טיוטה:אבוב המקדש
אבוב המקדש (גם: אבוב של משה, בארמית: אבובא דמשה) היה אבוב עץ ששימש לשירת הלויים בבית המקדש 12 פעמים בשנה. המשנה[1] מכנה אותו גם חליל משום שקולו מתוק, ובארמית: חלי קליה[2].
יצירת האבוב הייתה בימי משה, והוא נעשה מקנה דק וחלק. השימוש בו היה בשעת שחיטת קרבן פסח ושחיטת פסח שני, ביומו הראשון של חג הפסח, בשבועות ובשמונת ימי חג הסוכות. בתלמוד מסופר שהאבוב צופה בזהב על פי ציווי המלך אך הציפוי פגם את קול האבוב והוא הוסר[3] .
רבי ורבי יוסי בר יהודה נחלקו בכשרות כלי שרת מעץ, כשרבי פוסל ורבי יוסי בר יהודה מכשיר. לפי רב יוסף המחלוקת נגזרת ממחלוקת אחרת, שלפי רבי יוסי בר יהודה עיקר עבודת שירת הלויים היא על ידי ניגון בכלי זמר, ומשכך כלי הזמר ובהם האבוב מוגדרים ככלי שרת, ומוכח שניתן להשתמש בכלי שרת מעץ[4].
הערות שוליים
.png){kind=small}
קטגוריה:כלי המקדש קטגוריה:כלי נגינה עתיקים קטגוריה:כלי נשיפה מעץ