חברת רמתיים צופים
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות |
| תחום | ישוב הארץ |
|---|---|
| מדינה |
 המנדט הבריטי,  ישראל |
| מקום פעילות | אזור ירושלים |
| תקופת הפעילות | סביבות תר"פ – הווה |
חברת רמתיים צופים היא חברת התיישבות חרדית שהוקמה על ידי היישוב הישן בשנים שלפני קום המדינה, במטרה לגאול את הקרקעות באזור קבר שמואל הנביא המכונה נבי סמואל.
הקמת החברה
האגודה הוקמה ב־1921 על ידי עקיבא יוסף שלזינגר.[1]
החברה זכתה לתמיכתם של רבני ירושלים רבי יצחק ירוחם דיסקין ורבי יוסף חיים זוננפלד, שכתבו מכתבי המלצה לחברה. הרב יצחק ירוחם דיסקין כתב במכתבו: "חברה נעלה ונשגבה רמתיים צופים... אשר נתיסדה ומתנהלת על ידי בני ציון היקרים מיחידי סגולה, תלמידי חכמים מופלגים, למטרת בנין וישוב ארץ הקדש על פי יסודי תורתנו הקדושה"[2].
שם החברה
שם החברה רמתיים צופים ניתן על ידי רבי יוסף חיים זוננפלד מכיון שהשטח אותו רצו ליישב היה מורכב משתי גבעות זו מול זו[3]. יתכן שהשם נקבע גם מכין שרבים מזהים את אזור נבי סמואל עם רמתיים צופים המקראית.
תקנות החברה
במסמך רשמי של החברה, מופיעים תשעה סעיפים של תקנות, מהם ניתן ללמוד בבירור על אופי החברה.
- לקיים את כל דברי התורה והמצוה לפי רוח ישראל סבא.
- שלא להקל במלאכת שבת ויו"ט, ולא יעשה בזה שום קולא או הערמה.
- לקיים מצוות התלויות בארץ כדעת רבותינו הזקנים שבארץ ישראל בלי שום התרים והערמות.
- שלא יגלחו או יספרו במספרים כעין תער פאת ראשם או פאת זקנם.
- הנשים לא ילכו בבגדי פריצות.
- הנשים לא ילכו בגלוי שער כלל.
- לקבוע שיעורים להלכה ומוסר ברבים וכל בני המושבה מחויבים לבוא אל השיעורים.
- לא יצרף את בניו הזכרים למלאכת השדה עד שיגדלו.
- לייסד רק בתי תלמוד תורה שיתנהגו לפי רוח ישראל סבא, ואין לייסד שום בית לימוד ללמודים זרים וחכמות חיצוניות.
מטרות החברה
במסמכי החברה נכתב כי "מטרתה לייסד מושבות חרדיות בארץ ישראל". מתקנות החברה עולה כי כוונתם היתה לייסד מושבה חקלאית אך עם אורח חיים שמרני בדומה לחיים בשכונות הוותיקות של הישוב הישן. גם במכתב התמיכה של הרבנים נכתב כי אחת ממטרותיה הוא "לקיים מצוות התלויות בארץ".
פעילות החברה
מעט לאחר הקמת החברה נערכו בחירות להנהלתה ובין חמשת העומדים בראשה היה עמרם בלוי.[1] לדברי בלוי, החברה רכשה במחצית הראשונה של שנות העשרים של המאה ה־20 כ־200 דונם באזור נבי סמואל על מנת להקים משק מעורב, אך הדבר לא יצא לפועל.[4] במהלך השנים רכשה החברה אדמות נוספות בסביבה.[1]
משנת תש"ח היה האיזור בשליטה ירדנית ולכן לא יכלו לגשת לשם ולטפל בקרקעות. במלחמת ששת הימים שוחרר האיזור, ושווי הקרקעות עלה בהרבה, אך רבי עמרם בלוי סירב להתעסק עם השטחים שנכבשו בידי הציונים וכך נשארו הקרקעות ללא טיפול[5].