חוסיין כאמל, סולטאן מצרים
 | |||||||
| לידה |
21 בנובמבר 1853 קהיר, ח'ידווית מצרים  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
9 באוקטובר 1917 (בגיל 63) קהיר, סולטנות מצרים .svg){kind=small} | ||||||
| מדינה | מצרים, סודאן | ||||||
| בת זוג |
עין אל-חייט ריפעת חאנים מלכ חסן תוראן | ||||||
| שושלת מוחמד עלי | |||||||
| |||||||
| |||||||
סולטאן חוּסֵיין כַּאמֶל (בערבית: حسين كامل; תעתיק מדויק: חסין כאמל; 21 בנובמבר 1853 - 9 באוקטובר 1917), היה הסולטאן של סולטנות מצרים ומלך סודאן, מ-9 בדצמבר 1914 עד מותו במהלך תקופת השלטון הבריטי על מצרים שנמשך מ-1882 עד 1922. חוסיין, שהיה פרו-בריטי, הועלה לכתר עם הדחתו של קודמו, עבאס חלמי השני, בפרוץ המעורבות העות'מאנית בתוך מלחמת העולם הראשונה, ותקופת שלטונו נודעה באירועי המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמה.
ביוגרפיה
חוסיין נולד בשנת 1853 בקהיר, ח'ידווית מצרים. חוסיין היה בנו של הח'דיו אסמאעיל פאשא, ששלט במצרים מ-1863 עד 1879. בתקופת ילדותו הייתה מצרים מדינה ריבונית בפועל עם כי הלכתית נותרה תחת חסות האימפריה העות'מאנית. בשנת 1868 נסע להתחתן בקיסרות הצרפתית השנייה, בחצר המלוכה של נפוליאון השלישי, קיסר הצרפתים. לאחר המלחמה האנגלו-מצרית נוהלה מצרים בפועל בידי האימפריה הבריטית ועודנה נותרה דה יורה תחת סמכות שלטונית עות'מאנית. לפי דרישתו של הח'דיו תאופיק פאשא, חוסיין כאמל אירח את אדוארד השביעי, יורש העצר הבריטי וניקולאי השני, יורש העצר הרוסי, בעת ביקורים רשמיים שלהם בתוך מצרים.
בהמשך החל חוסיין כאמל לכהן בתפקידי מפתח בהנהגת מצרים. הוא היה למפקח מטעם הממשלה בקהיר על פעילות ממשלתית ומצבים כלכליים-חברתיים תקינים במחוזות ברחבי בצפון ובדרום מצרים. בהמשך מונה לשר התשתיות הציבוריות, שר האוצר ונשיא האספה הכללית של מועצת א-שורא (הסנאט) אשר פעלה תחת סמכות הרשויות הבריטיות במצרים שתופעלו בידי הנציב העליון מטעם הממשלה הבריטית.
כאמל מונה לסולטאן מצרים אחרי הדחתו של אחיינו, הח'דיו עבאס חלמי השני על ידי הבריטים, מכיוון שעבאס חלמי השני נחשד באהדה לאימפריה העות'מאנית שהייתה ליריבה בריטית בתוך המלחמה. מצרים הוכרזה כארץ חסותה של בריטניה ב-1914 בתחילת מלחמת העולם הראשונה. מהלכים אלו הביאו לסוף שליטת העות'מאנים במצרים ב-6 בנובמבר 1914 ולהכרזת הקמתה של סולטנות מצרים אשר הייתה מדינת חסות בריטית. חוסיין כאמל הורה ופיקח על הפיתוח של מסילת ברזל מקהיר לעיר חלוואן והורה על פיתח של גשרים ולחיזוק סכרים כדי למנוע הצפות של נהר הנילוס. מצרים הייתה במצב פוליטי בלתי-יציב ותנועות לאומיות עלו בכוחם והשפעתם על האוכלוסייה הכללית בעיקר בעשור שקדם למלחמה. על כן הממשל הבריטי לא הסתכן בהפיכת מצרים למושבה קולוניאלית או אפילו לדומיניון ובמקום זאת הסתפק במעמד הרשמי של "מדינת חסות". על כן לא יכלה בריטניה לבצע רפורמות מרחיקות לכת בתוך מדיניות הפנים המצרית ונותרו סמכויות נרחבות; בעיקר בתחום הפנים; בידי הסולטנות והממשלה המצרית[1].
בתקופת מלחמת העולם הראשונה ההנהגה הצבאית באימפריה העות'מאנית על חבל הלבנט הופקדה בידיו של אחמד ג'מאל פאשה, אשר הנהיג מדיניות של משטר ברזל בקהילות האזוריות (ערבים, יהודים, דרוזים וכו') ואף הוציא את צו גירוש תל אביב באפריל 1917 שכוון נגד ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. מצרים היוותה מקום מחסה לאלפי פליטים יהודים שברחו מהמשטר העות'מאני במהלך המלחמה, ובכך עלתה הפעילות הציונית בקרב יהודי מצרים. ההנהגה המצרית לא מנעה פעילויות של ארגונים פוליטיים באשר הם ורק בפרוץ המלחמה הרשויות הבריטיות הטילו צנזורה ופעלו למנוע פעילות לאומית מצרית.
