חיסון נגד חצבת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חיסון נגד חצבת מגן מפני הידבקות בחצבת .[1] כמעט כל אלה שאינם מפתחים חסינות לאחר מנה בודדת מפתחים אותה לאחר מנה שנייה.[1] כאשר שיעורי החיסון בתוך אוכלוסייה גדולים מ-92%, התפרצויות של חצבת לא אמורות להתרחש; עם זאת, הם עלולים להופיע שוב אם שיעורי החיסון יורדים.[1] יעילות החיסון נמשכת שנים רבות.[1] לא ברור עוד האם החיסון הופך פחות יעיל עם הזמן.[1] החיסון אף עשוי להגן מפני חצבת אם ניתן תוך מספר ימים לאחר החשיפה לחצבת.[1]

החיסון בטוח בדרך כלל, אפילו עבור אלו עם זיהומי HIV.[1][2] רוב הילדים אינם חווים תופעות לוואי כלשהן;[3] אלו שכן חווים תסמינים, חווים תסמינים קלים יחסית, כגון חום, פריחה, כאבים במקום ההזרקה ונוקשות מפרקים; והם קצרים וחולפים.[1][3] אנפילקסיס תועדה בכ-3.5-10 מקרים למיליון מנות.[1] אין זה סביר כי שיעורי תסמונת גיליין-בארה, אוטיזם ומחלות מעי דלקתיות מוגברים על ידי חיסון נגד חצבת.[1]

החיסון זמין הן בפני עצמו והן בשילובים כגון חיסון MMR (שילוב עם חיסון נגד אדמת וחזרת )[1] או חיסון MMRV (שילוב של MMR עם חיסון נגד אבעבועות רוח ). [4][5][6] החיסון נגד חצבת יעיל באותה מידה למניעת חצבת בכל התכשירים, אך תופעות הלוואי משתנות עבור השילובים שונים.[1] [7] ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליץ לתת חיסון נגד חצבת בגיל תשעה חודשים באזורים בעולם שבהם המחלה נפוצה, או ב-12 חודשים שבהם המחלה אינה שכיחה.[1] חיסון נגד חצבת מבוסס על זן חי אך מוחלש של חצבת.[1] החיסון מגיע כאבקה מיובשת המעורבבת עם נוזל ספציפי לפני הזרקה או ממש מתחת לעור או לשריר.[1] ניתן לאמת את יעילות החיסון על ידי בדיקות דם.[1]

שימושים רפואיים

Measles cases 1938-1964 follow a highly variable epidemic pattern, with 150,000-850,000 cases per year. A sharp decline followed introduction of the vaccine in 1963, with fewer than 25,000 cases reported in 1968. Outbreaks around 1971 and 1977 gave 75,000 and 57,000 cases, respectively. Cases were stable at a few thousand per year until an outbreak of 28,000 in 1990. Cases declined from a few hundred per year in the early 1990s to a few dozen in the 2000s.
מקרי חצבת שדווחו בארצות הברית לפני ואחרי כניסת החיסון.
מקרי חצבת שדווחו בקנדה לפני ואחרי כניסת החיסון. בין 1959 ל-1968 לא ניתן היה לדווח על חצבת לאומית, ולכן אין נתונים בתקופה זו.
מקרי חצבת דווחו באנגליה ובוויילס .

