טבח מיאמי שואובאנד
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית פיגוע טרור ריקה.
טבח מיאמי שואובאנד (באנגלית: Miami Showband killings או Miami Showband massacre) אירע ב-31 ביולי 1975, בעיצומם של ימי הצרות בצפון אירלנד. הטבח אורגן על ידי התארגנות חשאית של לויאליסטים (צפון אירים הנאמנים לכתר הבריטי), ובו נמנו בין חמשת ההרוגים שלושה מחברי הלהקה האירית מיאמי שואובאנד (אנ'), אשר הייתה אחת מלהקות הקברט הפופולריות באירלנד. שני חברים נוספים בלהקה נפצעו. שני ההרוגים הנוספים, היו חברי ארגון כוח המתנדבים של אלסטר (UVF), אשר הטמינו פצצה שהתפוצצה קודם זמנה במכונית שהסיעה את רוב חברי הלהקה. נסיבות האירוע, ואף מטרת ההתנקשות, לא הובהרו מעולם עד סופן.
רקע
'הצרות'
הסכסוך בצפון אירלנד, המכונה הצרות, החל בסוף שנות ה-60. באופן גס, הפרוטסטנטים נטו להיות לויאליסטים, דהיינו, תמכו בשלטון הבריטי, ואילו הקתולים צידדו בחבירת צפון אירלנד לדרומה, תחת שלטון אירי. שנת 1975 התאפיינה בהסלמה בהתקפות הבין עדתיות, אשר התבצעו על ידי ארגוני טרור משני הצדדים. בצד הפרוטסטנטי, אל מול ה-IRA הקתולי, התבלט ארגון כוח המתנדבים של אלסטר (UVF) שפעילותו, אשר נאסרה קודם, הותרה ב-1974, ככל הנראה בתקווה שיתרכז בפעילות במישור הפוליטי. בריטניה, מצידה, שלחה כוחות צבא לצפון אירלנד. כמו כן, ב-1970, הקימה בריטניה את "חטיבת ההגנה של אלסטר" (Ulster Defense Regiment - UDR), כוח מתנדבים בגיוס חלקי, במסגרת הצבא הבריטי, ובו כמה גדודים, אשר חייליהם, רובם הגדול פרוטסטנטים, גויסו בצפון אירלנד.
מיאמי שואובאנד
הלהקה נוסדה בדבלין בשנת 1962, והפכה פופולרית, לעיתים עד כדי תופעות המזכירות במשהו את הביטלמניה. הלהקה הייתה אהודה משני צדי הגבול שבין אירלנד לצפון אירלנד, ועל ידי בני שתי הדתות, מה גם ששלושה מבין ששת חבריה בעת התקרית היו צפון אירים, ושניים מאותם שלושה היו פרוטסטנטים. סגנונה, בדומה ללהקות שואובאנד אירי דומות, אשר היו פופולריות באירלנד דאז, כלל גרסאות כיסוי לשירי פופ ידועים בצוותא עם מוזיקת רוק, ג'אז, קאנטרי, מוזיקה לריקודים ולעיתים גם מוזיקה אירית. מאז הקמתה, הלהקה עברה שינויים רבים בהרכבה ובמועד האירוע המתואר חבריה היו: פראן או'טול (O'Toole), טוני גרפטי (Geraghty), בריאן מקוי (McCoy), דז מקאלי (McAlea), סטיבן טראוורס (Travers) וריי מילר (Miller).
תיאור האירוע
מאוחר בלילה, לאחר הופעה בעיר באנברידג' (Banbridge), עשו חמישה מבין ששת חברי הלהקה את דרכם חזרה לדבלין (מילר הצפון אירי לא הצטרף לאותה נסיעה). ב-31 ביולי 1975, בשעה 2:30 לפנות בוקר, מכוניתם נעצרה במחסום דרכים שה-UVF הציב על כביש A1 בבסקהיל (Buskhill), כ11 ק"מ מצפון לניורי (Newry), במחוז דאון (Down), צפון אירלנד. אותו מחסום נראה כמחסום ביקורת של הצבא הבריטי, תופעה נפוצה בתקופת 'הצרות', ואוייש על ידי לובשי מדים בריטיים, כ-10 במספר. הנוסעים קיבלו הוראה לצאת מן הרכב ולעמוד בשורה לצד הדרך, כאשר ידיהם על ראשיהם. באותו שלב, אשר התנהל בנימוס ואפילו באווירה מבודחת, הם הזדהו כחברי הלהקה, ואחד מן המאיישים את המחסום רשם את פרטיהם. בעוד תהליך הזיהוי נערך, הגיע למקום אדם לבוש כומתה, בעל מבטא של בריטי משכיל, אשר נראה כמפקד. מאז בואו של זה, היחס אל הנוסעים הפך נוקשה.
