טיבור ויידה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. טיבור ויידה (בהונגרית: Vajda Tibor; בודפשט, 26 בינואר 1924), קפטן במשטרה החשאית ההונגרית (ה-ÁVH), לימים מאיור (רב סרן).
ביוגרפיה
עד 1945
טיבור ויידה נולד במשפחה יהודית בורגנית. אביו היה מארטון ויידה, טכנאי שיניים, ואמו הייתה גיזלה מסינגר. אביו נלקח לשרות העבודה ב-1943 (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) ובשנה שלאחר מכן נפטר מעבודות הכפייה וממחלות באזור שופרון. טיבור ויידה השלים את ארבע הכיתות של התיכון בגימנסיה הריאלית פרנץ קלצ'אי בבודפשט, ואז בין 1939 לבין 1941 היה מתלמד בבית המלאכה לטכנאי השיניים של אביו ברחוב לובאג. בקיץ 1939 שהה חודשיים באיטליה. הוא ניסה להימלט לברית המועצות ב-1941, אך נלכד בעיר דברצן ולבסוף שוחרר רק בהתערבות הוריו. הוא הפך לעוזר טכנאי שיניים ב-1942, אך לא עבר את בחינות המקצוע עד סוף מלחמת העולם השנייה. בינתיים, ב-1944, לפי קורות החיים שלו משנת 1952 עבור המשטרה החשאית ההונגרית - ÁVH, גם הוא נלקח לעבודות כפייה במסגרת שירות העבודה מ-15 במאי עד 8 באוקטובר, כאשר ברח מהפלוגה במחנה העבודה שלו. הוא הסתתר בחודשים שלאחר מכן עם ניירות מזויפים, באופן לא חוקי (לפי האוטוביוגרפיות והזיכרונות שלו, מלאי הסתירות, ביצע בנובמבר – דצמבר 1944 מספר פעולות פרטיזניות בבודפשט עם פליטים ונמלטים בלתי מזוהים נוספים והציל, לדבריו, נרדפים אחרים באמצעות אספקת ניירות מזויפים).
מ-1945 עד 1956
בתחילת 1945[1] נבחר כחבר בוועד הניהול של האיגוד המקצועי לרפואת שיניים כטכנאי שיניים. בסוף פברואר הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית ה-SZDP,[2] [3] ולאחר מכן ביולי אותה שנה, למפלגה הקומוניסטית ההונגרית. (באביב, מלווה בחיילים סובייטים, היה בווינה, רשמית כשליח האיגוד המקצועי של רפואת השיניים, כדי לרכוש ציוד לרפואת שיניים). מה-18 בדצמבר 1945 הפך למזכיר המפלגה ברובע 6 של בודפשט וממרץ של השנה שלאחר מכן ועד סוף 1947, מונה לסגן המזכיר הכללי של האיגוד המקצועי לרפואת שיניים.
בינתיים, ב-18 במאי 1946 בהצעת אגף ההגיוס וכוח האדם המחוזי - התקבל ל"רשות להגנת המדינה" (כיהודים ניצולי שואה רבים אחרים שנחשבו למהימנות כאנטי פשיסטים בשל יהדותם), שם היה תחילה מזכיר חינוך, אחר כך חבר בהנהלת הארגון הבסיסי של המפלגה, ואחראי על הלמידה הפרטנית בתוך הארגון. הוא התחתן ב-1946, ואשתו, אווה באן (מקודם: בלאו), עבדה גם היא בדרגת סגן ברשות ההגנה של המדינה מ-1948.
בשנת 1946/1947 סיים את לימודיו במחלקה לפילוסופיה של האקדמיה לפועלים. במהלך 1949, גם הוא חקר, בין היתר, את לאסלו רייק, שר הפנים לשעבר, את ג'רג' פאלפי, סגן שר ההגנה, את דז'ה נמט, נספח דיפלומטי במוסקבה, את קולונל בלה קורונדי ממשרד הפנים, ואת אנדרה סבני, מזכיר מדיני, סגן שר החוץ. (כל האנשים ברשימה הנ"ל הוצאו להורג לאחר מכן).
ב-1950/1949 למד באקדמיית דז'רז'ינסקי במוסקבה. לאחר חזרתו הביתה באוקטובר 1950, הועלה מקפטן למאיור (רב-סרן) ומאז שימש כראש מחלקה וסגן ראש אגף. בשנת 1951 נשא הרצאות על "תכנית חקירות" ו"חקירת עצורים" בבית הספר לקצינים "דז'רז'ינסקי" בבודפשט.[4] לפי מקורות מסוימים בשנים 1951-1952 הוא החרים ולקח לעצמו חפצי ערך שונים במהלך החיפושים בבתי העצורים במספר הזדמנויות (כגון מזומן, ציורים, שעונים, מצלמות וכו'), אך אין ראיות לגבי זה.
