חסינות מדינה
חסינות מדינה (או חסינות ריבון) היא הגנה הניתנת למדינה מפני תביעה בבית משפט מדינתי של מדינה זרה.
היסטוריה
בהקשר בינלאומי, חסינות ריבונית היא הגנה הניתנת על ידי מדינה למדינות אחרות, מפני תביעות בבתי המשפט שלה בהתייחס לפעילותה כמדינה ריבונית. מאחורי הרעיון של חסינות ריבונית עומד העקרון שסכסוכים בין מדינות יש ליישב בערוצים דיפלומטיים ולא בבתי המשפט. בעבר הייתה חסינות המדינה כמעט מוחלטת. סיבה ראשונה היא חשש כל מדינה כי מדינות אחרות תשתמשנה במערכת המשפט שלהן ככלי ניגוח פוליטי כנגדה. בנוסף, העדר סייגים לתנאים לתבוע מדינה אחרת, יאפשר לכל אזרח שליטה ביחסי החוץ.
החיסרון המרכזי בחסינות מוחלטת הוא, שבגלל אינטרסים שונים מדינה עשויה להעדיף את האינטרסים של מדינה אחרת על פני אינטרסים של אזרחיה. (כמו בפס"ד אדלסון – ברק קורא לכנסת להסדיר את הנושא ואזי נחקק חוק חסינות מדינות זרות).
אין חסינות למדינה בפעולות נזיקיות המתחשבות[דרושה הבהרה] בשטחה של המדינה שבה מוגשת התביעה. חריג לכך הוא פעולות מלחמתיות שלגביהן יש חסינות.
דוגמה לעניין ניתן לראות בפסק דין "The Schooner Exchange v. M'Faddon"[1] שם אוניה אמריקאית נתפסה על ידי שלטונות צרפת בתקופת נפוליון בשנת 1812 והוסבה לאוניית מלחמה צרפתית, לאחר זמן מה הגיעה אותה אוניה לנמל פילדלפיה בארצות הברית ובעליה הקודמים ביקש לקבל את רכושו חזרה והגיש הבקשה לביהמ"ש העליון האמריקאי. שם נקבע שמכיוון שההלאמה של האוניה על ידי צרפת בוצעה על פי דין צרפתי במימי הים הצרפתי אין למערכת החוק האמריקאית דריסת רגל בנושא[2].
כאשר נוצר קרע בין העולם המערבי למזרחי בזמן המלחמה הקרה נוצר חשש לביטול כוחה של החסינות הריבונית מכיוון שבחוזי המכר בין בעלי עסקים שונים ברחבי העולם הוכנס סעיף אשר קבע כי אין לחסינות הריבונית שום משמעות לצורך העסקה.
המגמה ברחבי העולם בשנים האחרונות היא לצמצם את תחולתה של חסינות הריבון.
בשנת 2008 חוקקה כנסת ישראל את "חוק חסינות מדינות זרות, התשס"ט-2008" המסדיר את היקף חסינות המדינה במדינת ישראל[3]. לעניין פעילות מסחרית החוק אימץ את המבחן שקבע ברק בפס"ד אדלסון – מבחן טיב הפעולה (כך אין חסינות בפעולות בעלות אופי מסחרי). על פי הפסיקה, אם גם אדם פרטי יכול לבצע את הפעולה – אין חסינות, בשונה מפעולה שייחודית למדינה בה יש חסינות. החוק גם קובע את החריג הנזיקי לחסינות מדינה, שעל פיו דחה בית המשפט העליון טענה של ממשלת ארצות הברית לחסינות ריבונית בתביעת נזיקין[4].
חסינות ראש מדינה
מדינות העולם נאלצות להתמודד עם שאלות של חסינות ריבון מול העובדה שכל מדינה מוגבלת למגבלות זכויות האדם כיוון שבראש כל מדינה עומד אדם. המקרה הראשון שגרם למחלוקת רבה בין אנשי האקדמיה ובין אנשי הפרקטיקה היה מקרה שנידון באנגליה ב[5]1999 בעניין אוגוסטו פינושה, שם עלה דיון נרחב האם על מדינות לכבד את החסינות גם כאשר הנושא הנדון הוא בזכויות אדם. מצד אחד עמדו האידאולוגים שטענו כי במקרה של התנגשות בין השניים זכויות אדם עדיפים בעוד הריאליסטים הבהירו כי הצורך בשמירה על החסינות הריבונית גדולה יותר ומטרתה לשמר את יחסי השכנות בין מדינות שונות.
בשנת 2010 קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי לעלי סמנטר אין חסינות ריבון על מעשים שעשה בתקופת מלחמת האזרחים בסומליה, בעת שכיהן כשר הביטחון, שכן החסינות חלה רק על מעשי המדינה ולא על מעשים שנעשו על ידי אדם פרטי.
במקרה דומה שקרה בבלגיה החל הליך של משפט כנגד ראש הממשלה דאז אריאל שרון כנגד פשעי מלחמה שלכאורה היה אחראי לאי-מניעתם בסברה ושתילה[6][7]. על פי החוק הבלגי בנוסחו אז לא הייתה חסינות בתביעות בגין פשעי מלחמה. באותה המשיך עד שהוגשה תלונה דומה כלפי בכיר אמריקאי[8], מה שעורר את זעם האמריקאים שדרשו לשנות את תכולת החוק כך שיחול רק כאשר אזרח בלגי היה בין הנפגעים ולא באופן כוללני מה שאכן נעשה[9].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ The Schooner Exchange v. M'Faddon, 11 U.S. (7 Cranch.) 116, 3 L. Ed. 28
- ^ החוק האמריקאי
- ^
היסטוריית החקיקה של חוק חסינות מדינות זרות, התשס"ט–2008, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
- ^ רע"א 7484/05 The United States of America נ' שוחט, ניתן ב-11.1.2010.
- ^ Parte Pinochet, House of Lords, 24 Mar. 1999, 38 ILM (1999) 581.
- ^ ד"ר אייל גרוס, פרשנות: ספק אם הבלגים ימצו את ההליכים המשפטיים
- ^ שרון שדה, ביהמ"ש הבלגי התיר לשפוט שרון בעתיד על פשעי מלחמה
- ^ Belgium rethinks war crimes law
- ^ Belgium's genocide law Too embarrassing