מנה אחת יעילה בכ-93% בעוד שתי מנות של החיסון יעילות בכ-97% במניעת חצבת.[2] לפני השימוש הנרחב בחיסון, חצבת הייתה שכיחה עד כדי כך שהזיהום נחשב ל"בלתי נמנע כמו מוות ומיסים". [8] בארצות הברית, מקרים מדווחים של חצבת ירדו מ-3 ל-4 מיליון עם 400 עד 500 מקרי מוות לעשרות אלפי מקרים בשנה בעקבות כניסתם של שני חיסוני חצבת ב-1963 (הן חיסון מומת וחי מוחלש (זן אדמונסטון B) קיבלו רישיון לשימוש, ראה תרשים מימין).[2] [9] הגברת שיעורי ההתחסנות בעקבות התפרצויות בשנים 1971 ו-1977 הביאה לירידה נוספת לאלפי מקרים בשנה בשנות ה-80. התפרצות של כמעט 30,000 מקרים ב-1990 הובילה לדחיפה מחודשת לחיסון ולהוספת חיסון שני ללוח הזמנים המומלץ. לא יותר מ-220 מקרים דווחו בכל שנה מ-1997 עד 2013, וההערכה הייתה שהמחלה כבר לא אנדמית בארצות הברית.[10] [11] [12] בשנת 2014 דווח על 667 מקרים. [13]

היתרון של חיסון חצבת במניעת מחלות, נכות ומוות תועד היטב. במהלך 20 השנים הראשונות לאחר קבלת הרישיון בארצות הברית, חיסון נגד חצבת מנע כ-52 מיליון מקרים של המחלה, 17,400 מקרים של מוגבלות שכלית ו-5,200 מקרי מוות. [14] מ-1999 עד 2004, אסטרטגיה שהובילה ארגון הבריאות העולמי ו- UNICEF הובילה לשיפורים בכיסוי החיסונים נגד חצבת, שמנעו על פי הערכות 1.4 מיליון מקרי מוות מחצבת ברחבי העולם. [15] החיסון נגד חצבת הוביל לחיסול כמעט מוחלט של המחלה בארצות הברית ובמדינות מפותחות אחרות.[16] בעוד שהחיסון נעשה עם וירוס חי שעלול לגרום לתופעות לוואי, אלו הן הרבה פחות ופחות חמורות מהמחלה והמוות הנגרמים על ידי החצבת עצמה; תופעות לוואי החל מפריחה ועד, לעיתים נדירות, פרכוסים, מתרחשות באחוז קטן מהמקבלים.[17]

חצבת נפוצה ברחבי העולם. אף על פי שהחצבת הוכרזה "מחוסלת" מארצות הברית בשנת 2000, יש צורך בשיעורים גבוהים של חיסון ותקשורת מצוינת עם המסרבים לחיסון כדי למנוע התפרצויות ולקיים את חיסול החצבת.[18] מתוך 66 מקרי החצבת שדווחו בארצות הברית בשנת 2005, מעט יותר ממחציתם היו מיוחסים לנער אחד לא מחוסן שנדבק במהלך ביקור ברומניה. [19] אדם זה חזר לקהילה עם הרבה ילדים לא מחוסנים. ההתפרצות שהתקבלה הדביקה 34 אנשים, רובם ילדים ולמעשה כולם היו לא מחוסנים; שלושה מהם אושפזו בבית החולים. המענה לבריאות הציבור הצריך לבצע כמעט 5,000 שיחות טלפון כחלק מאיתור קשר, סידור וביצוע בדיקות לפי הצורך, וארגון חיסון חירום לאנשים בסיכון שהיו במגע עם אדם זה.[18] משלמי מיסים וארגוני בריאות מקומיים שילמו ככל הנראה יותר מ-167,000 דולר ארצות הברית בעלויות ישירות כדי למנוע את ההתפרצות היחידה הזו.[18] מגפה גדולה נמנעה עקב שיעורי החיסון הגבוהים ביישובי הסביבה.[18]

לחיסון יש השפעות לא ספציפיות כמו מניעת זיהומים בדרכי הנשימה, שעשויות להיות גדולות ושימושיות מאלו של מניעת חצבת בלבד. יתרונות אלו גדולים יותר כאשר החיסון ניתן לפני גיל שנה. חיסון בטיטר גבוה הביא לתוצאות גרועות יותר אצל בנות, ולפיכך אינו מומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי.[20]

