טיוטה:בישולי עכו"ם

בישולי גויים (בעקבות הצנזורה נקרא גם בישולי עכו"ם) הוא איסור מדרבנן על אכילת מאכל שנתבשל ותוקן על ידי גוי. בישולים בלשון המשנה- שלקות.

ביאור

חכמים גזרו שלא לאכול מאכל שהתבשל ותוקן לאכילה על ידי גוי. איסור זה מורכב משתי גזירות שונות האחת בישול עכו"ם והשנייה פת עכו"ם הבדלים יסודיים קיימים בין שני דינים אלו: מבחינה היסטורית לא נגזרו שתי הגזרות באותו זמן אלא בשתי תקופות שונות. כמו כן בפת קיימים היתרים רבים יותר מאשר בשאר בישולים.

טעם האיסור לרוב הפוסקים כדי להרחיק בין ישראל לגויים שלא יבואו לחתנות או לאכול דבר איסור. אך איסור זה, ככל גזירות חז"ל, חל גם כשאין שום חשש שהגוי עירב דברים אסורים.

לרוב הדעות אין איסור זה אלא בבישול טיגון אפיה וכדומה. אך לא בתיקון שלא על ידי האש על ידי מליחה כבישה או אפילו בישול בחמה ועישון.

היתרים עיקריים

א. דבר שנאכל חי אם כבר לפני הבישול היה המאכל ראוי לאכילה (וי"א אף על ידי הדחק) לא נאסר בבישול הגוי. דוגמאות: שמן. מים. גזר. בטנים. דג שנמלח ואפשר כבר לאוכלו.

ב. דבר שאינו חשוב כהגדרת הגמרא 'אינו עולה על שולחן מלכים'. והרמב"ם כתב 'שאין אדם מזמן את חברו עליו' דוגמאות: גרעיני חמניה. חומוס ורוב הקטניות קלוים (וי"א גם מבושלים) דגים קטנים, סרדינים.

ג. השתתפות יהודי בבישול דוגמאות: כשהגוי בישל בשר שכבר התבשל כמאב"ד על ידי יהודי. כשהיהודי מגיס בקדרה לפני גמר הבישול. בפת (וי"א גם בבישול) יהודי שהדליק את התנור. או אפילו השתתתף בהדלקתו.

היתרים נוספים א. בישול בלי כוונה כלל (כמו גוי שהדליק אש שלא למטרת בישול ולא ידע שיש שם מאכל) ב. קיימת דעה שגוי שמבשל בבית יהודי ובשליחותו אין בזה איסור. דעה זו משמשת רק כ'סניף' בהלכה.

היתר הבורגול בשו"ת אבקת רוכל התיר הבית יוסף את הבורגול שקונים מגוים ועובר בישול ואחר כך מייבשים אותו ומוכרים כך. בעיקר בנימוק שהבישול שנעשה כבר התבטל שהרי צריך לבשל שוב. ואף שהבישול הראשוני מועיל שבבישול קצר

פת פלטר

כאמור איסור פת עכו"ם שונה מאיסור בישולי עכ"ום. לכן לחם ומאפים מחמשת מיני דגן קלים יותר בדינם משאר המאכלים. עיקר הסיבה לכך כיון שלחם הוא עיקר מזונו של האדם וגזירת איסורו לא פשטה והתקבלה כ"כ. אחד ההיתרים המיוחדים לפת עכו"ם הוא פת פלטר (אופה).

לכן מעיקר הדין מותר לקנות מאפים שנאפו על ידי גוי לצורך מסחרי ולא אישי. אך לא מקילים בכך כשמצוי לחם של ישראל. היתר זה אף אם יש תערובת שאינה עיקרית בלועה במאפה כמו ביצים ושומן. אך לא כשיש ממשות של מאכל אחר (לדוגמה בורקס ממולא בבשר, שאז כיון שהבשר אסור גם המאפה נאסר)

תערובת ובליעת כלים

באיסורים אלה לא נאסרה תערובת שלהם בששים ככל האיסורים ואם התערב באוכל כשר מעט דבר שהתבשל על ידי גוי (ברוב) מותר לאכול. הבלוע בכלים יש מהראשונים שהתירו כיון שלא שייך בזה את טעם הגזירה אך להלכה אוסרים אף את הכלים.

נושאים שכיחים

גוי שנמצא בבית ישראל צריך להקפיד שלא יבשל. ואפילו לעצמו יבשל בכלים מיוחדים רק לו. אם בישל לצורך חולה (שאין בו סכנה) בשבת, אחר השבת צריך להגעיל את הכלים.

בקניה במסעדות המאפים מותרים על ידי הדלקה של יהודי את התנור. הבישולים חמורים יותר ולדעת הספרדים יש להתיר דווקא אם היהודי השתתף ממש בבישול ועדיף שהוא יניח את המאכל בתחילת הבישול.

פיצוחים רובם נאכלים חיים. וכן הרבה מהם אינם עולים על שלחן מלכים. אך יש מעט המחמירים לקנות דווקא מ'קליה יהודית'.

הרבה מאכלים וחטיפים אפילו שנעשים על ידי יהודי בלבד קיימת בעיה שחומר הגלם התבשל במפעל גויים. דוגמה מצויה: אבקת תפו"א משמשת להכנת בורקס וסוגי ציפס. יש בזה היתר ע"פ היתר הבורגול'.

מומר ומחלל שבתות

יש שהחמירו אף בחלוני מחלל שבת בפרהסיה בכל איסורים אלו שהרי דינו כגוי לכל דבריו. אך רוב הפוסקים מתירים כיון שעיקר הטעם משום קירוב וחתנות והרי בתו של המומר אינה אסורה.

ראו גם

• חלב נכרי
• פת עכו"ם

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.