קרומוול (טנק)

A27M קרומוול I

מידע כללי
סוג	טנק שיוט
מדינה מייצרת
שנת ייצור	1943
דגם קודם	קנטאור
דגם עוקב	A30 צ'אלנג'ר
מערכה מרכזית	מלחמת העולם השנייה
מידע טכני
אורך	6.42 מטר עם תותח קדימה
רוחב	3.1 מטר
גובה	2.49 מטרים
משקל	27.5 טון
מהירות	60 קמ"ש על כביש
טווח פעולה	264 ק"מ
מנוע	בנזין 600 כ"ס
שריון	76-8 מילימטר
צוות	5
מערכות נשק
חימוש עיקרי	תותח 57 מ"מ (6 ליטראות)
חימוש משני	שני מקלעי בזה 7.62 מ"מ

A27M קרומוול הוא שמו של טנק שיוט בריטי ממלחמת העולם השנייה. הטנק נקרא על שמו של אוליבר קרומוול.

רקע

טנקי השיוט היו סוג מיוחד של טנקים, שהיה קיים רק בצבא הבריטי. תורת לחימה בריטית המשיכה להתייחס אל חיל השריון כחיל מסייע לחיל הרגלים, וראתה שני סוגי טנקים בסיסיים - טנק חי"ר וטנק שיוט. הראשון נועד לסייע ישירות לחי"ר בהבקעת קווי האויב והיה משוריין היטב ואיטי. השני נועד לנצל הצלחה, לפשוט לשטח האויב ולהשמיד בקרב את השריון של היריב. טנקי השיוט אם כן, מילאו למעשה את תפקידי הפרשים הרכובים על סוסים.

תפקידים אלה הכתיבו את נתוני הטנק: מהירות גבוהה שהושגה על חשבון המיגון והחימוש. לאורך שנות השלושים, טנקי השיוט היו חמושים בתותח קטן (בדרך כלל בן 40 מילימטר, מסוג 2 ליטראות) ובעלי שריון דק.

הטנק

טנק הקרומוול הוא דוגמה לטנק שקל לגלות את יתרונותיו וחסרונותיו על פי מראהו. הצללית הנמוכה, רק 2.5 מטרים, הייתה יתרון, במיוחד בהשוואה לטנקי השרמן הגבוהים. הצורה המרובעת וחסרת הדמיון הייתה חיסרון רציני. שלוש שנים אחרי הופעת ה-T-34, הבריטים עדיין לא השכילו לנצל את יתרונות השריון המשופע, עקרון בו בעזרת התקנת שריון הטנק בשיפוע הושגו שתי מטרות: הראשונה הייתה הגדלת עובי שריון הטנק בזווית האפקית, והשנייה הייתה הגדלת עובי השריון ללא עלייה במשקל. באופן כללי מיגון הטנק עדיין היה נחות יחסית למקביליו בעולם, אך משופר יחסית לקודמיו הבריטיים.

השילוב של ניידות ותותח סביר הפך את הקרומוול לטנק הבריטי הראשון במלחמה שהיה חביב על צוותיו ונחשב כשימושי בשדה הקרב.

מלחמת העולם השנייה

עם פרוץ הקרבות של מלחמת העולם השנייה, הופתעו הבריטים לרעה מביצועי טנקי השיוט שלהם. טנקי שיוט דוגמת A-9 ‏ A-10 והקרוסיידר היו, אמנם, מהירים יחסית לזמנם, אך לא יכלו לבצע את תפקידם בהצלחה. הסיבה העיקרית לכך הייתה נחיתות החימוש והמיגון שהיו בלתי ניתנים לגישור בעזרת המהירות העדיפה של השריון הבריטי. הפגזים הבריטים, אמנם, חדרו את שריון הטנקים הקלים של הוורמאכט, אך היו חסרי תועלת של ממש נגד פאנצר סימן 3 ופאנצר סימן 4. כמו כן המיגון הדל לא איפשר לנצל הצלחה ושיעורי האבדות מנשק נ"ט היו מרקיעי שחקים. בקרבות המערכה במדבר המערבי אבדו לבריטים יותר מ 60% מהטנקים שלהם, שרובם היו מדגמי השיוט.

הבריטים לא ראו בכישלון טנקי השיוט שלהם סימן לכך שרעיון טנק השיוט שגוי, אלא הגיעו למסקנה שיש לשדרג את החימוש והמיגון של טנק השיוט. ב-1943 החל ייצורו של הקרומוול, הטנק שבו יישמו הבריטים את מסקנתם זו.

בגרסאות מאוחרות הטנק היה טוב יותר. בתחום החימוש היה שיפור, כאשר תותח 57 מ"מ (6 ליטראות) החליף את ה-40 מ"מ שהונהג בטנקי שיוט עד אז. תותח ה-57 מ"מ אומנם היה קטן יחסית, אך מהירות הלוע שלו הייתה גבוהה למדי והוא היה מסוגל לחדור את שריונם של רוב הטנקים הגרמניים (פרט לפנתר והטיגר). בדגמים מאוחרים הוחלף התותח ל-75 מ"מ, מה שנתן לטנק כח אש סביר.