ארגון הבריאות העולמי (WHO) ממליץ על שתי מנות חיסון לכל הילדים.[1] במדינות עם סיכון גבוה למחלה יש לתת את המנה הראשונה בסביבות גיל תשעה חודשים.[1] אחרת ניתן לתת אותו בגיל שנים עשר חודשים.[1] המנה השנייה צריכה להינתן לפחות חודש לאחר המנה הראשונה.[1] זה נעשה לרוב בגיל 15 עד 18 חודשים.[1] לאחר מנה אחת בגיל תשעה חודשים 85% חסינים, בעוד מנה לאחר שנים עשר חודשים מעלה את החסינות ל 95%.[21]

בבריטניה, המלצת שירות הבריאות הלאומי (NHS) היא למנה ראשונה של החיסון בסביבות גיל 13 חודשים והשנייה בגיל שלוש שנים וארבעה חודשים. [22] [23]

בקנדה, Health Canada ממליצה לילדים הנוסעים מחוץ לצפון אמריקה לקבל חיסון MMR אם הם בני שישה עד 12 חודשים. עם זאת, לאחר שהילד בן 12 חודשים הם צריכים לקבל שתי מנות נוספות כדי להבטיח הגנה לאורך זמן. [24]

ההשפעות השליליות הקשורות לחיסון MMR כוללות חום, פריחה, כאבים באתר ההזרקה ובמקרים נדירים, שינויי צבע אדומים או סגולים בעור הידועים כ- thrombocytopenic purpura, או התקפים הקשורים לחום ( התקף חום ). [25][26]

מחקרים רבים לא מצאו קשר בין חיסון MMR לאוטיזם . [27] [28] [29][26]

התוויות נגד

לא מומלץ לחלק מהאנשים לקבל חיסון נגד חצבת או MMR, כולל מקרים של:

  • הריון: אין לתת חיסון MMR ומרכיביו לנשים בהריון. [30] נשים בגיל הפוריות צריכות לבדוק עם הרופא שלהן לגבי התחסנות לפני הכניסה להריון.[6]
  • ילדים נגועים ב-HIV, שעלולים לקבל חיסונים נגד חצבת אם ספירת הלימפוציטים CD4+ שלהם גדולה מ-15%. [31]
  • מערכת חיסון מוחלשת עקב HIV/איידס או טיפולים רפואיים מסוימים[6]
  • יש הורה או אח עם היסטוריה של בעיות חיסוניות[6]
  • מצב שגורם למטופל לחבול או לדמם בקלות[6]
  • עירוי אחרון של דם או מוצרי דם[6]
  • שחפת[6]
  • קבלת חיסונים אחרים ב-4 השבועות האחרונים[6]
  • מחלה בינונית או קשה. עם זאת, בדרך כלל אין התווית נגד למחלה קלה (למשל, הצטננות).[6]

הִיסטוֹרִיָה

מקרים של חצבת ומוות לכל 100,000, בשנה, בארצות הברית במהלך המאה ה-20

ג'ון פרנקלין אנדרס, שחלק את פרס נובל לרפואה לשנת 1954 על עבודה על נגיף הפוליו, שלח את תומאס סי. פיבלס לבית הספר פיי במסצ'וסטס, שם התפרצה התפרצות של חצבת; פיבלס הצליח לבודד את הנגיף מדגימות דם וממשטחי גרון, ובהמשך הצליח לטפח את הנגיף ולהראות שניתן להעביר את המחלה לקופים שחוסנו בחומר שאסף.[16] אנדרס הצליח להשתמש בנגיף התרבותי כדי לפתח חיסון נגד חצבת ב-1963 על ידי הפחתה באמצעות פיברובלסטים של עוברי עוף מתורבתים של החומר שבודד על ידי פיבלס. [32] [33]

בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, כמעט פי שניים יותר ילדים מתו מחצבת מאשר מפוליו. [34] החיסון שפיתח אנדרס התבסס על זן אדמונסטון של וירוס חצבת חי מוחלש, שנקרא על שמו של דייוויד אדמונסטון בן ה-11, תלמיד פיי שממנו לקח פיבלס את התרבית שהובילה לגידול הנגיף.[35]

