טיוטה:בוקר (יהדות)

תפילה להשכמה מוקדמת בבוקר
הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לָקוּם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אִם יַעַזְרֵנִי הַשֵּׁם לָזֶה לְהִתְעוֹרֵר מִשִּׁנְתִּי אוֹ לְפָחוֹת בְּשָׁעוֹת שֶׁמִּשְׁתַּנּוֹת הַמִּשְׁמָרוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַחֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ וְנֶאֱמַר שָׁם קָדְמוּ עֵינַי אַשְׁמוּרוֹת וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אָמַר קוֹמִי רוֹנִי לְרֹאשׁ אַשְׁמוּרוֹת וְאֶעֱסֹק בַּתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר קוּמִי רוֹנִי בַּלַּיְלָה וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין רִנָּה שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא בַּלַּיְלָה וְכֵן הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עוֹשֶׂה, וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִין קוֹלוֹ, וְקָמִים גַּם הֵם וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. וָאֶתְחַנַּן עַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵיפָא דִּקְרָא שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה' עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלֶיךָ, הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ חָזָ"ל וְאַסְמְכוּהּ אֶקְרָא שֶׁנֶּאֱמַר וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ
סידור אור השנים

כתב השולחן ערוך: ”יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ, שֶׁיְּהֵא הוּא מֵעוֹרֵר הַשַּׁחַר.”.הטור כתב שיהודי היכול לקום מוקדם יקום בחצות. ואם אינו יכול לקום בחצות, ישתדל לקום קודם עלות השחר. ובטעם לכך כתב הפרישה, שכיוון שזמן תפילה וקריאת שמע מתחיל מעמוד השחר, צריך לקום מוקדם יותר, שמזמן שהיהודי יכול לעשות מצוה חייב לעשותה. ואם יקום לאחר מכן לא יוכל לעשותה ברגע הראשון. וכן כתב השל''ה והאמרי פנחס, שיש סוד מיוחד המתגלה אל האדם כשמחבר יום ולילה בתורה או בתפילה, וזה עת רצון גדולה. ובשולחן ערוך כתב שמי שקם מוקדם יכוון בזמן שמחלפות המשמרות, משום שאז האלוקים מתאבל על חורבן בית המקדש, ותפילה בשעות האילו היא רצוייה וקרובה.

סגולות לקימה מוקדמת

בסידור ''אור השנים'' הביא פיוט שמשמש כסגולה לקום מוקדם, וכתב שיאמרו האדם לפני ברכת המפיל. ובקיצור שולחן ערוך ובדברי דוד כתבו שאם יפחית האדם לאכול ולשתות בלילה, יצליח לקום מוקדם. ובספר סגולת ישראל כתב להגיד הפסוק ”עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָּׁחַר” ישר והפוך ובכל פעם יזכיר את השעה בה רוצה לקום ואחר כך יאמר ”בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ” ישר והפוך שבעה פעמים והיא סגולה אמיתית לכל אחד שיקום מתי שיחפוץ לקום.

נטילת ידיים בבוקר

ערך מורחב – נטילת ידים שחרית

נטילת ידיים שחרית הוא חיוב מתקנות חז"ל הנזכרות בגמרא, לפיה כל אדם הקם משנתו בבוקר מחויב ליטול את ידיו. בתלמוד אף נזכר שתיקנו לברך על נטילה זו. נוסח הברכה - המהווה חלק מברכות השחר - היא: ”ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו על נטילת ידים”.

בתלמוד במסכת שבת, לאחר שהובאו דברי רבי מונא שרוח רעה שורה על הידיים, הובאה דעתו של רבי נתן, שעל מנת להעביר את הרוח רעה, יש ליטול את הידיים שלוש פעמים בדווקא. בספר תולעת יעקב כתב בשם הזוהר ”שההולך שחרית ארבע אמות בלי נטילת ידים חייב מיתה”, הב"ח העיר שהבית יוסף השמיט דין זה, והוסיף שייתכן שטעמו הוא משום שקשה להיזהר בזה ו"מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין".

בחלק מן הספרים הובא איסור ללכת ארבע אמות ללא נטילת ידיים. בספר ברכי יוסף לחיד"א מציין שאמנם בספרי הזוהר שלפנינו לא מופיע איסור זה, אך הוא ראה בספר הזוהר שבכתב יד, ושם אכן נכתב שההולך בלא נטילה חייב מיתה.

רבי יעקב ריישר נשאל על כך בספרו שבות יעקב מה הטעם שלא מצינו שמקפידים כל כך שלא ללכת ארבע אמות בלי נטילה, ענה שייתכן שהבית יוסף לא פסק כדברי הזוהר, מאחר שבתלמוד נראה שאין להפקיד בזה, ואף לדברי הזוהר נראה להקל ולסמוך על כך שכל הבית דינו כארבע אמות.

במשנה ברורה פסק להלכה שיש להקפיד שלא ללכת יותר מארבע אמות, אך בשעת הדחק יכול לסמוך על דעת השבות יעקב שהבית כולו נחשב ד' אמות.

כמו כן הביא המשנה ברורה יש שכתבו להקל ללכת פעם פחות מארבע אמות, אך למעשה כתב בשם השערי תשובה שעדיף ללכת מהר וילטול, מללכת לאט פחות מארבע אמות.