גרסה משופרת של הקרומוול, חמושה בתותח 76.2 מילימטר מהיר לוע יוצרה תחת השם צ'אלנג'ר. גרסה זו הייתה קטלנית בהרבה לשריון אויב, אך בעלת מיגון מופחת וקשה לתמרון. בנוסף לאחר המלחמה הוחלפו חלק מהתותחים לתותחי 84 מ"מ מצוינים, וטנקים שעברו הסבה זאת נקראו "צ'ריוטיר".

לאחר מלחמת העולם השנייה

הקרומוול המשיך בשרות הבריטי עד 1955. בנוסף שירתו טנקי קרומוול, צ'ריוטיר וצ'אלנג'ר במספרים קטנים בצבאות ברחבי העולם כולל: ירדן, פורטוגל, ערב הסעודית, קובה, אוסטריה, פינלנד ועוד.

צה"ל במלחמת העצמאות

בשבועות האחרונים של המנדט הבריטי בארץ, נהגו הבריטים לחסל את מחסני הציוד שלהם שנערם ברובו במחסני נמל חיפה. חלק מהציוד נמכר כציוד משומש אף על פי שהיה במצב חדש בעסקי ממכר לא כשרים על ידי אלה שניצלו את המצב להתעשרות קלה. מה שסירבו למכור בדרך כלל היו נשק וציוד צבאי. אותו ציוד ונשק תקין הוכנו לפינוי בים. באותם ימים פנה יצחק שדה לאנשי יחידת הרכש של ההגנה בקשה לנסות ולהשיג טנקים. הבעיה העיקרית שעמדה בפני אותם אנשים הייתה המחסור במקומות הסתרה מתאימים וסודיים. באחד הימים נערכה פגישה של אנשי הרכש עם שלושה חיילי שריון בריטים בקפה "פיקדילי" שבחיפה. בפגישה סוכם לשלם עבור הברחת שלושה טנקי קרומוול 3000 לא"י עבור כל טנק. הטנקים היו אמורים להיות מועברים מבסיס רמת דוד למחסנים בחיפה. התוכנית התבססה על הצבת שלושת הטנקים בסוף הטור והפנייתם בדרך לכיוון יקנעם ומשם דרך ואדי מילק לת"א. יום לפני ביצוע התוכנית ניסו אנשי האצ"ל לשדוד משוריין בריטי. כתוצאה מניסיון הנפל הפעיל הצבא הבריטי סיורים ניידים ומשמרות נייחים בדרכים שלא אפשרו לבצע את התוכנית המקורית והטנקים הועברו לאחסנה ליד שדה התעופה בחיפה. הוחלט לנצל את ליל עזיבת הבריטים לגניבתם מהמחסן, הוא ליל 29–30 ביוני 1948.

המבצע נוהל כמבצע צבאי לכל דבר ממרתף ברחוב בלפור 3 בחיפה בעזרת מכשיר אלחוט. עוד ביציאה משדה התעופה ירד אחד מהשלושה לשולי הכביש, התחפר וידית ההילוכים נשברה. אש שנפתחה עליהם מהבסיס הביאה להחלטה לנטשו. לפנות בוקר ה-30 ביוני הגיעו שני הטנקים לאחר נסיעה לילית על השרשראות לגני התערוכה בצפון ת"א. משם הוסעו כעבור שעתיים על גבי נושא טנקים לשכונת בורוכוב לחצרו של איש הגנה ותיק בה הוסתרו בתוך פרדס.

שני טנקים אלה היוו את הגרעין להקמת חיל השריון. ב-18 ביולי 1948 נערכה התקפה על משטרת לטרון. 2 טנקים הובאו כתגבורת להתקפה. פגז ראשון שניסו לירות נתקע בקנה הטנק הראשון. הטנק הסתובב וחזר. בראות הצוות של הטנק השני שהראשון חוזר, למרות שלא ירו אף ירייה סבבו אף הם ונסוגו. התקפת המחץ שהחלה בהפגזה ארטילרית מוצלחת נכשלה. ללכסיקון נכנסה אמרה חדשה: "תנועה מעגלית" שפרושה נסיגה בטרם קרב.

יחד עם טנק השרמן הבודד ועשרת טנקי הוצ'קיס היוו את גדוד השריון הראשון שכבש את שדה תעופה לוד, תקף ונכשל בפעולת כיבוש עיראק אל מנשיה והשתתף בצורה מוצלחת ביותר בכיבוש עוג'ה אל חפיר היא ניצנה במסגרת מבצע חורב.

הטנק מופיע על סמל חיל השריון המוצמד לכומתות חייליו.

ראו גם

• פאנצר
• M4 שרמן