באמצע המאה ה-20, החצבת הייתה הרסנית במיוחד במערב אפריקה, שם שיעורי תמותת הילדים היו 50 אחוזים לפני גיל 5, והילדים ספגו את סוג הפריחה ותסמינים אחרים שנפוצו לפני 1900 באנגליה ובמדינות אחרות. הניסוי הראשון של חיסון חי מוחלש נגד חצבת נערך בשנת 1960 על ידי רופא הילדים הבריטי דייוויד מורלי בכפר ליד אילשה, ניגריה; למקרה שניתן להאשים אותו בניצול האוכלוסייה הניגרית, מורלי כלל את ארבעת ילדיו במחקר. התוצאות המעודדות הובילו למחקר שני של כ-450 ילדים בכפר ובבית החולים גילדת ווסלי באילשה.

בעקבות מגפה נוספת, נערך ניסוי גדול יותר בספטמבר ובאוקטובר 1962, בעיר ניו יורק בסיוע ארגון הבריאות העולמי: 131 ילדים קיבלו את זן אדמונסטון B חי מוחלש באנדרס בתוספת גמא גלובולין, 130 ילדים קיבלו חיסון "מוחלש יותר" ללא גמא גלובולין, ו-173 ילדים פעלו כנבדקי ביקורת בשתי הקבוצות. כפי שהוצג גם בניסוי הניגרי, הניסוי אישר שהחיסון "המוחלש עוד יותר" עדיף על החיסון של אדמונסטון B, וגרם לפחות מקרים של חום ושלשולים באופן משמעותי. 2,000 ילדים באזור חוסנו בחיסון המוחלש עוד יותר. [36][37]

מוריס הילמן בחברת Merck & Co., חלוץ בפיתוח חיסונים, פיתח גרסה משופרת של החיסון נגד חצבת ב-1968 ולאחר מכן את חיסון ה-MMR ב-1971, המחסן נגד חצבת, חזרת ואדמת בזריקה אחת ואחריה דחף. .[38][17] [39] צורה אחת נקראת "Attenuvax".[40] מרכיב החצבת של חיסון ה-MMR משתמש ב-Attenuvax,[41] אשר גדל בתרבית תאי עובר של אפרוח באמצעות זן אדמונסטון המוחלש של האנדרס.[41] בעקבות המלצות ACIP, מרק החליטה לא לחדש את הייצור של Attenuvax כחיסון עצמאי ב-21 באוקטובר 2009. [42]

סוגים

חיסון משולב חזרת, חצבת ואדמת ( חיסון MMR )

חצבת ניתנת לעיתים רחוקות כחיסון פרטני ולעיתים קרובות ניתנת בשילוב עם חיסונים נגד אדמת, חזרת או אבעבועות רוח.[1] להלן רשימת החיסונים המכילים חצבת:

  • חיסון נגד חצבת (חיסון עצמאי)
  • חיסון משולב חצבת ואדמת ( חיסון MR )
  • חיסון משולב חזרת, חצבת ואדמת (חיסון MMR )[41] [43] [44]
  • חיסון משולב חזרת, חצבת, אדמת ואבעבועות רוח ( חיסון MMRV )[5]

חברה ותרבות

רוב תוכניות ביטוח הבריאות בארצות הברית מכסות את עלות החיסונים, ותוכנית חיסונים לילדים עשויה לסייע למי שאין לו כיסוי. [45] חוק המדינה מחייב חיסונים לילדי בית ספר, אך מציעים פטורים מסיבות רפואיות ולעיתים מסיבות דתיות או פילוסופיות. [46] כל חמישים המדינות דורשות 2 מנות של חיסון MMR בגיל המתאים. [47]

