חתונת הנסיך צ'ארלס וקמילה פארקר בולס
חתונת הנסיך צ'ארלס וקמילה פרקר בולס התקיימה בטקס אזרחי בבית העירייה של וינדזור, ב-9 באפריל 2005.
צ'ארלס היה נשוי בעברו לדיאנה ספנסר, ולו שני בנים הנסיך ויליאם והנסיך הארי. פרקר בולס הייתה נשואה בעברה לאנדרו פרקר בולס ולה שני ילדים טום פרקר בולס ולורה פרקר בולס. החתונה נערכה בטקס אזרחי, משום שלפי חוקי הכנסייה האנגליקנית, מי שהתגרש אינו רשאי להינשא שוב בטקס דתי. החתונה התקיימה עם ברכתו של הארכיבישוף של קנטרברי.[1]
הטקס האזרחי, שכלל 30 איש בלבד, ונערך בנוכחות משפחותיהם של בני הזוג, התקיים בבית העירייה של וינדזור, ולאחריו נערכה תפילה והקדשה בקפלת סנט ג'ורג' בתוך הטירה. הוריו של החתן, המלכה אליזבת השנייה והנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו, לא השתתפו בטקס החתונה האזרחי, אך נכחו בשירות התפילה וההקדשה בקפלה וערכו קבלת פנים לבני הזוג בטירת וינדזור לאחר מכן.
הנישואים קבעו את היחסים בין צ'ארלס לפארקר בולס. עם הנישואין היא קיבלה את התואר הדוכסית מקורנוול. טקס התפילה וההקדשה כוסו על ידי רשת ה-BBC. אישים בולטים שנכחו כללו דמויות פוליטיות, דתיות ומלכות בינלאומיות וסלבריטאים שונים.[2]
צ'ארלס היה בן 56 וקמילה פרקר בולס הייתה בת 57 ביום החתונה.
אירוסין והכנות
ב-10 בפברואר 2005, הוכרז כי קמילה פרקר בולס וצ'ארלס, הנסיך מוויילס, יתחתנו ב-8 באפריל 2005, הטקס יערך בבית העירייה של וינדזור כטקס אזרחי ולאחריו תתבצע תפילה דתית. מועצת המלך התכנסה ב-2 במרץ 2005 כדי לתת תוקף להסכמת המלכה לנישואין, בהתאם להוראות חוק הנישואים המלכותיים משנת 1772. הממשלה ציינה שהנישואים אינם נישואים מורגנטיים. לאחר הודעת האירוסין, בירכו את בני הזוג המלכה אליזבת השנייה ובעלה, הדוכס מאדינבורו. הארכיבישוף מקנטרברי, רואן ויליאמס, פרסם הצהרה שבה נכתב: "הסדרים אלה זוכים לתמיכתי החזקה ועומדים בקנה אחד עם הנחיות הכנסייה האנגלית בנוגע לנישואים שניים שהנסיך מוויילס מקבל במלואו כאנגליקני וכמושל העליון לעתיד של הכנסייה ושל אנגליה".
ראש ממשלת אנגליה טוני בלייר, מנהיג האופוזיציה מייקל הווארד, מנהיג הליברל-דמוקרטים צ'ארלס קנדי, מנהיג בית הנבחרים פיטר היין וראשי הממשלה של מדינות חבר העמים האחרים הוסיפו את ברכותיהם.
טבעת האירוסין של הדוכסית היא ירושה של משפחת וינדזור שהייתה שייכת למלכה אליזבת המלכה האם. היא עשויה מפלטינה משנות ה-20, כאשר היא מורכבת מיהלום מרכזי בחיתוך מרובע שמסביבו שישה יהלומים קטנים.
טקס אזרחי
טקס אזרחי נבחר ככל הנראה כדי למנוע מחלוקת פוטנציאלית שתגרם אם המושל העליון העתידי של הכנסייה של אנגליה התחתן עם גרושה בטקס דתי. למעשה, נישואיו של אדם גרוש שלו בן הזוג לשעבר עדיין חי מתאפשר בכנסייה של אנגליה, לפי שיקול דעתו של חבר הכמורה המנהל את הטקס, מאז 2002. כשהנסיכה אן נישאה לטימותי לורנס לאחר שהתגרשה ממארק פיליפס, היא עשתה זאת בכנסיית סקוטלנד. נישואים מחדש של גרושים אינם נושא שנוי במחלוקת בכנסיית סקוטלנד, שאינה רואה בנישואים קודש, ולריבון אין תפקיד חוקתי בממשל הכנסייה. הנסיך מוויילס וכלתו לא בחרו בדרך הזו.
