כוח המתנדבים מאלסטר
כוח המתנדבים מאלסטר (Ulster Volunteer Force, ובראשי תיבות UVF) הם קבוצה לויאליסטית מיליטנטית בצפון אירלנד. ההתארגנות הנוכחית של כוח המתנדבים מאלסטר נוסדה בשנת 1966 ונקראה על שם קבוצה בעלת שם זהה, מיליציה יוניוניסטית שנוסדה ב-1912. עם זאת, אין כל קשר בין שני הארגונים החולקים שם זהה. כוח המתנדבים מאלסטר הוכרז כארגון שהוצא מחוץ לחוק וסווג כארגון טרור בבריטניה ובארצות הברית.
כוח המתנדבים מאלסטר הוא קבוצה לויאליסטית. הלויאליסטים הם קבוצה המשתייכת ליוניוניסטים באירלנד, אלה המעוניינים באיחוד פוליטי בין אירלנד לבריטניה ונתמכים על ידי שיעור ניכר מהפרוטסטנטים באזור. עם זאת, הלויאליסטים נחשבים קבוצה קיצונית שאינה בוחלת בפעולות אלימות ובטרור להשגת רצונם, בניגוד ליוניוניסטים.
כוח המתנדבים מאלסטר של 1912
הקבוצה המקורית שנקראה "כוח המתנדבים מאלסטר" הייתה מיליציה יוניוניסטית שנוסדה כדי לבלום שלטון עצמי אירי ב-1912. רבים מחברי כוח המתנדבים מאלסטר המקורי התגייסו, שירתו ונלחמו במלחמת העולם הראשונה בצבא הבריטי בדיוויזיה (אלסטר) ה-36 שנוסדה בספטמבר 1914. במהלך האלימות שליוותה את מלחמת האירים לעצמאות בין 1919 – 1921 רבים מכוח המתנדבים מאלסטר ביצעו התקפות נגד קתולים לאומנים ונגד הקהילה הרפובליקנית בצפון אירלנד. לאחר מכן, רבים מחברי הכוח נקלטו בשורות ה-B Specials, חיל שוטרים מיוחד באלסטר.
הארגון הנוכחי
כוח המתנדבים מאלסטר הרג יותר אנשים מכל קבוצה לויאליסטית חמושה אחרת: לפי אוניברסיטת אלסטר[1] סך ההרוגים נאמד ב-426 איש במהלך הצרות בין השנים 1969 – 2001.
- 350 מהאנשים היו אזרחים.
- 8 היו פעילים פוליטיים, בעיקר מהשין פיין.
- 41 היו לויאליסטים, מתוכם 29 היו חברי כוח המתנדבים מאלסטר.
- 6 היו מהצבא הבריטי, חיל הפרשים המלכותי של אלסטר או קציני בית סוהר
- 21 היו חמושים אירים רפובליקנים.
התחלה
כוח המתנדבים מאלסטר (UVF) בגלגולו המחודש החל באמצע שנות השישים של המאה העשרים, ומטרת היווסדותו היא לחימה בצבא האירי הרפובליקני (IRA). הקבוצה התרכזה במזרח אנטרים (East Antrim) שבמחוז ארמה, ובאזור שנקיל שבבלפסט. בהודעתם מה-21 במאי 1966, ה-UVF הכריז מלחמה על ה-IRA, תוך ציון העובדה כי הם "פרוטסטנטים חמושים היטב המסורים למטרה זו". את הצהרת כוונותיהם זו ליוותה התנקשות בברמן קתולי ביוני 1966. התקפה זו הביאה למעצר מנהיגה הראשון של הקבוצה, אוגוסטוס 'גוסטי' ספנסי (Augustus 'Gusty' Spence), שנדון ל-20 שנה בכלא. הכרזת המלחמה נעשתה למרות העובדה שה-IRA בשלב זה הפך לארגון שמיצה עצמו בעקבות קמפיין הגבול שערך. קמפיין הגבול (Border Campaign) שנערך בין 1956 ל-1962 היה קמפיין של לוחמת גרילה שהובל על ידי ה-IRA נגד מטרות של הצבא הבריטי וחיל השוטרים המלכותי של אלסטר בצפון אירלנד, אך נכשל.
