חאבייר סולאנה
| |||||
|
חאבייר סולאנה מדריאגה (בספרדית: Javier Solana Madariaga; נולד ב-14 ביולי 1942) הוא פוליטיקאי, דיפלומט ופיזיקאי ספרדי שכיהן מאז שנת 1999 כנציג העליון של מדיניות החוץ והביטחון המשותפת באיחוד האירופי וכמזכיר הכללי של מועצת האיחוד האירופי. עם כניסת אמנת ליסבון לתוקף בשנת 2009, בוטלה משרה זו והוחלפה במשרת הנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, ואת מקומו של סולאנה תפסה הבריטית קתרין אשטון. במקביל הוחלף סולאנה גם כמזכיר הכללי.
סולאנה כיהן במשך 13 שנים כשר בממשלתו של פליפה גונסאלס בספרד בטרם מונה למזכיר הכללי של ברית נאט"ו בשנים 1995–1999.
חייו
משפחתו, לימודים ופעילות אקדמית
סולאנה נולד בשנת 1942 במדריד שבספרד לאב שהיה מרצה לכימיה. אחיו לואיס נעצר עקב מעורבותו בפעילות נגד המשטר הרודני של גנרל פרנקו בספרד. סולאנה למד באוניברסיטת קומפלוטנסה של מדריד, ובתום לימודיו ב-1964 הצטרף למפלגה הסוציאליסטית הספרדית (PSOE), שפעלה אז מחוץ לחוק.
בשנים 1965 עד 1970 המשיך סולאנה בלימודים באוניברסיטאות שונות בארצות הברית בזכות מלגה של קרן פולברייט. בתקופה זו הוא השתתף בהפגנות מחאה נגד מלחמת וייטנאם וכיהן כנשיא אגודת הסטודנטים הזרים.
ב-1971 חזר סולאנה לספרד והתמנה למרצה לפיזיקת מצב מוצק באוניברסיטה האוטונומית של מדריד, שם גם קיבל תואר דוקטור במדעי הפיזיקה. במהלך שנות פעילותו האקדמיות פרסם סולאנה יותר משלושים מאמרים מדעיים בתחום הפיזיקה.
פעילות פוליטית בספרד
בדצמבר 1976, לאחר תום עידן פרנקו וכינון הדמוקרטיה בספרד, נבחר סולאנה למזכיר הארגון והעיתונות של הוועד הפועל של המפלגה הסוציאליסטית (PSOE). הוא כיהן בתפקיד זה במשך חמש שנים. הוא נחשב ידיד אישי ובעל ברית של מנהיג המפלגה, פליפה גונסאלס, ולאחד האנשים האחראים לתמורות שהתחוללו במפלגה בשנים שלאחר מותו של הרודן פרנקו. במאי 1977 היה סולאנה בין האנשים שליוו את גונסאלס לפגישה רשמית ראשונה עם המלך חואן קרלוס בארמונו.
ביוני 1977 נבחר סולאנה לכהן כחבר בבית הנבחרים הספרדי מטעם המפלגה הסוציאליסטית. לאחר שבבחירות 1982 זכתה המפלגה ברוב מוחלט בפרלמנט, כיהן סולאנה כשר התרבות בשנים 1982–1988, כשר החינוך והמדע בשנים 1988–1992, כשר החוץ בשנים 1992–1995 וכדובר הממשלה בשנים 1985–1988.
במהלך 13 שנות כהונתו כשר, סולאנה צבר מוניטין כאדם דיסקרטי וכדיפלומט מיומן. בשנים האחרונות של שלטון גונסאלס הצליח סולאנה לשמור מרחק משערוריות השחיתות ומ"המלחמה המלוכלכת" נגד המחתרת הבסקית אט"א, שדבקו בגונסאלס.
בשלהי 1995 היה סולאנה השר היחיד שנותר מהרכב ממשלתו הראשונה של גונסאלס. העיתונות הספרדית העלתה השערות לפיהן צפוי סולאנה לתפוס את מקומו של גונסאלס בראשות המפלגה הסוציאליסטית, אולם סולאנה החליט לדלג מהפוליטיקה הספרדית לזירה הבינלאומית.
מזכ"ל נאט"ו
ב-1982 התנגדה המפלגה הסוציאליסטית להצטרפות ספרד לברית נאט"ו, שהייתה מזוהה בשנות המלחמה הקרה עם הגוש המערבי וארצות הברית. אולם לאחר שנבחרה לשלטון ב-1986 שינתה המפלגה את עמדתה ותחת שלטון הסוציאליסטים הצביעו אזרחי ספרד במשאל עם בעד הישארות ספרד כחברה בברית.
