תא T מסייע

תא T מסייע (באנגלית T helper או Th, מסומן THC ,⁺CD4 או T_H), משתייך לתת-קבוצה של לימפוציטים מטיפוס T (סוג של תאי דם לבנים).

תפקוד בגוף האדם

לתאי T מסייע יש תפקיד חשוב במערכת החיסון הנרכשת. כמו אחיו תא ה-T הציטוטוקסי, גם הוא מכיל על-גבי הממברנה שלו קולטנים (TCRs) לאנטיגן ספציפי. אולם, שלא כמו התאים הציטוטוקסיים, הוא נקשר ומופעל רק על ידי אנטיגנים המצויים בתצמיד עם מולקולות MHC מסוג II, המופיעים רק בתאים מציגי אנטיגן (APCs), כמו מקרופאגים, תאי B ותאים דנדריטיים. לאחר שהופעל, מפריש התא ציטוקינים המפעילים תאי T ציטוטוקסיים, תאי B, מקרופאג'ים ועוד. מכאן, שלתאים אלו תפקיד חשוב במערכת החיסונית התאית וההומורלית גם יחד. יש להם תפקיד מרכזי גם בתופעת הדחייה של שתלים, ולהם חשיבות רבה במלחמה העצמית של הגוף בגידולים סרטניים. התא משחק תפקיד ב-isotype switching, גורם ללימפוציטים מסוג B לעבור להפריש IgG במקום IgM.

Th הם התאים הנפגעים מווירוס ה-HIV והסימפטומים הקשים של מחלת האיידס מסבירים את חשיבותם.

שלבי התפתחות

1. עוד בשלב העוברי נוצרים תאי T במח העצם. תאי T האלה נקראים CD3-4-8 - משום שהם חסרי הרצפטורים האלה בממברנה (גם אין להם TCR). תאים אלה מגיעים לקורטקס התימוס יחד עם כל האנטיגנים העצמיים של הגוף. אנטיגנים אלה מוצגים בתימוס.
2. כל תאי ה-T שהגיעו, בהשפעת המיקרו-סביבה, מתחילים להיהפך לחיוביים. זה השלב שבו נוצר להם TCR, וכך הם הופכים ייחודיים לאנטיגן מסוים.

התאים עוברים סלקציה חיובית - תאי האפיתל של הקורטקס נקשרים לאותם תאי T חיוביים. אם יהיה תא שלא יזהה את ה-MHC I או ה-MHC II, הוא ימות. יישארו רק תאים שהצליחו להיקשר לאחד מהMHCים של תא האפיתל.

1. התאים ששרדו את הסלקציה מתקדמים למדולה של התימוס ועוברים סלקציה שלילית. מגיעים אנטיגנים עצמיים לתימוס. אותם תאי T שמכירים את האנטיגן העצמי - ימותו (כי זה אומר שהם אוטואימוניים), ואלו שלא מכירים - יישארו. יכולת ההכרה או אי ההכרה תלויה בAffinity וAvidity. Affinity היא יכולת ההכרה, כלומר הזיקה לאנטיגן. Affinity חזקה היא יכולת הכרה טובה. Avidity מתייחס לכמות הרצפטורים לאנטיגן. Avidity חזק הוא כמות גדולה של רצפטורים לאנטיגן. תא שיש לו Affinity או Avidity חזקים - יושמד בסלקציה.
2. התאים ששרדו את הסלקציה מתבגרים והופכים לתאי CD4+ או תאי CD8+, ואין להם את שניהם יחד. בשלב הזה הם עדיין לא ממוינים להיות תאי TH מסוימים. הם נודדים מהתימוס לפריפריה, וכל אחד מתביית בקשר הלימפה המתאים לו. הם מחכים שם יממה: אם לא מגיע אנטיגן והם לא מופעלים - הם עוזבים את קשרי הלימפה ונוסעים עם זרם הדם והלימפה למקום אחר. אם תא מסוים לא "מוצא את עצמו" בשום מקום, הוא מת בסופו של דבר (זה תהליך שיכול לקחת כמה חודשים). כאשר התא כן מוצא אנטיגן שמתאים לו - אם הוא פוגש בציטוקינים דלקתיים הילדים שלו יהיו TH1 זיכרון או אפקטורי. אם הוא פוגש ב-IL4, הילדים שלו יהיו TH2 זיכרון או אפקטורי. (CD4 הופכים לTH, CD8 הופכים לTcy).