ה-UVF היה אחראי לסדרת התקפות על מתקני תשתית בצפון אירלנד במהלך 1969. תקוותם הייתה כי בהתקפות אלו יואשם ה-IRA וכי היוניוניסטים המתונים יגבירו את התנגדותם לרפורמות הניסיוניות של ממשלת טרנס או'ניל (Terence O'Neill).
הצרות הוא מונח המתאר תקופה בהיסטוריה של צפון אירלנד של מהומות קהילתיות והתנגשויות בין ארגונים פרה-צבאיים, המשטרה והצבא הבריטי מסוף שנות השישים ועד אמצע שנות התשעים. ישנן גישות שונותו הרואות בתקופה זו קונפליקט בעל פנים רבות, לוחמת גרילה ואפילו מלחמת אזרחים. "הצרות" היו פרק נוסף בשנאה ארוכת השנים בין הפלגים הפרוטסטנטים והקתולים בצפון אירלנד.
ככל שהמהומות, אי-הסדר החברתי והאלימות שליוו את תקופת "הצרות" התגברו, ה-UVF החל בקמפיין של התנקשויות כנגד אזרחים קתולים. ה-UVF בהכרזות לתקשורת, טענו כי האלימות שלהם היא תגובה לאלימות של הארגון החדש, הצבא האירי הרפובליקני הזמני (ה-IRA הזמני, Provisional IRA ובראשי תיבות PIRA). ההתקפות החוזרות ונשנות של ה-IRA הזמני נגד מוסדות בצפון אירלנד, חיל השוטרים המלכותי של אלסטר והצבא הבריטי זכו לתגובה נגדית של ה-UVF שכוונו נגד אנשים שה-UVF ראו כ"מארחים" של ה-IRA הזמני, משמע – אזרחים קתולים. נוצר מעגל של אלימות בלתי פוסקת עם מדיניות של עין תחת עין ושן תחת שן בין ה-IRA הזמני וה-UVF יחד עם ארגונים לויאליסטים נוספים.
שנות השבעים
בתחילת שנות השבעים האלימות בצפון אירלנד המשיכה להסלים כאשר רף האלימות עולה בהתמדה. ההתקפות של ה-UVF הפכו אקראיות וגבו קורבנות רבים בנפש. אחת הדוגמאות לכך היא בפיצוץ בר מק'גורק (McGurk) שבניו לודג' (New Lodge) בבלפסט ב-4 בדצמבר 1971 בו נהרגו 15 אזרחים קתולים. אירוע זה נחשב לאחד מהאירועים המרכזיים במה שנהוג לכנות "הצרות". לאחר הפיצוץ בבר הרשויות והתקשורת הפנו אצבע מאשימה כלפי כוחות רפובליקניים, אך לאחר מכן ה-UVF נטל אחריות למעשה. תת-קבוצה של הUVF היו הקצבים משנקיל, מי שביצעו התקפות ורציחות מהאכזריות שנודעו באירלנד. הקצבים משנקיל חטפו קתולים, לרוב בעת חזרתם לביתם בלילות, עינו ורצחו אותם, בדרך כלל על ידי שיסוף גרונם. קבוצה נוספת של ה-UVF הייתה אחראית, ויש הטוענים כי קיבלה עזרה מוותיקי גדוד ההגנה של אלסטר ואלו יחד עם חברים ששירתו בגדוד ומה-MI5, בביצוע התקפות טרור בדבלין ומונאגהן (Monaghan) ב-17 במאי 1974. שלוש מכוניות תופת באירלנד, זרעו הרס רב, הרגו 33 איש ופצעו כ-300 איש. זהו היום עם מספר האבדות הגבוה ביותר לנפש במהלך "הצרות".
ה-UVF הואשם אף ברציחתם של 12 אזרחים בהתקפה ב-2 באוקטובר 1974. הארגון המשיך לבצע התקפות טרור נוספות במהלך שנות השבעים, ביניהם טבח Miami Showband ב-31 ביולי בו שלושה חברים בלהקת הפופ האירית נעצרו במחסום מזויף של הצבא הבריטי בגבול שבין אירלנד וצפון אירלנד. שני חברים אחרים בלהקה שרדו את ההתקפה ואף העידו כנגד מבצעיה.
