE VOTERS: CAMPAIGNS AND ELECTIONS", Redeeming the Communist Past, Cambridge University Press, pp. 175–226, doi:10.1017/cbo9780511613388.005, ISBN 9780511613388
- ^ David C. Wills page 219
- ^ "Brian Crozier". Telegraph. 2012-08-08. נבדק ב-2012-08-09.
- ^ Brian Crozier page 203
- ^ Tuman pp180
- ^ Valentino p88
- ^ Van Slyke pp752
- ^ Nicolas, Werth (21 במרץ 2008). "Crimes and Mass Violence of the Russian Civil Wars (1918-1921)". SciencePro. נבדק ב-24 במרץ 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Marcus C. Levitt page 152-153
- ^ Richard W. Mansbach page 336
- ^ David Schmidtz page 191
- ^ Schutz, Barry M. (2011). "South Africa's paradox of violence and legitimacy". In Rosenfeld, Jean (ed.). Terrorism, Identity, and Legitimacy: The Four Waves Theory and Political Violence. Taylor & Francis. p. 199. ISBN 978-0-415-57857-8.
טרור קומוניסטי30977054Q1964183