חלוקת עבודה

חלוקת עבודה היא הפרדה של מערכת כלכלית למספר משימות, שיבוצעו על ידי אנשים נפרדים, כך שכל אדם במערכת הכלכלית יתמחה בביצוע משימתו. המניע העיקרי לסידור עבודה שכזה הוא הגדלת פריון העבודה של המערכת הכלכלית.

חלוקת העבודה בחברה

שורשיה של חלוקת העבודה בחברה מצויים במיומנותם הייחודית של בני אדם לתקשר ולנהל משא ומתן אחד עם השני. נטייה זו לסחר וליצירת הסכמים בין בני אדם, היא שהובילה לידי חלוקת העבודה בחברה בראשיתה. חלוקת העבודה בחברה היא למעשה החלוקה של פעילויות יצרניות שונות בין יחידים בחברה, ולאחר מכן סחר בתוצרי הפעילויות. מרקס היטיב לתאר זאת כ-"ייחודם-צמצומם של היחידים [בחברה] לתחומים מקצועיים מיוחדים".

דוגמה שעשויה להמחיש היטב עקרון זה: בשבט ציידים מסוים ישנו צייד שמיומן יותר מיתר הציידים בהכנת קשתות הציד. הציידים מעוניינים בקשתותיו כדי לשפר את יכולות הציד שלהם. בעבור הקשתות שהוא מייצר עבורם, הוא מבקש תמורה, ואלו מספקים לו בשר (שני הצדדים מרגישים שהרוויחו כתוצאה מעסקה זו). כך, בתהליך איטי, הפך הצייד את יצירת הקשתות לעיסוקו העיקרי, ולאחר מכן - גם הבלעדי.

בתהליכים דומים התפתחו אט אט מקצועות שונים בחברה, כשכל יחיד מתמחה במקצועו. חלוקה זו יצרה לבסוף את האומנויות השונות שבחברה (נגרות, קדרות, צורפות, רפואה וכדומה).

חלוקת העבודה בתעשייה

אדם סמית', אחד המפתחים החשובים של עקרון חלוקת העבודה.

אחד המפתחים החשובים של עקרון חלוקת העבודה בעידן המודרני היה אבי הכלכלה המודרנית, הכלכלן הסקוטי אדם סמית'.

סמית', שעיקר פועלו חפף לתחילת המהפכה התעשייתית, טען בספרו עושר העמים, שיישום עקרון חלוקת העבודה בענפי התעשייה והמלאכה יובילו להגדלת פריון העבודה. כלומר, תהליך עבודה בו ישנה התמחות של העובדים בשלבים שונים של הייצור הוא יעיל יותר.

בספרו, סמית' מביא דוגמה של תהליך ייצור סיכות, שעשויה להקל את ההבנה של העקרון. סמית' משווה בין ייצור סיכה על ידי פועל פשוט שעובד לבדו לבין ייצור סיכה בבית חרושת שבו מתממש עקרון חלוקת העבודה. בבית החרושת תהליך הייצור של סיכה נחלק למספר פעולות נפרדות, שמבוצעות כל אחת בידיים אחרות - פועל אחד מותח את התיל, פועל שני מיישרו, פועל שלישי חותכו, פועל רביעי מחדדו, פועל חמישי משחיז את קצהו וכן הלאה. בעוד שכושר הייצור של פועל שעובד לבדו הוא בקושי סיכה אחת ביום, בשרשרת ייצור של כעשרה עובדים שכל אחד מהם מתמחה בפעולה מסוימת, יכולות להיווצר עשרות אלפי סיכות ביום. תפוקת הסיכות לאדם בשרשרת ייצור בה יושם עקרון חלוקת העבודה גדולה משמעותית ביחס לתפוקת הסיכות של אדם שלבדו ינסה לעשות את כל הפעולות הללו. גם במקרה זה, חלוקת העבודה מגדילה את פריון העבודה.

סמית' מציין מספר גורמים לגידול הרב בתפוקת הייצור במימוש עקרון חלוקת העבודה. ראשית, חלוקת העבודה מצמצמת את תפקידו של הפועל לכדי פעולה פשוטה אחת שרק אותה הוא מבצע, דבר שמשפר מאד את מיומנותו בביצוע הפעולה, וכך גם את תפוקתו. שנית, זמן רב מתבזבז לפועל שעובר בין פעולה לפעולה אחרת - זמן זה נחסך עם יישום עקרון חלוקת העבודה, כאשר הפועל מבצע פעולה אחת במקום אחד. סיבה שלישית היא, לטענת סמית', שפועל שכל תשומת לבו נתונה למטרה אחת ויחידה, עשוי למצוא שיטות קלות, נוחות ומהירות יותר להשגת מטרתו ואף ליצור מכונות שיקלו ויקצרו את עבודתו.