קיים חשד רב כי חברים בגדוד ההגנה של אלסטר (UDR) היו מעורבים בחשאי במבצעים רבים של ה-UVF. גדוד ההגנה של אלסטר היה גדוד חיל רגלים בצבא הבריטי שמיקומו בצפון אירלנד. המעורבות של חברי הגדוד בהרג יחד עם הלויאליסטים, הפכה את הגדוד למוקצה בקרב רבים בקהילה הרפובליקנית.
ביולי 1966, הוצא ה-UVF מחוץ לחוק, אך האיסור על הארגון בוטל באפריל 1974 במאמץ להוביל את ה-UVF לתוך כניסה לתהליך הדמוקרטי. במהלך יוני 1974 נוסדה סיעה פוליטית "Volunteer Political Party" שהתמודדה לבחירות במחוז מערב בלפסט בבחירות הכלליות של בריטניה שנערכו באוקטובר 1974. המפלגה קיבלה 6 אחוזים מן הקולות (2690 מצביעים). למרות ניסיונות הממשל לשלב את ה-UVF בתהליך הדמוקרטי, הקבוצה לא שיתפה פעולה ולא הפסיקה את התקפות הטרור שהוציאה לפועל. ה-UVF הוצאו מחוץ לחוק שוב ב-3 באוקטובר 1975 ויומיים לאחר מכן נעצרו 26 איש בסדרת פשיטות בחשד כי הם חברים ב-UVF. כל הגברים שנתפסו נשפטו וקיבלו בממוצע 25 שנות מאסר.
שנות השמונים והתשעים
במהלך שנות השמונים חלה ירידה בכוח של ה-UVF עקב סדרה של מודיעים שהביאו למעצר של דמויות מרכזיות בארגון. אך כוח המתנדבים מאלסטר המשיך בפעולותיו. ב-1984, הם ניסו לרצוח את העורך הצפוני של הסאנדיי וורלד. ב-10 בנובמבר 1986, ארגונים לויאליסטים חמושים ייסדו את "התנגדות אלסטר" (Ulster Resistance) על ידי איאן פייסלי (Ian Paisley) מי שהיה אז המנהיג של המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית (Democratic Unionist Party, בראשי תיבות, DUP), פיטר רובינסון מה-DUP ואיוון פוסטר. המטרה המקורית של "התנגדות אלסטר" הייתה להביא לסיום של ההסכם האנגלו-אירי, הסכם בין בריטניה והרפובליקה האירית שנועד להביא לסיום "הצרות" בצפון אירלנד. ההסכם נתן לממשל האירי תפקיד מייעץ בממשלה של צפון אירלנד, תוך אישור של צפון אירלנד כחלק מבריטניה אלא אם רוב האזרחים יסכימו להצטרף לרפובליקה.
התנגדות אלסטר רשמה הצלחה בייבוא נשק לתוך צפון אירלנד. הנשק היה שייך לאש"ף שנתפס על ידי הכוחות הישראלים, נמכרו לארמסקור (Armscor) חברה דרום אפריקנית בבעלות ממשלתית שעקפה את האמברגו שהטיל האו"ם על דרום אפריקה. הנשק חולק בין התנגדות אלסטר, כוח המתנגדים מאלסטר והתאחדות ההגנה מאלסטר (UDA).
כוח המתנדבים מאלסטר השתמש בנשק כדי להחריף את העימות ולהסלים את ההתנקשויות שביצעו, שברובן פגעו באזרחים קתולים שלא היו מעורבים בפעילות בארגונים מיליטנטיים.
הפסקת האש ומאבקים נוספים
ב-1990 הצטרף כוח המתנדבים מאלסטר לפיקוד הלויאליסטי הצבאי המשולב (Combined Loyalist Military Command), מעין ארגון-על שאיחד את הקבוצות הלויאליסטיות המיליטנטיות. ההצטרפות של ה-UVF לפיקוד הצביעה על נכונותו להשתתף בתהליך שיביא לשלום המיוחל. למרות זאת, השנים שלפני הפסקת האש שהייתה צמודה להחלטת הפסקת האש של ה-IRA הזמני, היו רצופות בהתנקשויות מהאכזריות שהיו בזמן "הצרות".