לקריאה נוספת

  • World Health Organization (2009). The immunological basis for immunization series : module 7: measles - Update 2009. Geneva, Switzerland: World Health Organization (WHO). hdl:10665/44038. ISBN 9789241597555.
  • Ramsay, Mary, ed. (2019). "Chapter 21: Measles". Immunisation against infectious disease. London, England: Public Health England.
  • Wallace G, Leroy Z (2015). "Chapter 13: Measles". In Hamborsky J, Kroger A, Wolfe S (eds.). Epidemiology and Prevention of Vaccine-Preventable Diseases (13th ed.). Washington D.C.: U.S. Centers for Disease Control and Prevention (CDC). ISBN 978-0990449119.
  • Gastanaduy PA, Redd SB, Clemmons NS, et al. (2019). "Chapter 7: Measles". In Roush SW, Baldy LM, Hall MH (eds.). Manual for the surveillance of vaccine-preventable diseases. Atlanta, Georgia: U.S. Centers for Disease Control and Prevention (CDC).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 1.19 1.20 1.21 "Measles vaccines: WHO position paper – April 2017" (PDF). Weekly Epidemiological Record. 92 (17): 205–27. באפריל 2017. PMID 28459148. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 "About Measles Vaccination | Vaccination and Immunizations | CDC". www.cdc.gov (באנגלית אמריקאית). 2020-01-09. אורכב מ-המקור ב-27 באפריל 2020. נבדק ב-2020-04-30. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 3.0 3.1 CDC (2019-08-02). "Measles and the Vaccine (Shot)". Centers for Disease Control and Prevention (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-29 בינואר 2020. נבדק ב-2020-04-30. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Mitchell, Deborah (2013). The essential guide to children's vaccines. New York: St. Martin's Press. p. 127. ISBN 9781466827509. אורכב מ-המקור ב-8 בספטמבר 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ 5.0 5.1 "ProQuad- measles, mumps, rubella and varicella virus vaccine live injection, powder, lyophilized, for suspension". DailyMed. 26 בספטמבר 2019. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2020. נבדק ב-29 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 6.8 "MMR Vaccination | What You Should Know | Measles, Mumps, Rubella | CDC". www.cdc.gov (באנגלית אמריקאית). 2019-12-24. אורכב מ-המקור ב-26 באפריל 2020. נבדק ב-2020-04-30. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Information Sheet Observed Rate of Vaccine Reactions" (PDF). World Health Organization (WHO). אורכב מ-המקור (PDF) ב-19 בדצמבר 2019. נבדק ב-1 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Modern measles". The American Journal of the Medical Sciences. 228 (3): 334–61. בספטמבר 1954. doi:10.1097/00000441-195409000-00013. PMID 13197385. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ "Measles Prevention: Recommendations of the Immunization Practices Advisory Committee (ACIP)". www.cdc.gov. אורכב מ-המקור ב-15 במאי 2012. נבדק ב-2020-04-27. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Centers for Disease Control and Prevention (CDC) (1994). "Summary of notifiable diseases, United States, 1993". MMWR. Morbidity and Mortality Weekly Report. 42 (53): i–xvii, 1–73. PMID 9247368. אורכב מ-המקור ב-9 במרץ 2010. {{cite journal}}: (עזרה)
  11. ^ Centers for Disease Control and Prevention (CDC) (ביולי 2007). "Summary of notifiable diseases, United States, 2007". MMWR. Morbidity and Mortality Weekly Report. 56 (53): 1–94. אורכב מ-המקור ב-13 ביוני 2018. נבדק ב-10 בספטמבר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ Wallace G, Leroy Z (2015). "Measles". In Hamborsky J, Kroger A, Wolfe S (eds.). Epidemiology and Prevention of Vaccine-Preventable Diseases (13th ed.). Washington D.C.: Public Health Foundation. אורכב מ-המקור ב-7 בפברואר 2015. נבדק ב-30 באפריל 2019. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ^ "Measles Cases and Outbreaks". אורכב מ-המקור ב-13 בפברואר 2015. נבדק ב-30 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Health impact of measles vaccination in the United States". Pediatrics. 