ההתפוצצות
מחוץ לשדה ראייתם של הנוסעים, שניים מן החמושים שאיישו את המחסום הטמינו פצצת זמן בת 10 פאונד (כ-4.5 ק"ג) מתחת למושב הנהג. בשל הטלטול שעברה הפצצה בזמן ההטמנה כמו גם בשל הלחמה מרושלת של קוצב הזמן, הפצצה התפוצצה טרם זמנה. כתוצאה מההתפוצצות העזה, אשר גרמה לחלקים מהמכונית לעוף לכל עבר, שני החמושים, אשר זוהו אחר כך כהאריס בויל (Boyle) ו-ווזלי סומרוויל (Somerville), חברים ב-UVF, בו הם נחשבו לקצינים בדרגות מייג'ור ולוטננט בהתאמה, נקרעו לגזרים, כמעט עד לבלי הכר, ונהרגו במקום. נוסף לחברותם ב-UVF, בויל וסומרוויל היו חיילים ב-UDR.
מיד אחרי ההתפוצצות, חמושים אחרים החלו לירות על חברי הלהקה, ושלושה מהם: או'טול, מקוי וגרפטי, נהרגו. טראוורס נפצע מכדור דום דום ונראה כמת, דבר שככל הנראה חסך ממנו יריות נוספות. מקאלי ספג מכה מדלת המכונית אשר נעקרה בעת ההתפוצצות, ולאחר מכן הצליח להיבלע בתוך הצמחייה שבסמוך מבלי שהיורים יבחינו בו, טרם שעזבו את המקום.
לאחר מעשה
לאחר שהחמושים עזבו, מקאלי הצליח לתפוס טרמפ לניורי, ולדווח למשטרה. ה-UVF פרסם הודעה אשר זיהתה את שני מניחי הפצצה ההרוגים כחברים בשורותיו, וטען כי הירי שלאחר ההתפוצצות בא כתגובה לירי על אנשיו במחסום. פעילות הארגון חזרה ונאסרה על ידי הממשלה באוקטובר 1975.
הלהקה חזרה להופיע כשנה לאחר האירוע, מטבע הדברים בהרכב שונה, והמשיכה בכך, בהרכבים שונים, עד 1982. להקות שונות נשאו את השם 'מיאמי' גם אחר כך. בשנות ה-2000 חזרו חלק מן הנותרים מבין החברים המקוריים להופיע באירועי מחווה או זיכרון.
השערות לגבי המניע
אחת השאלות שעלו בעקבות הרצח הייתה המניע: ברור היה מזהות המתנקשים כי המדובר בלויאליסטים פרוטסטנטים, וכי עקרונית כוון המעשה כנגד הקתולים. עדיין עלו תהיות באשר לתכלית שבפגיעה בלהקה. אחת ההשערות המקובלות הייתה שהטמנת הפצצה, אשר פעלה טרם זמנה, ונועדה להתפוצץ בהמשך הדרך, מטרתה הייתה להביא לכך שממשלת אירלנד תנקוט באמצעי ביטחון חמורים יותר בגבול בין אירלנד לצפון אירלנד. הפגיעה דווקא באנשים מפורסמים יחסית, נועדה לעורר הד ציבורי מוגבר ולחץ גדול יותר על ממשלת אירלנד כדי שתפעל בכיוון זה. עם זאת, ישנם קשיים גם בקו מחשבה זה, שכן אילו זאת הייתה מטרת ההתנקשות, יותר הגיוני היה לבצע אותה בכיוון הנסיעה ההפוך, מאירלנד לצפון אירלנד. כמו כן, על צידו האחד של הגבול שלטו הבריטים, אשר יכלו לכאורה לנקוט אמצעי ביטחון כרצונם.