חלק מהחברים מיליטנטים בתוך כוח המתנדבים מאלסטר, סירבו לקבל את הפסקת האש. בהנהגתו של בילי רייט, חלק מחברי כוח המתנדבים מאלסטר פרש והקים את כוח המתנדבים הלויאליסטים (LVF). ה-UVF נאבקו עם ה-LVF עד אמצע שנת 2000. ריימונד מק'קורד, פרוטסטנטי, מי שהיה פעיל נגד ה-UVF שאביו הוכה למוות על ידם ב-1997, העריך כי ה-UVF הרג מ-1994 כ-30 איש אשר ברובם היו פרוטסטנטים. האיבה בין ה-UVF וה-LVF שבה ופרצה בקיץ 2005 עם הריגתם של 4 אנשים שנרצחו בידי ה-UVF, והסתיימה באוקטובר אותה שנה כאשר ה- LVFהכריזו כי יתפרקו.
ב-14 בספטמבר 2005, לאחר סדרת מהומות של לויאליסטים במהלכן נורו עשרות יריות על המשטרה, הודיע השר לצפון אירלנד, פיטר היין (Peter Hain), כי הממשלה הבריטית מפסיקה להכיר בהפסקת האש של ה-UVF וכי האלימות אינה משתלמת[2].
ב-12 בפברואר 2006 דיווח השבועון הבריטי האובזרבר, כי כוח ה-UVF מתפרק מנשקו. האובזרבר ציטט אחד ממנהיגי ה-UVF שאמר כי על אף שאינו מתפרק מנשקו, אלא שם אותו בהקפאה למען אלו החוששים מהתפתחויות העתיד, הארגון כשלעצמו יתפרק. זאת, מאחר שאין בו צורך יותר כי המלחמה עם ה-IRA הסתיימה.
ב-2 בספטמבר 2006, דווח ב-BBC כי ה-UVF שוקל להיכנס לדיאלוג על ההתפרקות מנשקו, זאת במהלך שיחות שנערכו בין מנהיגיו לגבי המשך עתידו[3].
ב-3 במאי 2007, בעקבות מגעים בין ה-PUP (המפלגה היוניוניסטית הפרוגרסיבית, הזרוע הפוליטית של ה-UVF) לבין ראש הממשלה האירי, ברטי אהרן ולבין מפקד השירות המשטרתי של צפון אירלנד, יו אורד, הצהיר הארגון כי הוא יהפוך לארגון "לא-צבאי, מאוזרח", החל מחצות אותו היום. הארגון הצהיר בנוסף כי הוא ישאיר בידיו את כלי הנשק שלו אך ימנע אליהם גישה ממתנדבים רגילים.
תמיכה
קשה לאמוד את מידת התמיכה בכוח המתנדבים מאלסטר, נראה כי בשיאה בתחילת שנות השבעים, הגיעה ליותר מ-1,000 חברים.
ועדת הניטור העצמאית (Independent Monitoring Commission), הוא ארגון שנוסד ב-2004 על ידי חוזה בין הממשלה האירית והבריטית שנועד בין השאר לעקוב אחר פעילות של קבוצות חמושות. הדו"ח הראשון של הוועדה העריך את כוח המתנדבים מאלסטר ואת ה-RHC (תת ארגון של הכוח) ב"כמה מאות" חברים פעילים הנמצאים בעיקר בבלפסט וסביבתה[4]. גם הנשק שבידי הכוח הפך מצומצם ביחס לעבר וכולל בעיקר נשק קל וחומרי נפץ.
לקריאה נוספת
- Steve Bruce, The Red Hand, 1992.
- Jim Cusack & Henry McDonald, UVF, 2000.
- Martin Dillon, The Dirty War.
- Brendan O'Brien, The Long War - the IRA and Sinn Féin.
- Peter Taylor, Loyalists.
קישורים חיצוניים
- מי הם ה-UVF?, BBC 22 ביוני 2011 (Who are the UVF?)
הערות שוליים
- ^ Organisation Responsible for the death
- ^ Hain says UVF ceasefire is over
- ^ Empey heralds possible UVF move
- ^ Independent Monitoring Commission, FIRST REPORT OF THE INDEPENDENT MONITORING COMMISSION 1
26345122כוח המתנדבים מאלסטר