76 (4): 524–32. באוקטובר 1985. PMID 3931045. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Centers for Disease Control and Prevention (CDC) (במרץ 2006). "Progress in reducing global measles deaths, 1999-2004". MMWR. Morbidity and Mortality Weekly Report. 55 (9): 247–9. PMID 16528234. אורכב מ-המקור ב-16 באוקטובר 2007. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ 16.0 16.1 Martin, Douglas (4 באוגוסט 2010). "Dr. Thomas C. Peebles, Who Identified Measles Virus, Dies at 89". The New York Times. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2020. נבדק ב-11 בפברואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ 17.0 17.1 Collins, Huntly (30 באוגוסט 1999). "The Man Who Saved Your Life - Maurice R. Hilleman - Developer of Vaccines for Mumps and Pandemic Flu". The Philadelphia Inquirer. אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2009. נבדק ב-28 בינואר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 "Implications of a 2005 measles outbreak in Indiana for sustained elimination of measles in the United States". The New England Journal of Medicine. 355 (5): 447–55. באוגוסט 2006. doi:10.1056/NEJMoa060775. PMID 16885548. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ Centers for Disease Control and Prevention (CDC) (בדצמבר 2006). "Measles--United States, 2005". MMWR. Morbidity and Mortality Weekly Report. 55 (50): 1348–51. PMID 17183226. אורכב מ-המקור ב-13 במרץ 2015. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ "The non-specific effects of vaccines and other childhood interventions: the contribution of INDEPTH Health and Demographic Surveillance Systems". International Journal of Epidemiology. 43 (3): 645–53. ביוני 2014. doi:10.1093/ije/dyu101. PMC 4052142. PMID 24920644. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Centers for Disease Control and Prevention (2014). CDC health information for international travel 2014 the yellow book. p. 250. ISBN 9780199948505. אורכב מ-המקור ב-8 בספטמבר 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  22. ^ "Measles". National Health Service UK. 20 באוקטובר 2017. אורכב מ-המקור ב-8 במרץ 2019. נבדק ב-11 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "MMR vaccine overview". National Health Service UK. 8 באוקטובר 2019. אורכב מ-המקור ב-31 בינואר 2013. נבדק ב-29 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Measles vaccine: Canadian immunization guide". Public Health Agency of Canada. 18 ביולי 2007. אורכב מ-המקור ב-17 במרץ 2019. נבדק ב-13 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Information Sheet: Observed Rate of Vaccine Reactions: Measles, Mumps and Rubella Vaccines" (PDF). World Health Organization (WHO). במאי 2014. אורכב מ-המקור (PDF) ב-17 בדצמבר 2019. נבדק ב-1 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ 26.0 26.1 Di Pietrantonj, Carlo; Rivetti, Alessandro; Marchione, Pasquale; Debalini, Maria Grazia; Demicheli, Vittorio (20 באפריל 2020). "Vaccines for measles, mumps, rubella, and varicella in children". The Cochrane Database of Systematic Reviews. 4: CD004407. doi:10.1002/14651858.CD004407.pub4. ISSN 1469-493X. PMC 7169657. PMID 32309885. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ^ "Measles, Mumps, and Rubella Vaccine". Adverse Effects of Vaccines: Evidence and Causality. Washington, D.C.: The National Academies Press. 2012-04-09. ISBN 978-0-309-21436-0. אורכב מ-המקור ב-7 בנובמבר 2017. נבדק ב-3 בנובמבר 2017. {{cite book}}: (עזרה)
  28. ^ "Measles, mumps, and rubella (MMR) vaccine". Centers for Disease Control and Prevention. 22 באוגוסט 2008. אורכב מ-המקור ב-8 באוקטובר 2008. נבדק ב-21 בדצמבר 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Institute of Medicine (US) Immunization Safety Review Committee (17 במאי 2004). Immunization Safety Review: Vaccines and Autism. Institute of Medicine of the National Academy of Sciences. doi:10.17226/10997. ISBN 978-0-309-09237-1. PMID 20669467. אורכב מ-המקור ב-7 באוקטובר 2014. נבדק ב-19 באוקטובר 2019. {{cite book}}: (עזרה)