הטלת ספק בחתונה אזרחית מלכותית
צ'ארלס הוא הבן הראשון במשפחת המלוכה שהתחתן בטקס אזרחי באנגליה. סטיבן קרטני, חבר ב-All Souls College באוקספורד, תהה האם צ'ארלס וקמילה יכולים להינשא בטקס אזרחי, מכיוון שמשפחת המלוכה הוחרגה במיוחד מהחוק שהנהיג נישואים אזרחיים באנגליה (חוק הנישואין 1836). ב-14 בפברואר תוכנית הטלוויזיה פנורמה של ה-BBC חשפה מסמכים של ייעוץ חקיקתי רשמי מ-1956 ו-1964, שקבעו כי אין זה חוקי עבור בני משפחת המלוכה להתחתן בטקס אזרחי באנגליה ובוויילס, אף על פי שזה יהיה חוקי בסקוטלנד. הצהרות המסמכים הללו נדחו בהצהרה שפרסם בית קלרנס בעצת ארבעה מומחים משפטיים ללא שם. הם טענו שחוק 1836 בוטל על ידי חוק הנישואין משנת 1949. לורד פלקונר מת'ורוטון, מזכיר המדינה לעניינים חוקתיים ולורד צ'נסלור, הוציאו את ההצהרה הבאה:
הממשלה משוכנעת שהנסיך מוויילס וגברת פרקר-בולס, כמו כל אחד אחר, רשאים להתחתן בטקס אזרחי בהתאם לחלק השלישי של חוק הנישואין 1949. נישואים אזרחיים הוכנסו באנגליה, על ידי הנישואין חוק 1836. סעיף 45 "... לא ירחיב לנישואים של איש ממשפחת המלוכה". אבל ההוראות על נישואים אזרחיים בחוק 1836 בוטלו על ידי חוק הנישואין 1949. כל החלקים הנותרים של חוק 1836, כולל סעיף 45, בוטלו על ידי חוק שירות הרישום 1953. לכן שום חלק מחוק 1836 לא נשאר בספר החוקים. אנו מודעים לכך שהשקפות שונות ננקטו בעבר; אך אנו סבורים כי אלה היו זהירים מדי, וברור לנו שהפרשנות שציינתי בהצהרה זו נכונה. כמו כן, נציין כי חוק זכויות האדם מחייב מאז שנת 2000 לפרש את החקיקה בכל מקום אפשרי באופן התואם את הזכות להינשא (סעיף 12) ולזכות ליהנות מהזכות הזו ללא הפליה (סעיף 14). זה, לדעתנו, מעמיד את המשמעות המודרנית של חוק 1949 מעבר לכל ספק.
פרופסור רבקה פרוברט טענה לאחר מכן שהחתונה של צ'ארלס וקמילה אינה חוקית. לדבריה, לא ניתן היה, כפי שטענה הממשלה, ששינוי כה קיצוני בחוק יושם על ידי חוק 1949, משום שהוא הוכנס לפי נוהל מורשה מיוחד שניתן להשתמש בו רק לגבי "חוקי איחוד". מעשים המאגדים את החוק שהופיע בעבר במספר חוקים לחוק אחד מבלי לשנותו באופן מהותי. פרוברט טוען שסעיף 79(5), האומר: "שום דבר בחוק זה לא ישפיע על כל חוק או מנהג הנוגע לנישואים של בני משפחת המלוכה", עדיין מתקיים, בנימוקים אלה.
הממשלה העלתה את סוגיית חוק זכויות האדם, וציינה כי לפי זה יש לפרש את חוק 1949 בכל מקום אפשרי כדי לקיים את הזכות להינשא ללא אפליה. מילות המפתח הן "בכל מקום אפשרי" – חוק זכויות האדם קובע במפורש שבמקום שבו חוק הופך משהו לבלתי חוקי הדרך היחידה להפוך אותו לחוקי היא לתקן או לבטל את החוק. לדוגמה, אם הריבון ימנע מחבר אישור להינשא לפי חוק הנישואים המלכותיים, בקשה לבית המשפט להכרזה שיש לאפשר לנישואים להתקיים במסגרת חקיקת זכויות האדם תיכשל.
11 התנגדויות התקבלו על ידי משרדי הרישום של סירנססטר וצ'יפנהאם, אך כולן נדחו על ידי הרשם הכללי (והסטטיסטיקאי הלאומי) לן קוק, שקבע שהנישואים האזרחיים יהיו למעשה תקפים.
שינוי מיקום ותאריך החתונה
ב-17 בפברואר, בית קלרנס הכריז על שינוי מקום הנישואים מטירת וינדזור לאולם גילדהול מחוץ לחומות הטירה. החלפה זו נוצרה כאשר התגלה כי הדרישות החוקיות לרישוי הטירה המלכותית לחתונות אזרחיות יחייבו לפתוח אותה לזוגות פוטנציאליים אחרים למשך שלוש שנים לפחות.