ויידה נעצר באשמת התארגנות ציונית בסוף 1953, אך לבסוף הובא למשפט באשמת "פשעים נגד העם", פציעות קטלניות, זיוף מסמכים ורדיפה בגין עדות שקר. הוא נידון על ידי בית המשפט הצבאי לשש שנים בערכאה ראשונה ב-24 בדצמבר ולאחר מכן גם בערכאה שנייה ב-15 בינואר 1954. הוא שוחרר בחנינה ב-1 באוקטובר 1956, ולאחר מכן בתחילת המרד ההונגרי עזב לווינה ב-1 בנובמבר, לשם הגיעו אחריו תוך זמן קצר אשתו ושני ילדיו. המשפחה עזבה את וינה לג'נובה ב-17 בינואר 1957.[5]
כמהגר
טיבור ויידה כנראה קיבל מקלט באוסטרליה כלוחם חופש הונגרי, שם עסק כרופא שיניים מסוף שנות ה-60, למרות ש(ככל הידוע) מעולם לא השיג תואר רפואי. לבקשתו קיבל אשרת ביקור ממשרד הפנים ההונגרי באפריל 1969 ומאז ביקר בקביעות בהונגריה. עד מהרה הפך לחבר כבוד באיגוד המדעי של רופאי שיניים ההונגרים, וקיבל מדליית זהב באסיפה הכללית של האיגוד הבינלאומי של רופאי השיניים ב-1974 בניו יורק.[5]
הוא היה חי בעושר ובשלווה בסידני עד מותו ב-1993 אילו ב-26 בינואר (בחג הגדול ביותר באוסטרליה) אילו מגדה בארדי לא הייתה מזהה בו את קצין החקירות לשעבר שלה. מגדה בארדי, היהודייה שגורשה לאושוויץ ושרדה, ובעלה נעצרו ב-7 במרץ 1951 בהאשמות מפוברקות. קצין החקירה של בני הזוג, למרות שהכחיש כל הזמן, היה טיבור ויידה. האישה שוחררה ממחנה קישטרצ'ה לאחר שנתיים וחצי, אך בעלה מעולם לא חזר הביתה. היו רישומים שנויים במחלוקת על מותו, הוא מת רשמית משחפת, אך דו"ח רפואי מפורט מעלה כי הוא מת כתוצאה מהטיפול האכזרי והמכות שספג במהלך חקירות.[6] מגדה בארדי חיה באוסטרליה מאז 1958 ובילתה עשרות שנים בניסיון לגלות את הנסיבות האמיתיות של מות בעלה הראשון. ב-1993 נודע לאישה מההיסטוריון פרנץ קוביני כי טיבור ויידה, שהורה על כליאת בעלה המנוח, גר באותה עיר כמוה.
בהתבסס על כתובת שהתקבלה ממדריך הטלפונים של העיר סידני, מגדה בארדי ובעלה השני, טמאש בארדי, ביקרו את טיבור ויידה ב-26 בינואר 1993 והאישה זיהתה בו את החוקר שלה לשעבר. לאחר שהתקשורת המקומית עלתה על הנושא, הגיש רופא השיניים המוערך דאז תביעה נגד האישה באשמת לשון הרע, אותה הפסיד לאחר תשע שנים. בעקבות חשיפתו לעיתונות הכתובה והאלקטרונית האוסטרלית, שמו הוסר בסופו של דבר מהרשימה הרשמית של רופאי השיניים בניו סאות' ויילס.[7] במהלך התביעה בהונגריה, ייצג את ויידה טיבור ביהארי, עורך דין מטעם משרד עורכי הדין ארשי ושות' (עובד במשרד עורכי דין זה היה ד"ר מיקלוש באואר גם הוא היה אחד הקצינים לשעבר של ה-AVH).[8]
עבודותיו
בשפת המקור:
- Hope dies last. A story of survival in fascist Hungary; Scribe, Melbourne, 2000
- In the whirlwind of history. Struggle on and keep the faith; iUniverse, New York–Lincoln–Shanghai, 2003
- Countess Megan of Bondi. A true blue Australian countess; iUniverse, New York–Lincoln–Shanghai, 2005
- The end of the world. Summer solstice; iUniverse, s.l., 2008
- Strange lives. Australia, Tahiti, Brazil, Italy; AuthorHouse, Milton Keynes, 2011
- Adventures around the world; iUniverse, Bloomington, 2011
בתרגום:
- התקווה מתה אחרונה. סיפור הישרדות בהונגריה הפשיסטית ; סופר, מלבורן, 2000
- במערבולת ההיסטוריה. נאבק ושמור על האמונה ; iUniverse, ניו יורק - לינקולן - שנחאי, 2003
- הרוזנת מייגן מבונדי. רוזנת אוסטרלית כחולה אמיתית ; iUniverse, ניו יורק - לינקולן - שנחאי, 2005
- סוף העולם. היפוך הקיץ ; iUniverse, sl, 2008
- חיים מוזרים. אוסטרליה, טהיטי, ברזיל, איטליה ; AuthorHouse, מילטון קיינס, 2011
- הרפתקאות מסביב לעולם ; iUniverse, בלומינגטון, 2011
הערות שוליים
- ^ Egyes források szerint 1945 februárjában Budapesten, majd márciusban Szegeden élt egy cionista kollektívában.
- ^ Egyes életrajzaiban – utóbb beismerten valótlanul – azt állította, hogy 1942-től volt az SzDP tagja.
- ^ Némely források szerint 1945 áprilisától a VII. kerületi SzDP-ben pártnyomozó volt.
- ^ Államvédelmi Hatóság vezetőjének 92. sz. parancsa (Budapest, 1951. november 12.)
- ^ 5.0 5.1 Kubinyi Ferenc: Fekete lexikon.
- ^ Csontos János: Egy bűnös jogos bűnhődése. (Magyar Nemzet, 2002. augusztus 26.
- ^ Vámos György: Verőlegények elől a verőfénybe. (Magyar Hírlap, 2009. október 15.)
- ^ Rozgics Mária: Az áldozat bepereli Eörsi ügyvédi irodáját. (Napi Magyarország, 1999. szeptember 14.)
32910094טיבור ויידה