  30. ^ "Guidelines for Vaccinating Pregnant Women". Centers for Disease Control and Prevention. באוגוסט 2016. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2020. נבדק ב-30 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "Contraindications and Precautions". Vaccine Recommendations and Guidelines of the ACIP. Centers for Disease Control and Prevention. 23 באפריל 2020. אורכב מ-המקור ב-1 במאי 2019. נבדק ב-30 באפריל 2019. {{cite book}}: (עזרה)
  32. ^ "Work by Enders Brings Measles Vaccine License". The Hartford Courant. 22 במרץ 1963. אורכב מ-המקור ב-3 בנובמבר 2012. A strain of measles virus isolated in 1954 by Dr. Thomas C. Peebles, instructor in pediatrics at Harvard, and Enders, formed the basis for the development of the present vaccine {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Measles Vaccine". Viral Immunol. 31 (2): 86–95. במרץ 2018. doi:10.1089/vim.2017.0143. PMC 5863094. PMID 29256824. {{cite journal}}: (עזרה)
  34. ^ "The Measles Vaccine". The New York Times. 28 במרץ 1963. אורכב מ-המקור ב-30 באפריל 2019. נבדק ב-30 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "Past, present, and future of measles, mumps, and rubella virus vaccines". Pediatrics. 90 (1 Pt 2): 149–53. ביולי 1992. PMID 1603640. {{cite journal}}: (עזרה)
  36. ^ "Measles and Measles Vaccination in an African Village". Bulletin of the World Health Organization. 30: 733–9. 1964. PMC 2554995. PMID 14196817.
  37. ^ Pritchard, John (13 בנובמבר 1997). "Obituary: Dr C. A. Pearson". The Independent. אורכב מ-המקור ב-24 בפברואר 2014. נבדק ב-29 בינואר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ CDC (2020-11-05). "History of Measles". Centers for Disease Control and Prevention (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-02-09.
  39. ^ Sullivan, Patricia (13 באפריל 2005). "Maurice R. Hilleman Dies; Created Vaccines (washingtonpost.com)". The Washington Post. אורכב מ-המקור ב-20 באוקטובר 2012. נבדק ב-21 ביולי 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ "Identification of HLA-DRB1-bound self-peptides following measles virus infection". Journal of Immunological Methods. 297 (1–2): 153–67. בפברואר 2005. doi:10.1016/j.jim.2004.12.020. PMID 15777939. {{cite journal}}: (עזרה)
  41. ^ 41.0 41.1 41.2 "M-M-R II- measles, mumps, and rubella virus vaccine live injection, powder, lyophilized, for suspension". DailyMed. 24 בספטמבר 2019. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2020. נבדק ב-29 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Q&As about Monovalent M-M-R Vaccines". Centers for Disease Control and Prevention (CDC). 26 באוקטובר 2009. אורכב מ-המקור ב-19 באוקטובר 2019. נבדק ב-18 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "M-M-RVaxPro EPAR". European Medicines Agency (EMA). 17 בספטמבר 2018. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2020. נבדק ב-29 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "Priorix - Summary of Product Characteristics (SmPC)". (emc). 14 בינואר 2020. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2020. נבדק ב-29 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ "VFC | Home | Vaccines for Children Program | CDC". www.cdc.gov (באנגלית אמריקאית). 2019-04-02. אורכב מ-המקור ב-1 במאי 2020. נבדק ב-2020-04-30. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ "State Vaccination Requirements | CDC". www.cdc.gov (באנגלית אמריקאית). 2019-03-11. אורכב מ-המקור ב-2 באפריל 2020. נבדק ב-2020-04-30. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ "MMR Vaccine Mandates for Child Care and K-12". www.immunize.org. אורכב מ-המקור ב-12 ביוני 2020. נבדק ב-2020-04-30. {{cite web}}: (עזרה)

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33461969חיסון נגד חצבת

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חיסון_נגד_חצבת&oldid=1987678"