חוק החנינה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חוק החנינה, באתר ויקיטקסט
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 14 ביולי 1967 |
| תאריך חקיקה עברי | ו' בתמוז תשכ"ז |
| גוף מחוקק | הכנסת השישית |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 502, עמ' 82 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרדי הביטחון, המשפטים וביטחון פנים |
| נוסח מלא |
 חוק החנינה, בספר החוקים הפתוח |
חוק החנינה, התשכ"ז-1967 הוחק לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים.
עיקרו של החוק הוא חנינה על עבירות שאינן חמורות מאוד. בין העבירות שהוצאו מתחולת החנינה היו עבירות שעונשן מעל 10 שנות מאסר, עבירות על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם ועבירות חמורות נגד ביטחון המדינה.
עניין החנינה מצוי במקורות המשפט העברי וכבר בתנ"ך ניתן למצוא ביטוי לכך בימי שאול במלחמתו מול הפלשתים. בנוסף, גם שחרור העבדים בכל יובל שנים מבטאת סוג של חנינת העבדים.[1]
קישורים חיצוניים
חוק החנינה, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק החנינה, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- נוחי פוליטיס, 1967 - "יש מילים כמו חירות ומולדת שתמיד נולדות מחדש" *חוק החנינה, התשכ"ז-1967, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 14 באפריל 2019
הערות שוליים
- ^ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 565–568: חוק החנינה, באתר דעת.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