אקטיבציה ופונקציה

זיהוי

לאחר חדירת פתוגן לגוף, הוא מזוהה ונבלע על ידי תא דנדריט. הדנדריט לאחר הבליעה ינדוד לבלוטת הלימפה הקרובה דרך דרכי הלימפה. בבלוטת הלימפה הדנדריט יסנטז ויציג MHC II שבמרווח בין גלובין אלפא 1 לאלפה 2 מוצג האפיטופ המייצג את האנטיגן. בדרך כלל האפיטופ יהיה בגודל של 10 חומצות אמיניות, כאשר החומצות האמינות בעמדה 2,5,7,8 יבצעו אינטראקציה עם הדומיין המשתנה ב-TCR שהוא CDR3 (לא לבלבל את CDR3 עם CD3 המשמש כקו-רצפטור ל-TCR). על מנת לייצר סינפסה אימונית מלאה בין ה-Th לתא הדנדריט יש צורך ברצפטורים נוספים. CD4 נקשר גם הוא ל-MHC II בעמדה אלפא 2 ואלפא 3. CD28 נקשר ל-B7.1 הנמצא על הדנדריט. הקשירה של CD28 מעבירה סיגנל שתפקידו למנוע שיתוק של הלימפוציט, מצב המכונה LAF 1 .anergic מהלימפוציט יקשר ל-ICAM של הדנדריט. CD40 יקשר ל-CD40L הקשירה של שני הרצפטורים האלו מאפשרת אקטיבציה הדדית של המקרופג ושל ה-Th, ורצפטור חשוב נוסף הוא CD45 לרצפטור זה יש אפשרות לבצע זירחון תוך תאי על מנת להתחיל את הסיגנל. לאחר שהתא המציג העביר את שני הסיגנלים, אחד ל-TCR ואחר ל-CD28 יתחיל הלימפוציט תהליך של אקטיבציה. בחשיפה שנייה של אותו לימפוציט לאנטיגן זהה יהיה צורך רק בסיגנל יחיד. זהו עוד מקום בו הזיכרון החיסוני בא לידי ביטוי.

העברת הסיגנל התוך תאי

לאחר ש-TCR נקשר ל-MHC-II ו-CD4 נקשר ל-MHC, האנזים LCK, הנמצא בקצה הציטופלסמי של CD4, מזרחן את ה-ITAM הנמצא בקצה הציטופלסמי של CD3-gamma ושל CD3-epsilon, וכן את שרשרת zeta, הנקראת גם CD247. זירחונו של ITAM גורם ל-ZAP70 לעגון על ה-ITAM ולהפוך לאנזים מזרחן. לאחר ש-ZAP70 עובר אקטיבציה, הוא מזרחן את PLC-gamma, והופך אותו לאקטיבי. PLC ישתמש עם פוספוליפיד מהממברנה ויהפוך אותה ל-PIP-2 .PIP2 יהפוך לשתי מולקולות: DAG ו-IP3. שתי המולקולות משמשות כשליחים שניוניים. DAG נשאר צמוד לממברנה, מפעיל את PKC, הגורם בתורו להפעלה של NFkB. עם הפעלתו, נכנס NFkB לגרעין התא, וגורם לביטוי של גנים המקודדים לאינטרלוקינים. IP3 יגרום לשחרור של סידן מה-SER ולהפעלת calcenurin. כתוצאה מכך NFAT נכנס לגרעין וגורם לביטוי של גנים נוספים.

ZAP 70 יזרחן גם את LAT שדרך ras ו-rac יגרום ל-AP 1 להיכנס לגרעין. הפעלה של AP 1 תלויה גם בסיגנל מ-CD45. החשיבות של הסיגנל הזה הוא כי CD45 מעביר את הסיגנל החוץ התאי השני. ללא כניסה של AP1 לגרעין התא ייכנס למצב של anergy או ילך לאפופטוזיס.

פרוליפירציה והתמיינות

לאחר שהתא עבר אקטיבציה הוא מתחיל לעבור מיטוזות ולייצר קלוניות ובמקביל הוא יתמיין לתת קבוצות של Th. הלימפוציט האקטיבי מפריש IL2 ומציג רצפטור ל-IL2, לאינטרלוקין 2 יש אפקט אוטקריני על התא והוא יגרום לו להתרבות. מתווכים נוספים יקבעו לאיזה סוג של Th הוא יתמיין. בנוכחות של IFN gamma ושל IL2 התא יהפוך ל-Th1 לעומת זאת בנוכחות של IL4 הוא יהפוך ל-Th2.

תפקיד

תאי T מסייעים, וכמעט אף פעם, לא תוקפים ישירות את הפאתוגן אליו מקושר האנטיגן. תפקידם הוא להפריש חלבונים שיגרמו להפעלה של תאים אחרים במערכת החיסון הנרכשת לעבור אקטיבציה ועל ידי כך לווסת את פעילותה של המערכת החיסונית. Th1 מפריש IFN gamma ו-TNF alfa בנוסף ל-IL2 למתווכים האלו יש השפעה על CD8 לימפוציטים ולכן TH2 גורם להפעלה תאית של המערכת החיסונית. בנוסף INF gamma מעכב את Th2 ומונע את ההפעלה של לימפוציטים מסוג B. לעומתם Th2 מפרישים IL4 ו-5 וגורמים להפעלה של לימפוציטים מסוג B. תאים אלו יפרישו נוגדנים ויגרמו ל-HIR) humeral immune respond).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תא T מסייע בוויקישיתוף

• הסבר לגבי בדיקת כמות תאי T מסייעים בדם, באתר InfoMed
• תא T מסייע

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25712062תא T מסייע