במטרה לטפח את החינוך במצרים חוסיין כאמל החליט להעניק תגמולי מצוינות לסטודנטים מבריקים, מה שהגדיל את התחרותיות המדעית בין התלמידים ראש מוסדות החינוך. הוא הניח את היסודות של בתי ספר צבאיים לבני נוער בקהיר ובאלכסנדריה. במותו ב-1917 סירב בנו יחידו כמאל אל-דין חוסיין לרשת את כסאו כל עוד הבריטים נותרו בתור הכוח מאחורי הקלעים בתוך ההנהגה המצרית. אחיו של חוסיין כאמל, אחמד פואד, עלה על כס הסולטנות לסולטאן, וב-1922 היה למלך מצרים פואד הראשון לאחר תהפוכות לאומיות במדינה שהחלו במהומות 1919 במצרים, יומיים בלבד לאחר סופה של מלחמת העולם הראשונה.
בשנים 1916 ו-1917 הנפיק חוסיין כאמל דרך סמכויותיו השלטוניות סדרת מטבעות בשמו ובתארו "אלשלטאן חש'ין כאמל", בכתיב חסר, קרי: "חוסיין כאמל". העריכים היו 1/2, 1 "מלים", 2 "מלימאן", 5, 10 "מלימאת", 2 "קרשאן", 5, 10, "קרוש", 20 "קרשא", קרי: "קרשן", ו-100 "קרש". כולם היו הילך חוקי בארץ ישראל בשלטון המנדט עד לשנת 1927 בצד המטבעות משנת 1920 של יורשו פואד הראשון.
נשים וילדים
במהלך חייו נישא חוסיין כאמל פעמיים והיו לו שבעה ילדים, מתוכם חמישה בנים ושתי בנות. מנישואיו הראשונים עם עין אל-חייט ריפעת חאנים, שהייתה אחייניתו במקורה (נכדה של אסמאעיל פאשא ובתו של בנו הבכור), נולדו לזוג הילדים הבאים:
- הנסיך כמאל א-דין חוסיין
- הנסיכה קאזימה חוסיין
- הנסיכה קמילה חוסיין
- הנסיך אחמד קאזים ביי
בהמשך נישא בשנית למלכ חסן תוראן, צ'רקסית מהאימפריה העות'מאנית, בתו של מפקד בצי העות'מאני אשר אומצה בידי רעייתו של אסמאעיל פאשא. מנישואיו של חוסיין כאמל עם תוראן נולדו לזוג הילדים הבאים:
- הנסיכה קדירה חוסיין
- הנסיכה סמיחה חוסיין
- הנסיכה באדיה חוסיין
לקריאה נוספת
- פ.ג'. ויטיקיוטיס, תולדותיה של מצרים: ממוחמד עלי עד סאדאת, הוצאת ספרים על שם י"ל מאגנס, ירושלים, תשמ"ז.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חוסיין כאמל |
- תמונת 2 צדי מטבע הזהב 100 קרש מצרי עם תארו של חוסיין כאמל משנת 1335 להג'רה, 1916 לספירת הנוצרים
- חוסיין כאמל, סולטאן מצרים, באתר נשיא מצרים
הערות שוליים
- ^ פ. ג'. וטיקיוטיס, תולדותיה של מצרים - ממוחמד עלי עד סאדאת, ירושלים, ישראל: האוניברסיטה העברית, 1980, עמ' 246 - 247
| שליטי מצרים המודרנית | ||
|---|---|---|
| שושלת מוחמד עלי | מוחמד עלי (1805–1848) • אבראהים פאשא (1848) • עבאס חלמי הראשון (1848–1854) • מוחמד סעיד פאשא (1854–1863) • אסמאעיל פאשא (1863–1879) • תאופיק פאשא (1879–1892) • עבאס חלמי השני (1892–1914) • חוסיין כאמל (1914–1917) • פואד הראשון (1917–1936) • פארוק (1936–1952) • פואד השני (1952–1953) | 
|
| נשיאי מצרים המודרנית | מוחמד נגיב (1952–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1970) • אנואר סאדאת (1970–1981) • חוסני מובארכ (1981–2011) • מוחמד חוסיין טנטאווי (שליט בפועל, 2011–2012) • מוחמד מורסי (2012–2013) • עדלי מנסור (נשיא זמני, 2013–2014) • עבד אל-פתאח א-סיסי (2014 ואילך) | |
31799754חוסיין כאמל, סולטאן מצרים