בהמשך לקו מחשבה זה, היו שטענו כי, במישרין או בעקיפין, חוגים במודיעין הבריטי הם שעמדו מאחורי ההתנקשות, בין אם במעשה, בין אם בתמיכה, בין אם בעצימת עין. החיזוק העיקרי לכך הייתה העדות על נוכחותו של בריטי, משכיל על פי מבטאו, אשר על פי התנהגותו נראה ונשמע כמפקד. גם באשר לכך, עולות תהיות, שכן נוכחותו לכאורה של הבריטי הייתה בולטת למדי, בניגוד לכל היגיון קונספירטיבי.
לכידת חשודים ומשפטיהם
חשוד אחד במעשה, תומאס ריימונד קרוזייר (Crozier) נתפס על ידי משטרת צפון אירלנד בתחילת אוגוסט, זמן קצר אחרי האירוע. חשוד אחר, ג'יימס רודריק שיין מקדואל (McDowell), נתפס בינואר 1976. שניהם היו בעלי דרגות ב-UDR, טר"ש וסמל, בהתאמה. ב-15 באוקטובר ניתן גזר דינם, מאסר עולם שנקצב ל-35 שנה, לכל אחד מן הנאשמים. בספטמבר 1980, בפשיטה משטרתית, נתפס חשוד שלישי, ג'ון ג'יימס סומרוויל, לשעבר חייל ב-UDR ואחיו של אחד ממניחי הפצצה שנהרגו. הוא נידון לארבעה מאסרי עולם, הן על רצח שלושה מחברי הלהקה, הן על חיסול אותו ביצע ב-1974. כל הנשפטים סירבו למסור פרטים על המשתתפים האחרים באירועי המחסום, כולם הודו כי אמנם נכחו במחסום, אך הכחישו מעורבות בירי, וכולם שוחררו ב-1998, בעקבות הסכם יום שישי הטוב.
לקריאה נוספת
- Cassel, Douglass; Kemp, Susie; Pigou, Piers; Sawyer, Stephen (באוקטובר 2006). Report of the Independent International Panel on Alleged Collusion in Sectarian Killings in Northern Ireland [The Cassel Report] (PDF). Center for Civil and Human Rights, Notre Dame Law School. אורכב מ-המקור (PDF) ב-10 ביוני 2011. נבדק ב-20 באפריל 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - Dillon, Martin (1999). God and the Gun: the Church and Irish Terrorism. New York: Routledge. ISBN 0-415-92363-8. נבדק ב-18 באפריל 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - Dillon, Martin (1991). The Dirty War. London: Arrow Books. ISBN 978-0-09-984520-1. נבדק ב-18 באפריל 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - Houses of the Oireachtas Joint Committee on Justice, Equality, Defence and Women's Rights (2003). "Interim Report on the Report of the Independent Commission of Inquiry into the Dublin and Monaghan Bombings [The Barron Report]" (PDF). Dublin: Oireachtas. נבדק ב-18 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - Houses of the Oireachtas Joint Committee on Justice, Equality, Defence and Women's Rights (2006). "Interim Report on the Report of the Independent Commission of Inquiry into the Bombing of Kay's Tavern, Dundalk" (PDF). Dublin: Oireachtas. נבדק ב-18 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - McKittrick, David (2001). Lost Lives: The Stories of the Men, Women and Children Who Died as a Result of the Northern Ireland Troubles. Edinburgh: Mainstream Publishing. ISBN 1-84018-504-X. נבדק ב-20 באפריל 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - Taylor, Peter (1999). Loyalists: War and Peace in Northern Ireland. London: Bloomsbury Publishing. ISBN 1-57500-047-4. נבדק ב-18 באפריל 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - Travers, Stephen; Fetherstonhaugh, Neil (2007). The Miami Showband Massacre: A Survivor's Search for the Truth. Hodder Headline Ireland. ISBN 978-0-340-93792-1.
