חצי האי טיימיר

חצי האי טיימיר (ברוסית: Полуостров Таймыр) הוא חצי אי בחבל קרסנויארסק, סיביר, רוסיה, לחופי אוקיינוס הקרח הצפוני, אשר קצהו הצפוני ביותר מהווה את הקצה היבשתי הצפוני ביותר בכל אירואפרסיה. לחופו המערבי של חצי האי ים קארה ולחופו המזרחי ים לאפטב. חצי האי טיימיר מתפרס על גבי 400,000 קילומטרים רבועים והוא מאוכלס בדלילות, בעיקר בננטים, קבוצה אתנית מקומית. בטיימיר תנאי מחיה קשים הנובעים מאקלים הטונדרה ומהעובדה שבמשך רוב חודשי השנה האזור כולו מכוסה קרח.

חצי האי טיימיר ממוקם בין מפרץ יניסיי (המהווה את הדלתה של הנהר יניסיי) ממערב ומפרץ קאטנגה במזרח. לפי רישומי טמפרטורות מכף צ'ליוסקין, המהווה את הנקודה הצפונית ביותר בכל אירואפרסיה, הטמפרטורות הממוצעות בחצי האי במעלות צלזיוס לפי חודש הן: ינואר -28.2, פברואר -28.4, מרץ -27, אפריל -20.5, מאי -9.9, יוני -1.3, יולי 1.4, אוגוסט 0.9, ספטמבר -2.6, אוקטובר -11.4, נובמבר -20.7, דצמבר -25.8. מסביב לחצי האי עובר רכס ההרים בירנגה. כמו כן, חצי האי מלא באגמים רחבי ידיים כאשר הגדול שבהם הוא אגם טיימיר בן 4,560 קמ"ר.

בתוך טיימיר מגוון מערכות אקולוגיות. במרכז חצי האי ישנם יונקים רבים כגון הרמין, גרגרן, דלק סיבירי ושועל שלג. באזורי החוף מוכר דוב הקוטב. מתוך העופות ישנם אווז, ברווז, קורמורן, שכווי אירופי, אוח השלג ובז. לים, לחופי חצי האי, ישנם דגים כגון חדקן, סלמון סיבירי ואחרים. חצי האי טיימיר מהווה גם בית עבור אייל הצפון, המהווה חלק מרכזי במשק החי שמגודל בידי התושבים הילידים של חצי האי. כבש המושק הוא בעל חיים מוכר באזור.

משלחת סובייטית משנות ה-40 של המאה ה-20 גילתה בחצי האי מטבעות מתקופת מיכאיל הראשון, צאר רוסיה במאה ה-17 המוקדמת. במאי 1742 הגיעה משלחת מטעמו של סימאון צ'ליוסקין לקצה הצפוני של חצי האי ועל שמו נקרא המקום. במהלך המאה ה-19 המאוחרת והמאה ה-20 המוקדמת התקיימו מספר משלחות לחצי האי טיימיר אשר נועדו במקור לחקור את אזורי החוף ולמצוא את נתיב הים הצפוני. רוב המשלחות הונהגו בידי גורמים מטעם האיחוד השוודי-נורווגי או האימפריה הרוסית, דוגמת המשלחת של אדוארד פון טול בין 1900 ל-1902.