חוקי היסוד של האימפריה הרוסית (1906)

חוקי היסוד של האימפריה הרוסית משנת 1906 (ברוסית: Основные Государственные Законы Российской империи), המכונים חוקת 1906 הם כינויהם של התיקונים הגדולים לחוקי היסוד של האימפריה הרוסית משנת 1832, שהפכה את המדינה האבסולוטית לשעבר למדינה בה הסכים הקיסר בפעם הראשונה לחלוק את כוחו האוטוקרטי עם פרלמנט נבחר. החוקים נחקקו ב-6 במאי 1906, ערב פתיחת הדומה הראשונה. חוקה רוסית ראשונה זו הייתה תיקון לחוקי היסוד הקודמים, שפורסמו כקוד החוקים של האימפריה הרוסית (רוסית: Свод законов Российской империи, או Сводъ законовъ Россійской имперіи) ב-1832. חוקי היסוד הוצגו במהלך מהפכת 1905, במאמץ אחרון של הממשלה הקיסרית לשמור על קיומה שלה ולמנוע מהאומה להתדרדר לכדי אנרכיה כוללת.

החוקים החדשים קבעו פרלמנט רוסי דו-ביתי, שבלי אישורו לא היו אמורים לחוקק חוקים ברוסיה. מחוקק זה הורכב מבית עליון, המכונה מועצת המדינה ומבית תחתון, המכונה הדומה הממלכתית. מחצית מבני הבית העליון מונו על ידי הצאר, ואילו המחצית השנייה נבחרה על פי אינטרסים ממשלתיים, פקידותיים ומסחריים שונים. חברי הבית התחתון היו אמורים להיבחר על ידי מעמדות שונים של העם הרוסי, באמצעות מערך מורכב של בחירות עקיפות — כשהמשקל היה משוקלל כדי להבטיח את הכוח האולטימטיבי של המעמדות. הדומה אמנם החזיקה בכוח החקיקה ובזכות לחקור את שרי הצאר, אך לא הייתה לה שליטה במינוים או בפיטוריהם, שהיו שמורים למלוכה בלבד. היא גם לא הייתה יכולה לשנות את החוקה, מלבד ביוזמת הקיסר. הצאר שמר על וטו מוחלט על חקיקה, כמו גם על הזכות לפזר את הדומה בכל עת, מכל סיבה שהוא מצא לנכון.^[1] לקיסר הייתה גם הזכות להוציא צווים במהלך היעדרות הדומה — אם כי אלה איבדו את תוקפן אם לא אושרו על ידי הפרלמנט החדש תוך חודשיים.

חוקים חדשים אלה הוענקו בכפייה, וניקולאי תעב את מגבלותיה על שלטונו, שנשבע בהכתרתו להעביר לידי בנו. הוא פיזר את הדומה הראשונה והשנייה כשלא תמכו בו ובצו מ-3 ביוני 1906 הוא שינה באופן חד צדדי את תקנות הבחירות כדי להבטיח שאנשים נוספים קרובים אליו יבחרו לדומה. אף על פי שהדומה השלישית והרביעית שהתקבלו הוכיחו את קיומם יותר, הם עדיין הסתכסכו עם הצאר וממשלתו על הכיוון הכללי של המדיניות והאופי הבסיסי של המדינה הרוסית. בסופו של דבר, עם פרוץ המהפכה הרוסית בשנת 1917, לקחה הדומה תפקיד מוביל בהבאה לכניעתו של הצאר, מה שהוביל בתורו לביטול המונרכיה ולעלייתה לשלטון של הממשלה הזמנית הרוסית תחת קרנסקי.