ב-5 בדצמבר 1995 מונה סולאנה למזכיר הכללי של ברית נאט"ו במקומו של ווילי קלאס, שנאלץ לפרוש מתפקידו בעקבות שערוריית שחיתות. מועמדותו של סולאנה לתפקיד הייתה שנויה במחלוקת, משום שבעבר התנגד לברית הצפון-אטלנטית ואף פרסם מסמך המפרט 50 סיבות להגיד לא לנאט"ו. כשנשאל על כך הסביר סולאנה כי הוא שמח להיות חלק מנאט"ו מרגע שהברית חדלה להיות כלי במלחמה הקרה.
סולאנה פעל לעצב מחדש את נאט"ו כברית לשיתוף פעולה בפעולות של שמירת השלום. בתקופתו הצטרפו לכוחות נאט"ו חיילי צבא צרפת וספרד, והצטרפו לברית צ'כיה, פולין הונגריה. במאי 1997 נחתם הסכם עם רוסיה ששם קץ למצב האיבה בין ברית נאט"ו לפדרציה הרוסית והניח את היסודות לשיתוף פעולה ביניהן.
ב-1999 פרצה מלחמת קוסובו, שבה לחמו צבא יוגוסלביה ומורדים אלבנים תושבי חבל קוסובו שבסרביה. נאט"ו בראשות סולאנה החליטה שיש להציב בחבל קוסובו כוח לשמירת שלום שיחצוץ בין הצדדים והודיעה על כוונתה לפתוח בהתקפות אוויריות נגד מטרות סרביות אם יוגוסלביה לא תאפשר את הצבתו. לאחר שהמאמצים הדיפלומטיים נכשלו, תקפו כוחות הברית מהאוויר מטרות צבאיות ואזרחיות ביוגוסלביה מבלי לקבל את אישור מועצת הביטחון של האו"ם עקב התנגדותה של רוסיה, בעלת בריתה של סרביה. סולאנה הצדיק את התקיפות במניעים הומניטריים, על מנת למנוע טיהור אתני של קוסובו, בדומה למה שביצעו הסרבים במלחמת בוסניה (1992–1995).
הפגיעה במטרות אזרחיות עוררה ביקורת עד כדי טענות על הפרת אמנת ז'נבה בידי כוחות נאט"ו. בכינוס של מועצת נאט"ו בוושינגטון הסכימו ראשי המדינות החברות בברית לאסטרטגיה חדשה, ששינתה והרחיבה את האופי ההגנתי של הארגון. האסטרטגיה החדשה מתירה התערבות ממניעים הומניטריים במגוון רחב יותר של מצבים מבעבר, וכן מתירה לנאט"ו למנוע ולרסן מצבי משבר.
ביוני 1999 נסוגו הכוחות הסרביים מחבל קוסובו, סולאנה הפסיק את ההפצצות, ומועצת הביטחון של האו"ם התירה לנאט"ו להפעיל כוח שמירת שלום באזור.
ב-6 באוקטובר 1999 סיים סולאנה את תפקידו בראשות ברית נאט"ו, והעביר את התפקיד לג'ורג' רוברטסון הבריטי.
באיחוד האירופי
ביוני 1999 מונה סולאנה לתפקיד הנציג הגבוה של האיחוד האירופי למדיניות חוץ וביטחון. בנובמבר 1999 הוא מונה גם למזכ"ל מועצת האיחוד. המועצה בראשותו החליטה על הקמת כוח תגובה אירופאי מהיר שיכלול 60 אלף חיילים.
בדצמבר 2003 פרסם סולאנה את מסמך אסטרטגיית הביטחון האירופאית, אשר מפרטת את סדרי העדיפויות ומזהה את האיומים העיקריים לביטחון האיחוד האירופי, ובהם הטרור.
תפקידיו של סולאנה הורחבו עוד יותר ביוני 2004, כאשר הוא יועד להתמנות לשר החוץ הראשון של האיחוד האירופי - תפקיד שמשלב בין הנהגת מדיניות החוץ והביטחון של האיחוד לנציב יחסי החוץ של האיחוד. מינוי זה לא יצא אל הפועל, לאחר שאזרחי צרפת דחו במשאל עם את אישור החוקה האירופית במאי 2005.
תיווך במזרח התיכון
בתפקידו כממונה על מדיניות החוץ והביטחון באיחוד האירופי ממלא סולאנה תפקיד משמעותי בניסיונות התיווך בסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעות תוכנית "מפת הדרכים" שגיבש הקוורטט. סולאנה ביקר בישראל, ברשות הפלסטינית ובמדינות אחרות באזור לעיתים קרובות ונפגש עם מנהיגי האזור.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חאבייר סולאנה |
- אתר הבית של חאבייר סולאנה באתר האיחוד האירופי(הקישור אינו פעיל, 3.05.2018)
- קורות חיים של חאבייר סולאנה באתר האיחוד האירופי
25007365חאבייר סולאנה