טופולב Tu-28

טופולב Tu-28
Ту-128

מאפיינים כלליים
סוג	מטוס יירוט כבד וארוך טווח
קוד נאט"ו	Fiddler
ארץ ייצור
יצרן	תוכנן במשרד תכנון ניסויי - טופולב יוצר במפעל 64
טיסת בכורה	18 במרץ 1961
תקופת שירות	1964–1990 (כ־26 שנים)
צוות	שניים - טייס ומפעיל מערכות מכ"ם
יחידות שיוצרו	198
משתמש ראשי	חיל ההגנה האווירית הסובייטי
ממדים  אורך 30.06 מטר גובה 7.15 מטר מוטת כנפיים 17.53 מטר שטח כנפיים 96.94 מטר רבוע משקל ריק 24,500 קילוגרם משקל המראה מרבי 43,700 קילוגרם
ביצועים  מהירות מרבית חמוש - מאך 1.5 (1,665 קילומטר בשעה), לא חמוש - 1,920 קילומטר בשעה טווח טיסה מרבי 2,565 קילומטר שהות באוויר מעל 3 שעות סייג רום 20,000 מטר (65,617 רגל)
חימוש  טילים ארבעה טילי ביסנובאט R-4
הנעה  שני מנועי טורבו סילון עם מבער אחורי מדגם ליולקה AL-7 תת-דגם F-2
תרשים

טופולב Tu-28 (ברוסית: Ту-128, קוד דיווח נאט"ו: Fiddler) היה מטוס יירוט ארוך טווח מייצור ברית המועצות. אף על פי שהסימון הרשמי שלו היה Tu-128 הוא לא היה בשימוש נרחב במערב. המטוס הזה היה מטוס היירוט הגדול והכבד ביותר שנכנס לשירות מבצעי.

המטוס פותח עקב הצורך של ברית המועצות להגן על האזור האווירי הצפוני של רוסיה פני מפציצים המגיעים מהאזור הארקטי, חזית אווירית באורך של 5,000 קילומטר. עקב חוסר היכולת להחזיק מספר רב של בסיסים עם מטוסים קצרי טווח שהקנו הגנה נקודתית שיחדיו היו מכסים את החזית, החליט חיל ההגנה האווירית הסובייטי על הקמת בסיסים מפוזרים המפעילים מטוסי יירוט ארוכי טווח בסיורים ארוכים להגנה מרחבית.

פיתוח המטוס החל בשנת 1958 על בסיס מטוס ההפצצה הTu-98 העל-קולי. המערב פגש את המטוס לראשונה במטס בטושינו בשנת 1961. בשנת 1963 שונה סימון המטוס ל-Tu-128 ובשל כך נוצר מצב בו הסימון הישן דבק במערב.

ייצור המטוס הופסק בשנת 1970 לאחר שנבנו 198 יחידות. המטוס שירת ברציפות לאורך 26 שנים, והוחלף במטוסי מיג-31.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טופולב Tu-28 בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא כלי טיס צבאיים ובנושא ברית המועצות. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

טופולב Tu-2834490681Q616409