חניף
חניף (בערבית: حنيف, רבים: حنفاء, חֻנַפָאאְ') הוא מונח ערבי המתייחס למונותאיסט מן התקופה הקדם-אסלאמית שאינו יהודי או נוצרי.
אטימולוגיה
השורש הערבי חנ"ף מציין "נטייה", ובפרט "נטייה למצב הנכון". לפיכך "חניף" הוא מי שנטה מן הדת הקיימת אל הדת הנכונה – המונותאיסטית.[1]
בקוראן
המילה חניף נזכרת בקוראן 12 פעמים, 8 מתוכן ביחס לאברהם. כך, למשל, בסורה 3, סורת אל עִמְראן / איה (פסוק) 95: "אמור, אמת אמר אלוקים, לכן לכו בעקבות דת אברהם אשר נהג כחניף ולא היה בין עובדי האלילים". על סמך פסוק זה ואחרים התקבעה דמותו של אברהם כמודל המונותאיסטי האולטימטיבי. במסורת המוסלמית "דת אברהם" (בערבית: ملة إبراهيم) מכונה לעיתים "חניפיה". ההבדל בין חניף לבין יהודים ונוצרים משתקף בסורה 3, סורת אל עִמְראן / איה (פסוק) 67: "אברהם לא היה יהודי ולא נוצרי, אלא היה חניף מוסלמי, ולא היה בין עובדי האלילים". המילה "מוסלמי" בפסוק זה (مسلم), פירושה מי שמתמסר לעבודת הא-ל לבדו, ולא בהכרח מי שמשתייך לדת האסלאם של מוחמד, שטרם הופיעה בזמנו של אברהם.
הקוראן מפציר במוחמד לנהוג כחניף, שכן זוהי הצורה הטבעית (בערבית: فطرة, בתעתיק מדויק: פִטְרה) בה ברא אלוקים את האדם (סורה 30, סורת א-רוּם / איה 30). גם שאר בני האדם נקראים לנהוג כחניפים (סורה 22, סורת אל-חג' / איה 31; סורה 98, אלבינה / איה 5).
במסורת המוסלמית
המסורת המוסלמית מזהה דמויות נוספות כחניפים, קרי, מונותאיסטים, מן התקופה הקדם-אסלאמית שנהגו לפי דתו של אברהם (החניפיה). בין השאר נזכרים שמותיהם של ורקה בן נופל (אנ'), עביד אללה בן ג'חש (אנ'), עת'מאן בן חוארת' (אנ') וזיד בן עמר בן נפיל. מסופר כי חלק מעובדי האלילים טענו שהם חניפים, למרות שקיימו רק חלק מהטקסים של דת החניפיה, כמו העלייה לרגל למכה וביצוע ברית מילה.[2]
המילה "חניף" משמשת לעיתים כמקבילה למילה "מסלם" (مسلم, כלומר: "מוסלמי"), והצורה "חניפיה" כמתייחסת לדת האסלאם.[3] משמעויות אלה צמחו על רקע התפיסה שהאסלאם הוא המשכה האמיתי של הדת המונותאיסטית הטהורה של אברהם.
במקורות חוץ-אסלאמיים
בספרות המדרשית השורש חנ"ף מקושר למינים, ובסורית הצורה "חנפא" מציינת עובדי אלילים לא-נוצרים. על רקע זה השתמשו כותבים נוצרים מהתקופה העבאסית במונח "חניף" ככינוי גנאי למוסלמים.[4]
קישורים חיצוניים
- חניף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
חניף36754544Q425381