חרוטה סחור
 |
חרוטה סחור (בהולנדית: Groote Schuur, "צריף גדול") היא אחוזה בקייפטאון, דרום אפריקה. בשנת 1657 האחוזה הייתה בבעלות חברת הודו המזרחית ההולנדית שהשתמשה בה בחלקה כאסם. מאוחר יותר נמכרה החווה לידיים פרטיות. חרוטה סחור נרכשה מאוחר יותר על ידי ויליאם דה סמידט, ונשארה ברשות המשפחה עד שנמכרה על ידי אברהם דה סמידט, המודד הכללי של מושבת הכף, ב-1878, ונרכשה על ידי הסטר אנה ואן דר בייל ממשפחת ואן דר בייל/קוטסי הידועה.[1] בשנת 1891 חכר ססיל רודס את האחוזה ממנה. מאוחר יותר, בשנת 1893, הוא קנה אותה ממנה תמורת 60,000 פאונד, ושיפץ אותה ביחד עם האדריכל סר הרברט בייקר. בניין הכף ההולנדי, הממוקם ברונדבוש, על מורדות פסגת השטן, הכתף המרוחקת של הר השולחן, היה במקור חלק מהאסם של חברת הודו המזרחית ההולנדית שנבנה במאה השבע-עשרה.
מעט מהבית המקורי נותר לאחר השריפה ב-1896. גג הסכך המסורתי הוחלף בלווחות חזקה יותר. רודס לא נתן הנחיות קפדניות לגבי מה הוא רוצה מבייקר. רודס תיעב כל פריט מכני (כגון צירים לחלונות) בבית והחל להסיר אותם ולהחליף אותם בפריטי פליז וארד. בייקר החליף את חזית הבית, הוסיף מרפסת ארוכה מאחור ובנה אגף חדש. האגף הכיל חדר ביליארד וחדר שינה ראשי בקומה השנייה שהכיל חלון מפרץ גדול המשקיף על פסגת השטן. הוא גם הוסיף אולם מפואר עם אח גדול.[2]
סר הרברט בייקר גם מילא תפקיד משמעותי בריהוט הבית. לאחר שריהט בהתחלה עם ריהוט מודרני מלונדון, רודס, בהשפעת בייקר, החל במעבר מריהוט כף מודרני למסורתי יותר. זה סימן את תחילתו של אוסף הריהוט הקולוניאלי של ססיל רודס.[2]
הגנים של הבית היו, כפי שרודס דרש, 'מלאי צבע'. מסביב לבית הייתה מסה של ורדים, הידרנג'אות, קאנות, בוגנוויליות ופוקסיות. רחוק יותר מהבית, על מורדות פסגת השטן, רודס שמר אנטילופות, זברות, אילנדים, גנו ויענים.[3]
רודס השתמש במעון הן מטה עסקי ופוליטי והן כבית.
משנת 1910 עד 1984, זה היה מעון קייפטאון הרשמי של ראשי ממשלת דרום אפריקה והמשיך כמעון נשיאותי של פיטר וילם בותה ופרדריק וילם דה קלרק. עם זאת, בותה מעולם לא התגורר שם, והעדיף לגור בווסטברוק.[4]
במאי 1956, דיווח המגזין "טיים" כי "נערכה בחרוטה סחור מסיבה לראש הממשלה הלאומני של דרום אפריקה, יוהנס סטריידום, לאחר שזכה בקמפיין הפרלמנטרי להמשך עליונות הלבנה בארץ של 2.6 מיליון לבנים ו-10 מיליון לא-לבנים. המפלגה ניתנה על ידי כמה מהלאומנים הצעירים ונשותיהם כדי לכבד אותו. הם ארגנו שיירה של 130 כלי רכב ולאט לאט נסעו עד לחרוטה סחור. לאחר שהגיעו למעון, הם החלו לשיר שירי מלחמה ישנים של בורים - ההמנון הלאומי של טרנסוואל ומדינת אורנג' החופשית. גברת ד"ר קוסטר, חברת הפרלמנט היחידה, נשאה נאום ובו אמרה כי 'כל אישה לבנה וכל אם לבנה מודים לך מעומק ליבה'. תגובתו של סטריידום לכך הייתה, 'אסור לנו להדוף מהמטרות שלנו... המאבק חייב להימשך'".[5]
ב-4 במאי 1990, נחתם במקום הסכם "דקת החורטה סחור" ההיסטורית בין נלסון מנדלה, מהקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), ופרדריק וילם דה קלרק, נשיא דרום אפריקה. המסמך היה מחויבות בין שני הצדדים לפתרון האקלים הקיים של אלימות והפחדה וכן מחויבות ליציבות ולתהליך של משא ומתן שלו. כתוצאה מההסכם הוקמה קבוצת עבודה כדי לחקור את מתן החסינות הזמנית ללניניסטים מהקונגרס הלאומי האפריקני, לייעץ כיצד להתמודד עם שחרור אסירים פוליטיים ולהמליץ על הגדרה עבור עבירות פוליטיות.
תחת נלסון מנדלה כנשיא דרום אפריקה, הפך בניין גנדנדל (שנקרא בעבר ווסטברוק) למעונו של נשיא דרום אפריקה בקייפטאון. חרוטה סחור הוא כיום מוזיאון ופתוח לציבור רק בתיאום מראש.
ראו גם
הערות שוליים
קישורים חיצוניים
- Groote Schuur - אתר המחלקה לעבודות ציבוריות
- טקסט של דקת Groote Schuur
- חרוטה סחור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
חרוטה סחור34992631Q3643657