מימוש העקרון בימינו

פס ייצור במפעל של חברת פורד, 1913.

כיום, עקרון חלוקת העבודה הוא אחד מעקרונות המפתח של הכלכלה העולמית. המחשה טובה למימוש העקרון ניתן למצוא במאמרו של לאונרד ריד, "אני, עיפרון", שנכתב מנקודת מבטו של עיפרון. במאמר, העיפרון מתאר את המורכבות הרבה שביצירתו והפקת מרכיביו (עץ, גומי, לקה, שעווה, פומיס, דבק), תוך הדגשת מספרם העצום של האנשים המעורבים בתהליך הפקתו. כך לדוגמה, מתאר העיפרון את החלק של הפקת הגרפיט, שמהווה חלק אחד מני רבים בשלבי ייצור העיפרון:

הגרפיט נכרה בקיילון. התחשב בכל הכורים, ביוצרי כליהם של הכורים, ביוצרי שקי הנייר שבתוכם הגרפיט מושט, באלו שיוצרים את החבלים שקושרים את השקים, באלו שמעמיסים אותם על הספינות ובאלו שמייצרים את הספינות עצמן. אפילו העובדים במגדלור לאורך הדרך שותפים ללידתי – ואף הנתבים שבנמל.

— "אני, עיפרון", לאונרד ריד

כך, ריד ממשיך לתאר את שלבי ייצורו הרבים של העיפרון ונגזרותיהם, על אינספור האנשים המעורבים בתהליך, תוך הדגשת עקרון חלוקת העבודה ורעיון היד הנעלמה. דוגמה זו נהייתה לאחת הדוגמאות המפורסמות להמחשת עקרון חלוקת העבודה, ואף הוזכרה רבות על ידי חתן פרס נובל, הכלכלן מילטון פרידמן.

ביקורת

בניגוד לדעה הרווחת, אדם סמית' אכן היה ער למגרעתה המשמעותית של חלוקת העבודה - ניוון הפועל, מבחינות רבות, עקב צמצום פעולתיו למספר פעולות פשוטות. באחד הפרקים האחרונים של עושר העמים, סמית' טוען -

בעיצומה של חלוקת העבודה [...] קבוצה של בני אדם מגיעה לידי כך שהיא מוגבלת לכמה פעולות פשוטות מאד, לעיתים תכופות לאחת או שתיים. לעובד, שכל חייו עסוק בביצוע מעט פעולות פשוטות, [...] אין כל הזדמנות להפעיל את הבנתו.

— אדם סמית', עושר העמים

סמית' מדגיש את ההשלכות החמורות של מצב זה, כשלטענתו העובד "נהיה בור ונבער, עד כמה שיצור אנושי מסוגל להיות".

אחד המבקרים המרכזיים של יישום העקרון היה קרל מרקס. מרקס הפריד את המושג "חלוקת עבודה" לשני המושגים "חלוקת עבודה בחברה" ו-"חלוקת עבודה בתעשייה", כשלטענתו ההבדל המרכזי הוא שבחלוקת העבודה בחברה הפועל הוא עצמאי ותוצרו הוא מוצר מוגמר, בעוד שבחלוקת העבודה בתעשייה הפועל כפוף למרותו של בעל הון, ותוצרו הוא מוצר בלתי מוגמר, חלק משלב ייצור ארוך יותר. קרל מרקס טען שהתמחות יתר תצנן את להט העובדים לבצע עבודתם. הוא תיאר זאת כתהליך של ניכור: צמצום עבודת הפועל לכדי פעולה ממוקדת וחוזרת תנכר אותו מתהליך הייצור הכולל. הפועל, אפוא, נעשה "מדוכא נפשית וגופנית". בנוסף, מרקס טען שככל שהעבודה נעשית ממוקדת ומצומצמת יותר, כך ההכשרה הנדרשת לכל עובד פוחתת, דבר שמוביל לכח עבודה מיומן פחות (אל מול מצב בו עובד אחד נדרש לעשות עבודה מקיפה יותר).

ראו גם

• התמחות (מערכות)
• תאוריית הערך של העבודה
• סדנת יזע

לקריאה נוספת

• אדם סמית, עושר העמים (תרגמו: יריב עיטם ושמשון ענבל; מבוא: חיים ברקאי), ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ז-1996.

קישורים חיצוניים

• קפיטליזם, פרק 2, באתר רשות השידור.
• אני, עיפרון - הסרט, סרטון באתר יוטיוב
• אדם סמית' וחלוקת העבודה, יוסף דהמי (אנגלית)
• טום קרגנבילד, "חלוקת עבודה והתמקצעות: קסם כלכלי בן אלפי שנים", באתר כלכלה קלה, 2 בספטמבר 2017.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24970415חלוקת עבודה