ב-22 בפברואר הודיע ארמון בקינגהאם כי המלכה ובעלה לא ישתתפו בטקס החתונה האזרחי, אבל ישתתפו בתפילה בכנסייה וכי המלכה תארח את קבלת הפנים לאחר מכן. הסיבה שציין הארמון הייתה שהזוג רצה לשמור על פרופיל נמוך באירוע.
ב-4 באפריל, הוכרז כי החתונה תידחה ב־24 שעות עד ל-9 באפריל, כדי שהנסיך מוויילס יוכל להשתתף בהלווייתו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני כנציג המלכה. הדחייה אפשרה גם לחלק מהמכובדים שהוזמנו להלוויה להשתתף בחתונה.
בהתאם למסורת, הנסיך מוויילס בילה את הלילה לפני החתונה ללא כלתו לעתיד בבית הייגרוב, ביתו הכפרי בגלוסטרשייר, עם בניו הנסיכים ויליאם והארי.
החתונה
החתונה התקיימה ביום שבת, 9 באפריל 2005, בשעה 11:30 באולם בבית העירייה של וינדזור (אנ'). המונים התאספו ברחובות מאז עלות השחר לקראת האירוע. בטקס השתתפו בכירים במשפחת המלוכה מלבד המלכה והדוכס מאדינבורו.[3]
העדים של בני הזוג היו הנסיך ויליאם מוויילס וטום פארקר בולס, בני החתן והכלה בהתאמה. בהתאם למסורת, טבעות הנישואין היו עשויות מזהב וולשי 22 קראט ממכרה סנט דייוויד בבונטדו. המסורת של שימוש ב-זהב ממכרה קולגאו בטבעות הנישואין של משפחת המלוכה החלה משנת 1923. העיצוב של טבעות הנישואין נעשה על ידי וורסקי, תכשיטן לונדוני המחזיק בצו המלכותי לנסיך מוויילס מאז 1979.
קבלת הפנים
עם סיום הטקס, בירכו בני הזוג את האנשים שעמדו בתור מחוץ לקפלה. לאחר מכן עברה המסיבה לחלק אחר של טירת ווינדזור, שם אירחה המלכה קבלת פנים למספר אורחים.
לאחר סיום קבלת הפנים השניים יצאו מהטירה במכונית שעליה נכתב "נסיך ודוכסית". על החלון האחורי הוצב שלט: "רק נישאו", ועל החלון הקדמי נרשמו ראשי התיבות של שמותיהם, C&C.
מאוחר יותר נסעו בני הזוג לסקוטלנד לירח הדבש שלהם.
התעניינות ציבורית ותקשורתית
יצרני כלי חרס ופריטי הנצחה אחרים נאלצו להתמודד עם השינוי ברגע האחרון של תאריך החתונה. עם זאת, המכירות של פריטים עם התאריך השגוי זינקו כאשר אנשים החלו לחשוב שאלו יהפכו לפריטי אספנים. לרגל יום החתונה, פארק השעשועים אלטון טוארס שינה את שם רכבת ההרים שלהם ל-"Camilla: Queen of Speed". פרסומות טלוויזיה ושלטים ברחבי הפארק עודכנו כולם כדי לשקף את השינוי הזה.
רשת ה-BBC השיגה את הזכויות לשידור האירוע שבו היה שידור חי של שירות התפילה וההקדשה מקפלת סנט ג'ורג'. ל-BBC היו כשלושים מצלמות באירוע והם שיתפו צילומים עם גופי שידור ברחבי העולם. ל-News 24 היה גם סיקור במהלך היום עם ג'יין היל וסיימון מקוי שדיווחו בשידור חי מווינדזור.
מעריצים רבים של דיאנה, הנסיכה מוויילס, התנגדו לחתונה של צ'ארלס וקמילה פרקר-בולס, כאשר חלקם התייחסו לאירוע כ"יום חמישי השחור" וכתבו לעיתונים כדי להביע את אי הסכמתם.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ והסוכנויות, רונן בודוני (2005-04-09). "חתונה מלכותית: צ'רלס וקמילה נישאו". Ynet. ארכיון מ-2022-10-18. נבדק ב-2022-10-18.
- ^ "Prince Charles to marry Camilla" (באנגלית בריטית). 2005-02-10. ארכיון מ-2022-09-22. נבדק ב-2022-10-18.
- ^ Caroline Hallemann, Remembering Prince Charles and Camilla's Wedding Day, Town & Country, 2018-05-18 (באנגלית) (ארכיון)
35871290חתונת הנסיך צ'ארלס וקמילה פארקר בולס